צריך לחקור את האו"ם

אם לסכם את השבוע הסוער הזה בלב ים, אז יש לנו פה עניין עם שתי תופעות הדורשות חקירה. הייתי מתחיל בחקירת הגוף שהחליט השבוע על חקירת אירועי המשט, כלומר המועצה המתקראת המועצה לזכויות האדם של האו"ם.

חקירה זו צריכה להשיב על השאלות הבאות: האם בוועדה יש רוב אוטומטי לכל הצעה שהיא אנטי-ישראלית? כמה החלטות קיבלה המועצה נגד ישראל וכמה נגד הפרת זכויות אדם במדינות אחרות? כמה החלטות קיבלה המועצה, אם בכלל, על הפרות במדינות ערב? האם יש קשר בין הנושאים שהמועצה עוסקת בהם לבין זכויות אדם או שמדובר בהחלטות פוליטיות?

החוקרים צריכים להיות משפטנים, סוציולוגים, פעילי זכויות אדם אמיתיים, לא מתוצרת האו"ם. אם האו"ם יבקש שהחקירה תיערך במסגרתו - מה טוב. אבל חברי הוועדה לא ייבחרו על ידי הנציגים המוטים היושבים באו"ם ובוועדותיו, אלא על ידי גוף בלתי תלוי המקובל על כל הצדדים.

המונח הסברה אינו מתאים

מה שקורה איתנו לאחרונה מוכיח שהמונח הסברה אינו מתאים לנו. ידועה האמרה העסקית שיש מאזן רווח ומאזן הסבר. ההסבר אף פעם לא מחזיר את הרווחיות. מה שמחזיר אותה הוא היזמות, היצירתיות וההגנה הידועה כטובה ביותר, כלומר ההתקפה.

אנחנו צריכים להודיע קבל עולם שנהיה מוכנים לקבל את החלטות האו"ם ומועצת זכויות האדם - אבל רק לאחר שייחקר אם אכן מדובר בגופים אובייקטיביים וענייניים, שאין שם רוב אוטומטי נגד המערב בכלל וישראל בפרט. גם בעולם עוין יימצאו רבים שטיעון כזה יתקבל אצלם.

כדי שתקום ועדת חקירה כזאת, יש צורך בקמפיין בלתי נלאה שינוהל על ידי אנשי מקצוע, ולא רק ישראלים, ובלי שום פוליטיקאים בסביבה. צריך להסביר לכל מי שאפשר כי מדובר בדרישה נורא פשוטה. ראשית, מי שדורש חקירה, צריך גם להיות מוכן להיחקר. ואם ידי האו"ם והמועצה נקיות, הרי שאין לגופים אלה ממה לחשוש. ואם הידיים אינן נקיות, זה בוודאי משהו שצריך לעניין את כולם.

צריכים לעורר אוכלוסיות באפריקה ובאזורים אחרים הנמקים תחת דיקטטורים השוללים מהם כל זכות. צריך להסביר להם שהמועצה האמורה לסייע להם אפילו אינה דנה בסבלותיהם בגלל עיסוקה האובססיבי בישראל. וזה צריך לעניין גם את ארה"ב, שזכויות אדם אמורות להיות יקרות לה מאוד. צריך להתמיד בקמפיין הזה עד שנבטיח שהעולם, ברובו, יבין שזכויות אדם נוגעות לא רק לאדם פלסטיני.

כדאי לשקול להתחיל את הקמפיין בסיסמה כמו "יום האנטישמיות הפוליטית" או משהו כזה, כמשקל נגד ליום הנכבה ושאר ימים פלסטיניים. העולם אוהב ימים כאלה. התקשורת העולמית מתה עליהם, ומיד מקדישה להם ימי שידורים. ומשם ללכת הלאה, אל חקירת מוסדות האו"ם, לחתור אל התשובה לשאלה אם הארגון הוא של אומות מאוחדות, או של אומות המאוחדות נגד ישראל. לשם שינוי, שהאו"ם יתחיל להסביר למה הוא לא רוצה ועדת חקירה.

החקירה השנייה

בלי קשר, החקירה האחרת חייבת להיערך אצלנו ועל ידינו. זה חשוב להפקת לקחים, אבל גם כדי לדעת מי אשם ומי אחראי, ואם היתה פה רשלנות שסיכנה חיים. גם את זה צריך לדעת, וגם זה לצורך הפקת לקחים. אם לא על ידי השלטונות, אז לפחות שהציבור יוכל להפיק את לקחיו ביום הבחירות הכלליות.

את הוועדה הזאת צריך להקים בלי קשר לדרישה של האו"ם והעולם, אלא משום שאנחנו רוצים בכך וזקוקים לזה. אסור לנו לתת למנהיגים שלנו לקבור את כישלונם וחוסר אחריותם מתחת לערימות המחמאות שהם מרעיפים על לוחמי השייטת. אחרי הכול, הצורך בהתגוננות ובמבצעי גבורה נבע מחדלונם של מרעיפי המחמאות על הלוחמים שאת חייהם סיכנו בחוסר אחריות.