סלקום ממשיכה להוביל אסטרטגיה נוקשה אל מול זכייני הטלוויזיה: ל"גלובס" נודע כי החברה נמנעת מזה כחודשיים מלפרסם בערוץ 10, זאת לאחר שבתחילת השנה היא נמנעה מלפרסם לתקופה מסוימת בזכיינית ערוץ 2 רשת.
ההימנעות של סלקום מפרסום בערוץ 10 איננה חלק ממהלך כולל של קבוצת אי.די.בי, שסוגרת מזה מספר שנים הסכמי מסגרת לכל חברותיה המתורגמים להסכמים פרטניים של כל חברה וחברה, כי אם מהלך שמוביל סמנכ"ל השיווק של סלקום, עדי כהן, בהקשר לתנאים המסחריים.
כידוע, סלקום מצויה בימים אלה בעיצומו של קמפיין פרסום מאסיבי, אך מנתונים שהגיעו ל"גלובס" עולה כי בעוד שקשת מקבלת בחודש האחרון 63% מהשר הכולל לפרסום, רשת 34% וערוץ 24 את היתרה - ערוץ 10 לא נהנה אפילו משקל אחד שמופנה לכיוונו.
כידוע, סלקום הינה חלק מקבוצת אי.די.בי, שכוללת בנוסף מפרסמות גדולות אחרות במשק, כגון שופרסל, חוגלה-קימברלי ו-013 נטוויז'ן. בשנים האחרונות החלה הקבוצה למנף את כוחה באמצעות הסכם מסגרת כולל, המגדיר מצד אחד התחייבות כספית של הקבוצה מול הזכיינית, וממנה נגזרים הסכמים נפרדים לכל חברה וחברה.
לשם המחשה, אי.די.בי יכולה להתחייב על סכום X לזכיינית טלוויזיה, ממנו יוקצו לסלקום 50%, לשופרסל 40% וכן הלאה. התנאים והמחירים הם כמובן בהתאם לנפח של המדיה הנרכשת - זמן אוויר במקרה זה - אך תחת הסכם המסגרת של הקבוצה.
בתחילת הדרך נקטה אי.די.בי מהלכי "חרם" כאלה ואחרים מול הזכיינים כדי "לשכנע" אותם לאפשר להם ליצור הסכם קבוצתי, אך מאז שהמהלך התאפשר "חרמות" כאלה כמעט אינם קורים. לעומת זאת, סלקום מניפה את חרם הורדת הפרסום בתדירות גבוהה חסית למקובל בשוק: כך, למשל, בתחילת השנה.
סנקציות שמפעילות חברות מסחריות מול זכייני הטלוויזיה אינן תופעה חדשה, במיוחד בחודשים ינואר-פברואר, שבהם נסגרים ההסכמים השנתיים.
גם לקבוצת אי.די.בי יש היסטוריה של מאבקי מחיר מול הזכייניות: כך למשל, לפני כשנתיים, כשערוץ 10 סירב לאפשר לקבוצה הסכם שנתי כולל, נעדרו חלק מחברות הקבוצה ממסך הערוץ למשך 10 חודשים.
תקציב המדיה של סלקום מתחלק בין שתי חברות מדיה: TMF, חברת רכש המדיה שבה שותף משרד הפרסום גיתם BBDO, המחזיק ב-50% מתקציב סלקום; ויוניברסל מקאן בבעלות מקאן-אריקסון, המחזיקה בחצי השני של התקציב.
סמנכ"ל ערוץ 10, דן רון, מסר בתגובה: "הערוץ אינו מתייחס לעניינים מסחריים מעל גבי העיתון".
מסלקום לא נמסרה תגובה עד לפרסום הידיעה.
סלקום נלחמת את המלחמה של אתמול / פרשנות
היו ימים שבהם חרם של מפרסם גדול על זכיין טלוויזיה היה נשק יום הדין, משהו שמשתמשים בו כשכלו כל הקצים, שכן לכל הצדדים היה ברור כי זו מלחמה שבה כולם נפגעים.
אבל, מי שממשיך להשתמש כיום בנשק זה פשוט נרדם בשמירה או לא קורא את המציאות נכוחה: בשנה שהיא ללא ספק שנת הטלוויזיה - בה מחודש פברואר מצליחים במקרה הטוב להכניס את הזמן המבוקש לזכיינים ובמקרה הפחות טוב נשאר כל יום כסף מחוץ למסך - זאת שנה בעייתית מאוד למשחקים מסוג זה, ירייה מיותרת בנשק שכעת לא ממש אפקטיבי.
נכון שכרגע לערוץ 2 נוח לגבות את סלקום ולאפשר להם להשתלב בשידור, אבל לאורך זמן הרי גם הם יודעים כי החרב הזאת, שמונפת כל-כך בקלות, יכולה להיות מונפת גם לכיוונם - ראה מקרה רשת בתחילת השנה.
באופן פרדוקסלי, הכוח של זכייני הטלוויזיה גדל בחודשים האחרונים, לא בהכרח בגלל משהו שהם עושים - פשוט בגלל הביקושים המטורפים בשוק.
יש להניח כי אנשי השיווק צריכים להתאים את עצמם למציאות החדשה - לפחות עד שהיא תשתנה שוב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
