הנשיא מסמן וי

ישראלים רבים נוטים לבקש מאמריקנים להסביר להם מיהו "אובמה האמיתי". האם האינטרסים של ישראל באמת קרובים לליבו, מהן תוכניותיו לגבי המזרח התיכון, האם הוא הציל את הכלכלה האמריקנית, והאם יכול להיות שהוא בעצם מוסלמי?

לי בהחלט אין התשובות לשאלות האלה. אני כן יודע שביום שישי האחרון הוא ערך סעודת איפטר גדולה לרגל הרמדאן, וכמו בשנה שעברה, הוא אפילו הזמין אליה את השגריר הישראלי וכמה מנהיגים יהודיים (שהשנה לא יכלו להגיע בגלל שהארוחה התקיימה בערב שבת).

כמובן שאובמה אירח השנה גם סדר פסח בבית הלבן, ואיש לא האשים אותו שהוא יהודי. ונכון שהוא קד קידה כנועה כאשר הוא קידם את פני מלך סעודיה, אך הוא קד קידה עמוקה עוד יותר בפני הקיסר היפני, אקיהיטו, ואיש לא ניסה ליחס לכך משמעות מיוחדת.

ובכלל, אני מאמין שעדיף לשפוט אדם לפי מעשיו, ולא לפי הטקסים שהוא מקיים או לא מקיים.

כלכלה: כסף גדול, פיקוח קטן

פחות מחודש אחרי כניסתו לתפקיד חתם אובמה על חוק החילוץ הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקנית, אבל המעקב אחרי הכסף - שכולו הגיע באדיבות משלמי המסים - היה שטחי מאוד. חלק ניכר ממנו נוצל לתגמול מנהלים, הבנקים שחולצו לא נאלצו להזרים נזילות חזרה למשק, ועשרות מיליארדי דולרים הושקעו בחו"ל.

אמנם מקהלת המבקרים הדגישה את הבעיות הללו, אך הרוב מכריע באמריקה מניח שתוכנית אובמה הצילה את וול סטריט, כך שהוא יכול לסמן וי בסעיף הזה.

הממשל של אובמה גם שכתב למעשה את חוקי זכויות הנושים כדי להציל את GM וקרייזלר, ו-ועדי העובדים קיבלו נתחים גדולים מהחברות המשוקמות על חשבון מחזיקי האג"ח. אובמה גם פיטר במו ידיו את מנכ"ל GM. אלו היו מהלכים חסרי תקדים ונטולי כל יסוד חוקתי, אך הנשיא החזיר לחיים את תעשיית הרכב, כך שגם בסעיף הזה אפשר לסמן לו וי.

בריאות: קחו שני אספירין, ואת החשבון ישלמו הנכדים

רפורמה מקיפה בשירותי הבריאות הייתה מעל ליכולתם של נשיאים קודמים רבים. הנשיא אובמה כן הצליח להעביר חוק בנושא, אך הוא התעלם לחלוטין מהרפורמה הנדרשת בתביעות משפטיות מנופחות, ושימר את הנתק המעוות בין רופאים וחולים לבין המוצר, התמחור שלו, והתחזוקה שלו.

יתרה מכך, כדי לשכנע מחוקקים הססניים הועברו במסגרתו מיליארדי דולרים למדינות שונות למימון פרויקטים שאין להם כל קשר לבריאות. הוא גם יצר מעל 100 סוכנויות ממשל חדשות לניהול החקיקה החדשה. אבל האם רוב האנשים מודעים לכך? לא. מה שהעולם יודע הוא שאובמה הבטיח רפורמת בריאות ואובמה וקיים. גם כאן אפשר לסמן וי.

פיננסים: הציבור לא קרא, אבל מעריץ

אובמה יזם את השיפוץ הכללי המקיף ביותר בתעשיית השירותים הפיננסיים בארה"ב מאז השפל הגדול. התעשייה הזו עמדה להרוס את עצמה אלמלא החילוצים הממשלתיים שהזכרנו למעלה, אך מבחינות מסוימות החילוצים עבדו יותר מדי טוב.

