סידור הוגן לקרקעות הקיבוצים

שר השיכון אריאל אטיאס הסתבך בלשונו השבוע, כשדבריו קיבלו את הכותרת: "הגיע הזמן שקיבוצים ומושבניקים יחזירו קרקעות". אין כמו אמירה כזו של שר בממשלה להדלקת מאות טוקבקים של שונאי ההתיישבות. זו אמירה שיש בה משום שיסוי מיניסטריאלי, גם אם אטיאס ריכך אותה בדברי כיבושין על זכויותיהם ההיסטוריות של החקלאים.

בצדק מגיעות לו לאטיאס התגובות הנעלבות של חברי המושבים והקיבוצים, שאינם אוהדי ש"ס, תגובות שתמציתן 'אנחנו הגנו על גבולות המדינה ותראו מי בא עכשיו לפגוע בנו'. אפשר לחשוב שאטיאס הוא חבר סמוי בקשת הדמוקרטית המזרחית, שנלחמה נגד פיצויים מופרזים לחקלאים בעת הפשרת קרקע חקלאית לצורכי בנייה למגורים.

השר אטיאס, למזלו הרע, נכנס לקדנציה כשר השיכון והבינוי לתוך סחרחורת של עליית מחירי דירות מטורפת. הוא פתח במסע הצהרות על שיווקי קרקע מסיביים, על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, יצא נגד קבוצות הרכישה ורוכשי הדירות להשקעה - ולפתע נחתו עליו פרשת הולילנד ואחריה הקשחת המשכנתאות ביוזמת בנק ישראל.

גם בתפקידו הקודם כשר התקשורת אטיאס היה אחד מהמצוטטים ביותר בהצהרות על ניסים ונפלאות למען צרכני הסלולר, והוא אפילו הצליח בכמה מהלכים. העניין הוא, שבשוק התקשורת המתוחכם והדיגיטלי אפשר להזיז עניינים במהירות של 50 מגה, אבל בתחום הנדל"ן העניינים זזים לאט מאוד, והצהרות הן המחאות לטווח ארוך שאיש אינו זוכר.

פשרה הוגנת

האירוניה היא בכך, שאטיאס נוגע בנקודה נכונה וכואבת: כל זמן שלא תהיה פשרה הוגנת עם המושבניקים והקיבוצניקים על הפיצוי שיקבלו בעת שינוי יעוד הקרקע מחקלאות למגורים, אי אפשר יהיה לטפל באמת במחירי הדירות המטורפים.

פשרה הוגנת עם החקלאים אפשרית, למרות שהפשרת הקרקע החקלאית היא עתירת שחיתות ברמות הגבוהות ביותר, ולמעשה היא נסחבת ונסחבת כבר למעלה מ-15 שנים. גם היום העניינים העיקריים בפרשה זו מצויים בעתירה בבית המשפט העליון, ואם מפזרים ציונים לחקלאים אולי כדאי לומר מילת זירוז גם לשופטים היושבים בתיק הזה, שאיננו נגמר.

אבל לפני הכול צריך אטיאס לעשות שני דברים:

ראשית, להביא את עניין הקרקע החקלאית לדיון רציני בממשלה, ובואו נראה איך הממשלה מתמודדת עם הלובי החקלאי.

שנית, הרפורמה במינהל שעברה בכנסת בחודש אוגוסט שעבר תקועה, משום שאין הסכמה עם העובדים על תנאי פרישה. יש לכך תוצאה חמורה: במצב הנוכחי אין במינהל יכולת מלאה לתכנן לטווח ארוך כדי לייצר שיווקים עתידיים בהיקף גדול, כפי שאטיאס היה רוצה עכשיו.

לא צריך להעליב את החקלאים אלא להציע להם פשרה הוגנת: תקבלו זכויות בנייה בשפע סביב בית המגורים שלכם, בתוך היישוב, אבל, מצד שני, הקרקעות החקלאיות מחוץ ליישוב, אלה הקרובות לערים ושעליהן ניתן להקים מאות אלפי יחידות דיור - את הקרקעות האלה עליכם להחזיר לציבור בתמורה להשקעותיכם בקרקע, או, כשזה אפשרי - בהסדר של קרקע תמורת קרקע.