נשיאה השמיני של מדינת ישראל, משה קצב, נשלח ל-7 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר הבוקר (ג') על קצב גם 3 שנות מאסר על-תנאי, מתן פיצוי של 100 אלף שקל למתלוננת א', ופיצוי של 25 אלף שקל למתלוננת ל'. זאת, לאחר שהרשיע את קצב לפני כ-3 חודשים פה-אחד בשני מעשי אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט.
"שדה פעילותו הציבורית היה שדה הציד", קבע ראש ההרכב, השופט ג'ורג' קרא. הקראת גזר הדין לוותה בדמעות ובדרמה; קצב התפרץ לדברי השופטים: "טעיתם! הבחורות יודעות ששיקרו! הן יודעות".
גזר הדין התקבל בדעת רוב של השופט ג'ורג' קרא והשופטת מרים סוקולוב. בדעת מיעוט, סברה השופטת יהודית שבח כי יש להטיל על קצב עונש קל יותר של 4 שנות מאסר בפועל. עם זאת, שבח סברה כי הפיצוי שצריך קצב לתת למתלוננות הוא גדול יותר מזה שנקבע בדעת הרוב - 200 אלף שקל לא' ו-50 אלף שקל לל'.
שופטי ההרכב היו תמימי דעים כי במעשיו של קצב דבק קלון.
בית המשפט קיבל את בקשת סנגוריו של קצב, עורכי הדין ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא, לעכב את ביצוע עונש המאסר של הנשיא לשעבר למשך 45 יום, עד הגשת ערעור לבית המשפט העליון.
לפיכך, אמור קצב להתייצב לריצוי עונשו ב-8 במאי. עם זאת, עשוי בית המשפט העליון לעכב את ריצוי העונש תקופה נוספת, עד ההכרעה בערעור שקצב צפוי להגיש, הן על ההרשעה והן על העונש.
"פגע בנפש"
"המקרה שבפנינו נדיר ויוצא דופן הוא, אך נדירותו וחריגותו אינם נובעים מסוג ומאופי המעשים שעוסק בהם כתב האישום, אלא ממהותו של עושה המעשים - שעשה אותם בהיותו שר בישראל ונשיא המדינה", כתבו השופטים בפתח גזר הדין.
בהמשך פירטו השופטים את שיקוליהם השונים בקביעת העונש ועמדו על החומרה שיש לייחס למעשי קצב, בעיקר בשל רום מעמדו, ניצול הפער בינו לבין הכפופות לו ושליטתו המוחלטת בהן, כמו גם לחומרה הרבה שהם רואים בביצוע עבירת האונס.
"קצב ביצע שני מעשי אונס בא' בהפרש זמנים קצר יחסית, ולכך התלוותה עבירה נוספת של עשיית מעשה מגונה. הוא כפה עליה בכוח קיום יחסי מין, חרף אי-הסכמתה המילולית והתנגדותה הפיזית למעשיו. עבירת האונס היא החמורה בעבירות המין המצויות בספר החוקים ויותר משהיא פוגעת בגוף קורבנה, פוגעת היא בנפשו, בכבודו ובחופשיות רצונו, לא בכדי קבע המחוקק בצידה עונש מרבי של 16 שנות מאסר", הסבירו השופטים.
לדברי בית המשפט, "לאחר מעשי האונס המשיך קצב לפגוע בא' כשפיטר אותה מעבודתה בלשכת שר התיירות, לא לפני שדאג להסתיר ולהסוות את מעשיו. לכך יש להוסיף את עובדת הרשעתו של קצב בביצוע עבירות מין נוספות בנשים שהיו כפופות למרותו".
"פער כוחות עצום"
בית המשפט דחה את טענת קצב כי עברו הנקי ופעילותו הציבורית ארוכת השנים צריכים להביא להקלה בעונשו. בעניין עברו הנקי כתבו השופטים: "מה לנו עברו הנקי של קצב, כאשר פעילותו הפלילית נמשכה לאורך זמן ארוך. כפי שקבענו בהכרעת הדין, קצב ביצע עבירות מין חמורות בא' כבר בשנת 1998, בעת שכיהן כשר התיירות, וגם כשכיהן כנשיא המשיך וביצע עבירות מין".