כאשר הקונגרס הגיע לחקיקה בנושא, רוב החברות הפיננסיות הגדולות כבר עמדו חזרה על רגליהן, הרווחים חזרו ותרבות הבונוסים שבה במהירות. וול סטריט לא הוציאה את כל הכסף שלה על עצמה: הכסף הזה מימן גם גדודים של לוביסטים, שמטרתם לעצור את החקיקה המוצעת.

אבל גם לנשיא היו כמה שפנים בכובע. גולדמן זקס, כנראה הדוגמה הבולטת ביותר של ההבראה במגזר הפיננסי, מצאה את עצמה במהירות תחת חקירה של ה-SEC (רשות ני"ע הפדרלית), ובבוקר 15 ביולי השנה היא נאלצה לשלם קנס שיא של 550 מיליון דולר (שמהווים רווח של שבועיים בלבד מתוך הרווח השנתי בן 13.4 מיליארד הדולרים עליו היא דיווחה ב-2009). באחר צהריים של אותו יום, העביר הקונגרס את חוק הרפורמה הפיננסית.

המבקרים טוענים שהחוק, עליו חתם הנשיא מיד, משאיר החלטות רבות בידי אותם מפקחים פדרליים שפספסו את איתותי האזהרה שהובילו למשבר מלכתחילה. לדעתם, התקנות החדשות יוצרות ממשל גדול יותר, פוגעות בכושר התחרות של המשק האמריקני וחונקות את האשראי בדיוק כשהוא הכי נחוץ.

למזלו של אובמה, החקיקה הזו כמעט כפולה בהיקפה מחוק הרפורמה בשירותי הבריאות שגם הוא כידוע ארוך מאוד. רק מעטים יקראו אותה אם בכלל, וזה כולל גם את רוב המחוקקים שהצביעו בעדה. באופן כללי, הציבור העריץ את עמידת הנשיא מול וול סטריט, ובפרט את הקמת הסוכנות להגנה פיננסית על הצרכן. כך שגם כאן יכול אובמה לסמן וי.

המזרח התיכון: לא ביקר בישראל, אבל חדור מוטיבציה

מאז כניסתו לתפקיד הופעלו על אובמה לחצים ליישם "עיצומים משתקים" נגד איראן, אך הנשיא העדיף את הגישה הדיפלומטית. הוא הציע לאייתולות גזרים, בתקווה שהם יאמצו את השקפת העולם שלו.

אובמה טס לקהיר, והזכיר לקהילה המוסלמית שהוא חש את כאבה. כאשר הניסיון הזה נכשל, הדעה בוושינגטון הייתה שעיצומים אפקטיביים מחייבים את השתתפות האו"ם. רוסיה וסין זכו לחיזורים עד שהסכימו ביוני 2010 לעלות על הסיפון.

בישראל ובתפוצות עוקבים מקרוב אחרי ההתפתחויות הללו, ויודעים שהסנאט ובית הנבחרים אימצו עיצומים נוקשים בהרבה מאלה שהופיעו בסופו של דבר בחוק שעליו חתם הנשיא.

הם שמעו את שר ההגנה, רוברט גייטס, מזהיר חודשים לפני כן שלארה"ב "אין למעשה מדיניות אפקטיבית לטיפול באיראן גרעינית". אבל רוב אמריקה והעולם לא שמעו זאת. הם ראו תהליך מוצלח ומתואם שבו כל המעצמות הגדולות הסכימו להעניש כל חברה שתעשה עסקים עם האיראנים. מבחינתם, הנשיא מצליח לגייס בעלות ברית ולהטיל עיצומים משמעותיים על מדינה עוינת שקוראת תיגר על המערב. וי נוסף לאובמה.

לאן תוביל את אובמה הגישה הזאת לפתרון הבעיות במזרח התיכון? כנשיא, הוא כבר ביקר ברוב שכנותיה של ישראל אך טרם הגיע לירושלים. הוא מדבר בשפה ברורה על העימות הישראלי-פלסטינאי ועל הדרך לפתור אותו. אמנם התהליך לוקח יותר זמן משהוא צפה, אך ניתן להניח שהוא חדור מוטיבציה ומתכוון להתמיד במטרה. אובמה יודע שאם הוא יכפה על המדינות באזור הסכם, הוא יוכל לא רק לסמן וי בסעיף הזה, אלא אולי אפילו לזכות בפרס נובל לשלום. אה, רגע, בעצם את זה הוא כבר עשה.