שופט העליון יורם דנציגר יצא לחופשה וייחקר באזהרה

לראשונה בתולדות המדינה נפתחה היום (ב') חקירה פלילית נגד שופט מכהן בבית המשפט העליון. זאת, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, החליט לאשר למשטרה לחקור באזהרה את השופט יורם דנציגר, בנוגע לטובת ההנאה שקיבל לכאורה מראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני.

עוד לפני שהחלטתו של וינשטיין נמסרה לעורכי דינו של דנציגר ולנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, הודיע דנציגר לביניש כי החליט לצאת לחופשה באופן מיידי, כדי לאפשר את השלמת החקירה בעניינו. בבית המשפט העליון הדגישו כי דנציגר יצא לחופשה ולא השעה את עצמו מכהונתו.

החלטת היועמ"ש התקבלה בעקבות התייעצות עם פרקליט המדינה, משה לדור; ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ; וכן אנשי צוות החקירה והפרקליטים המלווים את הפרשה מפרקליטות מיסוי וכלכלה.

ההחלטה להפוך את דנציגר לחשוד בפרשה באה כחצי שנה לאחר שוינשטיין אישר לקיים הליך של "בדיקה מקדימה", במטרה להימנע מלהפוך את דנציגר לחשוד בחקירה פלילית מלאה. במסגרת זו חוקרי המשטרה אף גבו ממנו פעמיים את עדותו, אלא שלאור התשתית הראייתית שהתגלתה להם, לא היה מנוס מלבקש לחקור אותו באזהרה.

טיפול מזורז

החקירה מתמקדת, לפי הודעת משרד המשפטים, ב"נסיבות העסקתם של עורכי דין על-ידי עיריית בת-ים, לרבות משרדו של דנציגר, טרם מינויו לשופט, במסגרת החקירה המתנהלת בפרשה הידועה כפרשת לחיאני".

וינשטיין, נמסר, בחן את החומר שהתקבל בבדיקה והחליט כי "נדרשות הבהרות לגירסת השופט דנציגר בהתייחס לנסיבות העסקת משרדו על-ידי עיריית בת-ים ובנוגע לשירותים משפטיים שהעניק לראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, בהיותו עורך דין פרטי טרם מינויו לשופט, ולתקינות מערכת היחסים האמורה, וכי יש לחקור את השופט דנציגר באזהרה".

עוד הבהיר וינשטיין כי בתום חקירת המשטרה, בכוונת משרד המשפטים לזרז את הטיפול בפרשה זו ולקבל החלטות בנוגע לאפשרות להעמיד לדין את החשודים, ובהם גם דנציגר, במועד קרוב ככל האפשר.

עוד נודע כי בימים האחרונים, לפני שהתקבלה החלטתו של וינשטיין, פנו אליו עורכי דינו של דנציגר, רם כספי ורובי בכר, בבקשה שיימנע מלאשר את חקירתו של דנציגר באזהרה.

תיקים בהיקף גדול

החשדות בדבר עסקים לא כשרים שבהם מעורב דנציגר וקשריו עם לחיאני נחשפו לראשונה בתחקיר של משה ליכטמן ב"גלובס" ב-2008. החשד מתמקד בעובדה שעיריית בת-ים העבירה לטיפול משרדו של דנציגר תיקים בהיקף גדול, ותמורת שכר-טרחה של מאות אלפי שקלים בשנה, ביוזמתו של לחיאני, בזמן שהיו קשרים עסקיים בין לחיאני לדניצגר. לפי מסמכים המצויים בידי המשטרה, עמד גובה שכר-הטרחה שקיבל משרדו של דנציגר ושל עו"ד דורי קלגסבלד על 823 אלף שקל.

דנציגר טען כי אמנם קיים קשרים חברתיים עם לחיאני, ואולם לא נפל פגם בהתנהלותו. "השופט דנציגר מכיר את לחיאני למעלה מ-20 שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו", הצהיר דנציגר באמצעות הנהלת בתי המשפט. "השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של לחיאני. משרד דנציגר-קלגסבלד ושות' טיפל בין השנים 2005 ל-2007, קודם למינויו של דנציגר לעליון, במספר עניינים משפטיים של עירית בת-ים. לא ידוע לשופט דנציגר על פגם כלשהו שנפל, ככל שנפל, בנוגע לשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת-ים".

