ועדת המומחים להפרת חוזים

אולי זה חום יולי-אוגוסט או נטל הפשלות המצטבר, אבל ברור שממשלת נתניהו הולכת ומתחרפנת. הקימו ועדה אווילית ללימוד הסוגיה "המורכבת" של ילדי העובדים הזרים, שקעו בסיווג הילדים לפי גיל, וותק ומצב לימודיהם, דקדקו בהעמדת קריטריונים שרירותיים של "סלקציה" בין אלה שיישארו לאלה שיגורשו והגישו המלצות מפולפלות למבול ביורוקראטי של טפסים, בקשות, אישורים ולוחות זמנים לזכאות להישאר עימנו. כל אלה, במקום משפט קצר אחד שראש הממשלה היה אמור לקבוע קבל עם ועדה: "אף ילד לא יגורש. מדינת ישראל אינה מגרשת ילדים".

הצהרה פשוטה ועניינית מפי ראש הממשלה הייתה סוכרת את פיו של השר ישי וסותמת את הגולל על הפרשה האומללה הזאת. בהינף יד אחת היה מר נתניהו מעמיד את ישראל על דוכן המנצחים של המוסר המדיני ומאחד את הציבור מאחורי מנהיגות ערכית וחדה. אך ראש הממשלה עסוק בשייט קיאקים, בורח מכול התמודדות עם שר הפנים ומעדיף להסתתר מאחורי ועדת המומחים ל"סלקציה" של ילדי העובדים הזרים. בינתיים גובר הלחץ הציבורי נגד הגירוש וראש הממשלה יאלץ, כהרגלו, להתקפל בבושת פנים.

בזירה שונה לחלוטין, שר האוצר מקים ועדת מומחים להפרת חוזים ורמיסת הסכמים ברגל גסה: ככל שאני מנסה, נבצר ממני להבין את ההיגיון של ועדת ששינסקי. מה בדיוק יש לחקור בנושא רישיונות החיפוש לגז ונפט שהוענקו בדין לשותפויות שגילו גז? שיעור התמלוגים ידוע, מוסכם וחתום על-ידי מי שהעניק את הרישיונות ומי שזכה בהם. כל עוד הזכיינים והמדינה עומדים בתנאי הרישיונות, הרי הם תקפים לכל עניין ודבר. כל ניסיון לשנות רטרואקטיבית את שיעור התמלוגים אינו אלא מעשה בריונות.

ומה באשר לשיעור מס ההכנסה של חברות? אם לא ניתן לשנות בדיעבד את שיעור התמלוגים, אפשר אולי לחייב את הזכיינים בשיעור המס הגבוה שהיה, לדוגמא, נהוג בעת קבלת הזיכיונות? אכן, שוד ושבר, מס ההכנסה על חברות יורד מדי שנה, ביוזמת שר האוצר לשעבר נתניהו, ועל השותפויות יהיה לשלם את שיעור המס שיהיה נהוג בזמן ההפקה והמכירה. אם המס ירד או יעלה, אין זה מעניינן.

אם ראוי להשית על הזכיינים את שיעור המס הגבוה שהיה נוהג בזמן הענקת הזיכיונות, מדוע חברת 'חוצה ישראל', לדוגמא, אינה משלמת כיום מס חברות בשיעור שהיה נהוג ביום זכייתה במכרז הכביש וחברות הסלולר אינן משלמות מס בשיעור שהיה נוהג בזמן זכייתן במכרזי הרשת הסלולארי? תדרי רדיו ותוואי קרקעי אינם אמנם משאב טבעי מתכלה כמו מאגרי גז ונפט, אך השימוש בהם אינו כרוך בהימור כלשהו בשעה שקידוחים יבשים בים וביבשה הינם לחם חוקם של מחפשי גז ונפט.

והחשוב מכול, סוגיית העיתוי: לו הייתה המדינה מכריזה לפני הענקת רישיונות החיפוש שסוגיית המס על מכירת הגז או הנפט נשארת פתוחה ושיעורו יקבע רק לאחר גילוי שדות הגז והנפט, אף משקיע לא היה ניגש למכרז.

לו שר האוצר היה מוסיף נדבך ערכי ללמדנותו האריסטוטלית, הוא היה קובע בפשטות שני עיקרים: ראשית, שינוי רטרואקטיבי של תמלוגי הגז וקביעה שרירותית בדיעבד של שיעורי המס, לאחר גילוי הגז, פסולים מוסרית ובלתי חוקיים בעליל. הסכמים חתומים יש לכבד במלואם ואין לאוצר כוונה לגעת בתוכן הרישיונות שהוענקו לחיפושי גז ונפט.

שנית, תגליות הגז האחרונות הבליטו את הצורך ברוויזיה כוללת של תחום החיפושים וההפקה. ועדת ששינסקי תעסוק בעתיד ולא בעבר ותתבקש להמליץ על חוק נפט וגז חדש שיחליף את החוק המיושן משנות החמישים ויסדיר את מכלול ההיבטים של מתן רישיונות לחיפושי גז ונפט, כולל שיעור התמלוגים וקביעתם.

אך בישראל הדמוקרטיסטנית, הערכיות נסוגה מאחורי הקלעים. על הבמה, מול ציבור מנומנם ונהנתן, ממשלת ישראל בחירוף נפש קואליציוני - פופוליסטי של הגלדיאטורים נתניהו, ישי ושטייניץ, מעלה את הגרסא העדכנית של 'הקרנפים': "אם תרצו, אין זו אלא הצגה".