אלה לא הטייקונים, זו הממשלה

הביקורת הציבורית בנושא הריכוזיות במשק הישראלי מבוססת על דיסאינפורמציה הגורמת לכך שרבים רואים בבעלי חברות האחזקה הגדולות אשמים ביצירת "בעיית" הריכוזיות.

לא ניתן להתכחש לעובדה כי חלק בולט מהפעילות הכלכלית בישראל נשלטת על-ידי קבוצה קטנה של בעלי הון, הפועלים באמצעות חברות אחזקה גדולות (קונגלומרטים). אלא שעובדה זאת אינה מחייבת רגולציה נגד הקונגלומרטים ובעלי השליטה שלהם.

הבעיה הבסיסית היא שאיש אינו יודע באמת מה רמת הריכוזיות במשק או כיצד למדוד ריכוזיות. רבים מסתמכים על מחקר בעייתי של בנק ישראל בעניין הזה, שלפיו 10 הקבוצות העסקיות הגדולות במשק מהוות 30% מהשוק בישראל.

אחת הבעיות במדידה היא שחלק מהחברות, כמו מכתשים-אגן, פועלות בשווקים מחוץ לישראל, ואין להן השפעות על המשק הישראלי.

מה שמדאיג יותר במחקר הן המסקנות. המחקר קובע כי הסיבות להיווצרותן של הקבוצות העסקיות בישראל ולהמשך קיומן הן כנראה לא-כלכליות, אלא נובעות מרדיפה אחר יוקרה ומשיקולים פרטיים של בעליהן.

אך המציאות שונה, שכן פירמידות השליטה נוצרות מטעמים כלכליים, ובין היתר, כדי להשיג יתרונות לגודל, למנף יתרונות ניהוליים, לאפשר הקצאת הון ולפזר סיכונים בצורה יעילה.

מחקר זה קובע ללא ביסוס כי אותן קבוצות עסקיות עשויות לפגוע ביעילותו של המשק. הבעיה עם המסקנה הזאת היא שגם אם מקבלים את התזה שלפיה קיימת רמה גבוהה של ריכוזיות - אין דרך לבדוק את השפעותיה. אין אף מחקר אמפירי רציני המראה כי ריכוזיות גבוהה גורמת לפגיעה בתחרות או בצרכנים.

מה שפוגע במשק הישראלי הוא הריכוזיות הממשלתית, ובכלל זה המונופולים הממשלתיים, כמו חברת החשמל, המים ונמלי הים, אשר ביחד עם ההסתדרות והוועדים הגדולים, חונקים את המשק ומשפיעים לרעה על פוטנציאל הצמיחה שלו.

אחד המאפיינים של חוסר התחרות הוא שתאגידים בינלאומיים אינם יכולים לפעול כאן בחופשיות בשל חסמי כניסה שיוצרת הממשלה. לפוליטיקאים יש בדרך-כלל רעיונות רעים בנושאים כלכליים. התוצאה יכולה להיות הרת-אסון אם הם מתכנסים יחד ליישם את רעיונותיהם.

כך, הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק, אשר החלה לפעול לאחרונה, עלולה להחליט כי יש בעיית ריכוזיות בישראל, ובהתאם להמליץ על פתרונות שיפגעו בהתפתחות המשק.

אחד הרעיונות המסוכנים הנדונים הוא מיסוי דיבידנד בין חברות, שהוא פטור כיום ממס. המחוקק קבע את הפטור על מנת לשמור על ניטרליות מיסויית ולמנוע עיוותי מס. כך הדין בישראל ובמדינות נוספות בעולם, למעט בארה"ב בתנאים מסוימים.

ההצעה למסות את הדיבידנד המחולק בין חברות עשויה לפרק את הקונגלומרטים, למנוע את ניצול היתרונות הכלכליים הגלומים בפעילות כזאת, ובסופו של דבר להוביל לקריסת חברות, להגירת חברות למדינות אחרות ולפגיעה באזרחי ישראל המושקעים באותן חברות.

הכותב הוא הוא עורך דין המתמחה במיסוי ישראלי ובינלאומי ועורך את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים (IsraelTaxLaw.com)