הקומבינות הבינלאומיות של כלי הרכב הסופר-יקרים

באחרונה הזדמן לנו לעסוק לא מעט בקומבינות של שוק הרכב הישראלי. אבל האמת היא שהמושג "קומבינות" מתחיל להיות לא רלוונטי. פערי התיווך וגלגולי-הבעלויות שקיימים כיום בשוק הרכב החדש כה גדולים וההנחות הסמויות כה גלויות, עד שמה שהיה פעם "תרגילים יצירתיים בשוליים המוצללים של השוק", הפך להיות חלק מהממסד. פערי התיווך אינם מוגבלים רק לפלחים העממיים, ולעתים אפשר להיתקל בקומבינות חובקות עולם עם כלי רכב סופר-יקרים ונדירים. להלן שתי דוגמאות משני הקטבים של השוק.

אפס קילומטר, מסוחר

מכוניות עם אפס ק"מ מגיעות מהיבואנים לערוצי המסחר המשניים (חברות טרייד-אין, מגרשים, סוחרים ומתווכים) משתי סיבות עיקריות: הרכב נשאר במלאי יותר מ-12 חודש ממועד ייצורו, לכן היבואן נאלץ לרשום את עצמו כיד ראשונה; או שהיבואן רוצה לגלגל מלאי של כלי רכב חדשים, שצפי הביקוש שלהם נמוך (כמו הזמנות מיוחדות שבוטלו, רכבים עם תיבות הילוכים ידניות ודגמים על סף מתיחת פנים). היתרון הגדול של רכישת רכב כזה הוא המחיר. להבדיל מאולמות התצוגה, בהם מחויבים אנשי המכירות לשמור על מראית עין של יציבות מחירים, בערוצים המשניים כוח המיקוח גדול יותר. במיוחד כיום, לאור המשך קריסת האירו שלא מבטאת במחירונים הרשמיים.

לחלק מהמלאים הללו אפשר להגיע בלי הרבה עבודת רגליים. למשל, באתר המקוון של "אוטו-דיל" מצאנו השבוע אוצר בלום של מכוניות "אפס ק"מ, יד ראשונה", שכולל, בין השאר, 9 מיניוואנים אוטומטיים מדגם טוראן, 9 ג'יפונים אופנתיים מדגם טיגואן, 5 רכבי פאסאט, 9 פיאט בראבו, עשרה פיאט פונטו, 4 אלפא מיטו. כולם, בצבעים שונים, "מהניילונים" ובאספקה מידית עם רישוי. מצאנו גם מלאי לא מבוטל של מכוניות חדשות "אפס ידיים", שכולל כ-20 מכוניות גולף ופולו מהדור האחרון (רובן עם תיבה ידנית). כמקובל, מחיר המכירה הסופי הוא פונקציה של יכולמ מיקוח אישי. גם הנחות של 10% מהמחירון ויותר לא יפתיעו אותנו.

פערי תיווך: גרסת הפרמיום

פערי תיווך מעניינים מסוג שונה מאוד אפשר למצוא גם בקצה הרחוק והיקר מאוד של השוק. כאן הפערים הם כבר בינלאומיים. הרעיון הוא כזה: לא מעט מכוניות ספורט סופר-יקרות מיוצרות בעולם בכמויות מוגבלות ומושקות במדינות שונות, בהדרגה ולאחר שצברו רשימות המתנה ארוכות מאוד.

כיוון שלא מעט מהמזמינים הם אספנים/ספקולנטים או סתם אנשים עשירים שרוצים להיות הראשונים שינהגו בצעצוע החדש באזור שלהם, נוצר "מסלול קיצור תורים" באמצעות תשלומי פרימיום של עשרות אלפי אירו לדילר המקומי. קורה שגם זה לא עוזר, ואז עולה השיטה השלישית: "תפיסת טרמפ" על מכסה קצובה של מכונית המיועדת למדינה אחרת. קרי, מכונית שבמדינות הגדולות באירופה צריך להמתין לה 10 חודשים, יכולה להימסר ללקוח ישראלי מידית או תוך שבועות ספורים. ספקולנטים ערניים יכולים לנצל זאת כדי לרכוש את המכונית מבלי לשחרר אותה מהמכס, ואז להעביר אותה למכירה מידית ללקוחות "רעבים" באירופה ברווח לא מבוטל (עלויות ההובלה זניחות).

דוגמה למכונית כזאת היא מרצדס SLS, שנחתה החודש בארץ. היא מיוצרת ידנית ובקצב איטי, ובחלק משוקי אירופה יש לה כיום רשימות המתנה של 18-10 חודש(!). אין הכוונה שזה אכן מה שקרה איתה, ואנו גם לא יודעים מי הקונה המאושר; אבל היו מקרים מתועדים בעבר בהם נרכשו מכוניות בקליבר הזה על תקן של "דלת מסתובבת", שכלל לא זכו לעלות על כבישי הארץ.