לתשומת-לב העובדים: אפשר להאריך לכם את שעות העבודה

צרפת. פברואר 2005. מאות אלפי עובדים מפגינים בכל רחבי המדינה נגד כוונת הממשלה להאריך את שעות העבודה במגזר הפרטי. שבוע העבודה ברפובליקה עמד עד אז על 35 שעות בלבד, עם אפשרות ל-3.75 שעות נוספות בממוצע לשבוע. לא שהעובדים הצרפתים לא רוצים להרוויח יותר, אבל החיים והחופש יקרים להם. המחאות לא עזרו: חודש לאחר ההפגנות הסוערות אישר רשמית הפרלמנט הצרפתי את הרפורמה החדשה - שבוע העבודה של 35 שעות אמנם נשאר בתוקף, אך המעסיקים והעובדים, בכל ענף או מקום עבודה, יוכלו לחתום על הסכמי עבודה פרטניים שיאריכו את שבוע העבודה. בנוסף נקבע כי ניתן יהיה לעבוד עוד שעה נוספת בממוצע לשבוע.

הישראלים יכולים רק לקנא בצרפתים, גם אחרי הרפורמה ההיא. שבוע העבודה בישראל עומד רשמית על 43 שעות, אולם את רוב העובדים במשק ניתן להעסיק גם שעות נוספות - עד 15 בשבוע. כלומר 58 שעות בשבוע, 232 שעות בחודש. אבל זה לא נגמר: חוק שעות עבודה ומנוחה כמעט שלא נאכף בישראל. "גלובס" חשף לאחרונה כי במסגרת קונספציה מעוותת של משרד התמ"ת, אכיפה יזומה מתבצעת רק בקרב מקומות עבודה המזוהים עם "צווארון כחול". מנהל של מוסד סיעודי סיפר לנו השבוע כי חלק מהעובדות שלו נאלצות לעבוד 270 שעות בחודש. שכר המינימום כל כך נמוך, הוא מודה, אז העובדות משלימות הכנסה.

למה טרחנו להעלות עכשיו את הנושא לסדר היום? מתברר כי בשקט-בשקט הממשלה אישרה במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2011-2012 סעיף שמתקן את חוק שעות עבודה ומנוחה. על פי אותו סעיף, שר התמ"ת יוכל להאריך את שבוע העבודה מעבר ל-45 שעות אם ייחתם בעניין הסכם קיבוצי, ובכפוף לאמנות הבינלאומיות בתחום העבודה.

"חוק שעות עבודה ומנוחה קובע מגבלות שונות באשר לאורך יום העבודה ואורך שבוע העבודה, ומגביל את האפשרות להעסיק עובד בשעות נוספות וביום המנוחה" - כך נכתב בדברי ההסבר בחוק הסדרים. זו כמובן שטות מוחלטת: שבוע העבודה בישראל הוא מהארוכים במדינות העולם המערבי, גם מבחינת החוק הפורמלי, ובמיוחד במבחן המציאות. גבר ישראלי עובד בממוצע 2,000 שעות בשנה, לעומת 1,500 שעות בצרפת; 1,600 שעות בשבדיה, ברוסיה ובאיטליה; ו-1,650 שעות בבריטניה. אפילו בקנדה הגברים עובדים פחות מאיתנו (1,750-1,900 שעות). רק בארה"ב עובדים בדיוק כמונו. איפה עובדים יותר? בטורקיה, סין, יפן והודו.

איך זה שלא שמעתם על הסעיף הזה בחוק ההסדרים? משום שההסתדרות, בראשות עופר עיני, הסכימה לכך. עיני הוציא מחוק ההסדרים את הפרטת הדואר וטנק המרכבה, אבל לתיקון חקיקה שנוגע לקודש הקודשים של העובדים לא רק שהוא לא התנגד, הוא אף נתן את הסכמתו להשארת הסעיף.

רבות כתבנו כאן על ההבנה העמוקה של עיני לצורכי המעסיקים ועל הברית שלו עמם, אבל בהסתדרות מסבירים לנו היום כי דווקא צורכי העובדים הם שעמדו לנגד עיניהם. "אם העובדים יקבלו פיצוי הולם לשכר, אנחנו נסכים", אמרו בארגון. "הסכמנו לסעיף הזה כי הוא מגדיל את כוח המיקוח של העובדים", הוסיף דובר הארגון.

בהסתדרות מציינים כי הסכם קיבוצי בעניין לא חייב להיות בענף מסוים, וכי ההסתדרות תוכל לחתום גם על הסכם קיבוצי התקף במשק כולו. הסכם שכזה יכול להתייחס באופן פרטני לענפים מסוימים, ולקבוע למשל ששבוע העבודה הפורמלי בענף ההיי-טק יעמוד על 53 שעות, עם אפשרות לשעות נוספות. אם אכן תהיה הצמדה לאמנת העבודה הבינלאומית, עובדי התעשייה יוכלו לעבוד 48 שעות בשבוע במקום 43 שעות כיום. בהסתדרות מדברים על "עולם עבודה משתנה", ומצביעים לדוגמה על המקרה של מאבטחי אל-על, שטוענים כי יש לשלם להם לא רק על שעות העבודה במשמרת, אלא גם על השעות שהם נמצאים בחו"ל בין משמרות. אם הם יקבלו שכר גלובלי ראוי, מסבירים בהסתדרות, זה עדיף להם מאשר כמה שעות נוספות לפי החוק הנוכחי.