באשר לטענה כי תרומתו הציבורית צריכה להיות שיקול להקלה בעונשו, קבעו השופטים: "משרותיו הציבוריות הרמות של קצב היוו כלי ואמצעי ששימשו אותו לביצוע עבירות המין, ושדה פעילותו הציבורית הוא הוא 'שדה הציד' שבו מצא הנאשם את קורבנותיו".
השופטים התייחסו, במסגרת גזר הדין, גם לטענה שלפיה לא ראוי שמי שהיה בעבר נשיא המדינה, שהוא "סמל המדינה", יילך לכלא, ודחו אותה מכל וכל. "קצב ביצע את המעשים ככל האדם, וככל האדם צריך לשאת בעונש. אין אדם הנמצא מעל החוק, יהא מעמדו אשר יהא. מעמדו הרם של קצב, ששימש אותו כאמצעי על מנת לקדם אותו בביצוע עבירותיו, צריך לשמש דווקא נסיבת חומרה ולא נסיבת קולא שתפטור אותו מעונש... פער הכוחות בין קצב למתלוננות היה עצום", כתבו.
השופטים ציינו כי אין להם ספק באשר לגודל השבר שחוו קצב ובני משפחתו, וכי כאבם הוא כאב קשה וגדול, אף קשה מנשוא. "קיבלנו לידינו מכתב שכתב בנו של הנאשם בשמו ובשם אחיו, שבו מתואר כיצד החקירה וההליך המשפטי ריסקו את חיי קצב, שהפך ל'צל של עצמו' עד שנעדר הוא חדוות חיים... אך עם כל האמפתיה וההבנה באשר לכאבה של המשפחה, אין בכאב הנפילה והתרסקות חייו האישיים והציבוריים של קצב כדי לייתר או לצמצם את הצורך בענישתו במידה המתחייבת מחומרת מעשיו".
"עבריין מין"
כאמור, בדצמבר האחרון הורשע קצב בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בהטרדה מינית של ה' מבית הנשיא, ובמעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מבית הנשיא. בנוסף הורשע קצב בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. הנשיא לשעבר זוכה מהטרדתה של ל' כעדה במשפטו, העבירה הפעוטה ביותר בכתב האישום.
השופטת שבח בדעת המיעוט: קצב הורשע בטרם משפט בגלל מזוז והתקשורת
השופטת יהודית שבח סברה בניגוד לשופטי הרוב - ראש ההרכב ג'ורג' קרא ומרים סוקולוב - כי יש להטיל על נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, עונש קל יותר מזה שנגזר עליו - 4 שנות מאסר בפועל בלבד.
זאת, על בסיס טענת ההגנה מן הצדק שהעלה קצב ו"משפט השדה" שנערך לו, לדבריה, על-ידי התקשורת ואנשי הציבור, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז.
לדבריה, גורמים אלה הביאו להרשעתו של קצב על-ידי הציבור בטרם עת, ולכך שהוא מעולם לא נהנה באופן אמיתי מחזקת החפות.
"אתחיל, באופן סימבולי בקול הלמות התופים שנשמעו מרחבת בית המשפט, עת הוקראה הכרעת הדין, הידהדו גם באולמנו ואשר סמלו, יותר מכל, כי משהו נשתבש", כתבה שבח בפתח נימוקיה להקלה בעונש. "צהלות שמחה וקריאות הגנאי הצורמות כלפי קצב היוו אך אקורד סיום לתהליך ארוך, ממושך ועקבי של שפיטת הנאשם על-ידי הציבור והרשעתו בטרם משפט.
"תהליך זה התבטא, בין היתר, בהפגנות בכיכר העיר, בהתקהלויות מול בית המשפט, בהנפת שלטים בעלי תוכן מבזה ועוד, זמן רב לפני שבית המשפט אמר את דברו... בית המשפט לא זקוק למעודדות או לסיוע אחר, הוא זקוק לאמון הציבור, וזה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות מאורגנות".
השופטת שבח ציינה כי שפיטתו של קצב על-ידי הציבור "לא נולדה בחלל ריק", אלא הייתה תולדה של התבטאויות אומללות ומיותרות של מזוז ושל נבחרי ציבור אחרים.
"נזכיר כי עוד בטרם נפל הפור על הגשת כתב אישום מצא לנכון היועמ"ש להכריז קבל עם ועדה כי 'האופציה של עלילה נראית קלושה', וכי 'הסתבר שיש לנו אדם שלאורך השנים התנהג התנהגות של עבריינות מין סדרתית'. יועמ"ש אינו אמור לפעול בזירה התקשורתית, החל מעניין שטרם הוחלט לגביו אם יוגש כתב אישום והמשך בעניין תלוי ועומד בבית המשפט. אם היועמ"ש כבר החליט ב-2006 כי קצה הוא עבריין מין סדרתי, מה לו לציבור כי ימתין עד הכרעת הדין?".