הסכם ענפי בהיי-טק

ואולם, "שכר גלובלי" הוא בדיוק מה שצריך להדאיג את העובדים. מה שהיה נחלתם של מנהלים בכירים ושל עובדים בתפקידים המחייבים אמון אישי מיוחד, הפך מזמן לנחלתם של חלק משמעותי מהעובדים במשק. בהסתדרות מדגישים כי אין כוונה להאריך את שעות העבודה בפועל, אלא רק לתגמל בהתאם עובדים שממילא עובדים הרבה. אך ייתכן כי במהלך הזה יש משום "הכשרת השרץ" - החוק הקיים מאפשר תגמול באמצעות שעות נוספות, בגובה 125% על השעתיים הראשונות ו-150% על השעה השלישית. ההסתדרות יכולה היתה לדרוש את אכיפת החוק, לפני שהיא מדברת על "פיצוי" תמורת הכשרת המצב הקיים.

בהסתדרות מבהירים כי שבוע העבודה יוארך "רק אם העובדים יסכימו", אולם כשבהסתדרות אומרים "עובדים" הם מתכוונים להסתדרות עצמה. אם ההסתדרות תסכים, יוארך שבוע העבודה. כיצד זה אפשרי? על פי החוק בישראל, ההסתדרות רשאית לחתום על הסכם קיבוצי כללי במשק שיחול על כלל העובדים, משום שהיא נחשבת לארגון העובדים הגדול במדינה. האפשרות הזו עוגנה בחוק בימים שבהם 80% מהעובדים היו חברי הסתדרות, אולם כיום מרבית העובדים אינם מאורגנים. החוק מאפשר בנוסף לארגון עובדים לחתום על הסכם קיבוצי שיחייב את כל העובדים בענף מסוים, גם אם בענף הזה ישנו רק עובד אחד שהצטרף לארגון. כל שההסתדרות צריכה להוכיח בשביל לחתום על הסכם כזה עם ארגון המעסיקים של אותו ענף, הוא שארגוני עובדים אחרים לא צירפו אליהם יותר עובדים. בהסתדרות אומרים לנו היום כי שאלת המנדט של ההסתדרות היא שאלה לדיון אחר לגמרי.

 11

אין ערך לחופש

לכאורה לעובד שכבר כיום מועסק 10-12 שעות ביום, אין מה לחשוש מהארכת שבוע העבודה. אדרבא, כפי שטוענים בהסתדרות, אולי הוא יזכה סוף-סוף לתגמול נוסף. אך למעשה הדבר מורכב יותר: כשמגדירים במסגרת הסכם שיום עבודה סטנדרטי עומד על 11 שעות למשל, יש בזה אמירה - כבר לא מדובר בשעות נוספות, זו כבר לא "טובה" למעסיק או השלמת הכנסה יזומה של העובד. בפורום לאכיפת זכויות עובדים, הכולל בין היתר את האגודה לזכויות האזרח וארגון קו לעובד, כותבים בנייר עמדה שמופץ לחברי הכנסת: "ההצעה להאריך את יום העבודה תחזיר את העובדים לימים חשוכים שבהם לא היה ערך ומחיר לזמנם".

האם ההסכמה של עיני תספיק כדי שגם הכנסת תאשר את הסעיף בחוק ההסדרים? לא אם שואלים את יו"ר ועדת העבודה והרווחה, חיים כץ: "אנחנו לא עובדים בשביל הממשלה ולא בשביל ההסתדרות. זה יגיע לוועדה והוועדה תעשה מה שהיא חושבת. ההסתדרות יכולה להאריך את שבוע העבודה לעובדי המדינה אולי, לא ליתר העובדים. זה נשמע לי לא רציני, הרי כבר היום יכולים לעבוד 15 שעות נוספות בכל שבוע. מזמן לא דיברתי עם עיני, הם יכולים לשבת בשולחן העגול, אבל מה שנכנס לוועדה שלי לא יוצא ממנה אותו הדבר".

יו"ר ועדת העבודה והרווחה ב כנסת, חיים כץ, תקף בשיחה עם "גלובס" את המהלך הזה: "אנחנו לא עובדים בשביל הממשלה ולא בשביל ההסתדרות. זה יגיע לוועדה והוועדה תעשה מה שהיא חושבת. ההסתדרות יכולה להאריך את שבוע העבודה לעובדי המדינה אולי, אבל לא ליתר העובדים. זה נשמע לי לא רציני, הרי כבר היום יכולים לעבוד 15 שעות נוספות בכל שבוע. מזמן לא דיברתי עם עיני, הם יכולים לשבת בשולחן העגול, אבל מה שנכנס לוועדה שלי לא יוצא ממנה אותו הדבר".