הדלפות מגמתיות
בנוסף, האשימה שבח במשפט הציבור שנערך לדבריה לקצב גם את התקשורת. "משפט השדה שנערך לנאשם על-ידי הציבור הינו גם תוצאה ישירה של משפט מהיר שנערך לו על-ידי התקשורת, במקביל למשפט שנערך בבית המשפט, ובו הוכרע דינו זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת, הכול בסיוע מאסיבי וחסר תקדים של הדלפות מגמתיות שאיש לא נתן עליהן את הדין. כוונתי לפרסומים אין ספור".
שבח לא התעלמה מחלקו של קצב בפסטיבל התקשורתי, אך ציינה כי "אין להשוות בין נאשם שנלחם על חייו, לבין התקשורת האמורה לפעול באיפוק ובריסון".
"מנודה ומבוזה"
השופטת שבח ציינה גם את הנפילה החדה במעמדו של קצב בעקבות המשפט. "הנאשם התדרדר מתפקיד נשיא המדינה היוצא ובא בבירות העולם בחברת מלכים ורוזנים, אל בור תחתית אפל, כאחרון העבריינים. אות קין נצרב על מצחו לנצח, הוא מוכה, מנודה, חבול ומבוזה.
"עונש של 4 שנות מאסר ישיג את מטרת הענישה, והמתלוננות לא תיוושענה מכך שקצב יישב בכלא שנים נוספות. מנגד, הן תפקנה תועלת רבה יותר באם תקופת המאסר תהיה קצרה יותר, אך יתווסף לה פיצוי יותר משמעותי למתלוננות".
בתגובה לדעתה של שבח כתבו שופטי הרוב, קרא וסוקולוב, כי "ההקלה המוצעת בעונש על-ידי חברתנו עלולה לפגוע בעקרון השוויון בפני החוק ולא תשרת את מטרת ההרתעה".
לגבי הצעתה של שבח להגדיל את הפיצוי למתלוננות על חשבון תקופת מאסר בפועל, כתבו: "הגדלת הפיצוי על חשבון תקופת המאסר אין בה די על מנת להגן על הציבור ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים, לצורך כך יש להטיל עונשי מאסר מכבידים".
קצב: "נתתם לזדון לנצח"
במהלך הקראת גזר הדין, השתנק משה קצב, מחה דמעות מעיניו וכמעט שפרץ בבכי. הדבר אירע לאחר שאחד מבניו קם ממקומו במהלך הקראת גזר הדין, כרע על ברכיו ליד ספסל הנאשמים ונישק את נעליו של אביו.
"הם טועים", הוא אמר קצב לבנו בקול רם, "מה אתה מתרגש? עשו פה עוול. מי ששותק, זה לא אומר שהוא אשם. מי ששותק, זה לא אומר שהוא משלים".
השופט ג'ורג' קרא ניסה להסות אותו בעדינות, אך קצב, שנוכח לדעת שאין מי שיעצור אותו, המשיך: "הם טעו טעות מרה, זה עוד יוכח".
בפנותו לשופטת שבח, הוסיף: "טעיתם גבירתי, עשיתם עוול, פסק הדין הוא לא נכון, הוא שקרי, גרמתם לניצחון השקר. הבחורות יודעות ששיקרו, הן מלגלגות עכשיו על פסק הדין. נתתם לזדון לנצח, נתתם לשקר לנצח".
הוא שב ופנה לשופט קרא: "לא איפשרת לי, אדוני, להביא עדים, לא אפשרת לי להביא מוצגים, סתמת לי את הפה במשך כל ההליך המשפטי, לא איפשרת לי להתגונן".
בתום הדיון החלה מהומה באולם, כשבתי משפחתו ומקורביו של קצב החלו בתגרה עם אנשי משמר בתי המשפט, שביקשו מהם להישאר במקומם עוד כמה שניות. קצב עצמו יצא במהירות, מלווה בבניו ובאחיו. מחוץ לבניין בית המשפט שבו מקורביו של קצב ותקפו אנשי משמר, צלמים ואנשי תקשורת.
כתבות
ני"ע