בדיקה מקדימה

בינואר האחרון הורה היועץ המשפטי וינשטיין למשטרה לקיים "בדיקה מקדימה", שלפני חקירה פלילית מלאה, נוכח החשד שדנציגר קיבל כעורך דין טובות הנאה מעיריית בת-ים, בשל קשריו עם לחיאני, לפני מינויו לבית המשפט העליון ב-2007. הבדיקה התמקדה ב"נסיבות העסקתם של עורכי דין על-ידי עיריית בת-ים, לרבות משרדו של דנציגר".

במארס האחרון מסר דנציגר, באופן חסר תקדים, עדות בפני חוקרי המשטרה, בשתי פגישות נפרדות. לדברי גורם משפטי בכיר, החשדות נגד דנציגר התבררו כמבוססים, באופן המצדיק חקירתו באזהרה.

לפי ההערכות, הראיות והתשתית העובדתית שעלתה מתשאולו של דנציגר, בתוספת פעולות חקירה נוספות, לא הותירו אפשרות אחרת, אלא לחקור גם את דנציגר באזהרה. זאת, מאחר שמהחומר עולה כי גם דנציגר עצמו ביצע לכאורה עבירות פליליות.

חקירה באזהרה פירושה חקירתו של אדם כחשוד ולא כעד, תוך מתן אזהרה כי זכותו להיוועץ בעורך דין, וכי עומדת לו זכות השתיקה בחקירה, במטרה להימנע מהפללה עצמית. זאת, אף שבקרב מערכת אכיפת החוק מעריכים כי הגירסה שישמיע השופט דנציגר בחקירתו באזהרה תהיה זהה לזו שכבר מסר בעדותו הקודמת.

החשד: ייצוג עיריית בת-ים במקביל לשותפות עסקית / רקע

החשדות בדבר עסקים לא כשרים שבהם מעורב שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, וקשריו עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, נחשפו לראשונה בתחקיר של העיתונאי משה ליכטמן ב"גלובס" ב-2008.

החשד מתמקד בעובדה שעיריית בת-ים העבירה לטיפול משרדו של דנציגר ושל עו"ד דורי קלגסבלד תיקים בהיקף גדול, ותמורת שכר-טרחה של מאות אלפי שקלים בשנה, ביוזמתו של לחיאני, בזמן שהיו קשרים עסקיים בין לחיאני לדניצגר. לפי מסמכים המצויים בידי המשטרה, עמד גובה שכר-הטרחה שקיבל משרדו של דנציגר- קלגסבלד על 823 אלף שקל.

דנציגר טען כי אמנם קיים קשרים חברתיים עם לחיאני, ואולם לא נפל פגם בהתנהלותו. "השופט דנציגר מכיר את לחיאני למעלה מ-20 שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו", הצהיר דנציגר באמצעות הנהלת בתי המשפט. "השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של לחיאני. משרד דנציגר-קלגסבלד ושות' טיפל בין השנים 2005 ל-2007, קודם למינויו של דנציגר לעליון, במספר עניינים משפטיים של עירית בת-ים. לא ידוע לשופט דנציגר על פגם כלשהו שנפל, ככל שנפל, בנוגע לשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת ים".

אלא שבפועל, היו דנציגר וקלגסבלד, בעליה של קרקע בגודל 21.4 דונם במערב נתניה, במשותף עם חברת ש.א.נ.ל שבבעלות לחיאני. הקרקע נרכשה ב-1995 תמורת כ-750 אלף דולר.

ב-2007, לאחר שנים של התדיינות עם מינהל מקרקעי ישראל, הגישו בעלי הקרקע תביעה למחוזי בתל-אביב בדרישה לפיצוי הנאמד ב-5-7 מיליון דולר ברוטו, לפני היטל השבחה, במסגרת הפשרת הקרקע לבנייה. במסגרת ההליך המשפטי התברר כי ללחיאני יש שני שותפים בעסקה - קלגסבלד ודנציגר.

השלושה טענו כי לחיאני רכש את הקרקע בנאמנות עבור קלגסבלד ודנציגר. המינהל טען מנגד כי מסמכי הנאמנות הוסתרו, וכי הוא כלל לא שמע על הנאמנות במשך השנים עד הגשת התביעה, ובכך יש הפרה של הסכם החכירה. עוד טען המינהל כי התביעה לפיצוי הוגשה בשיהוי וב"חוסר ניקיון כפיים".

השופט מגן אלטוביה דחה ביולי 2010 את התביעה להחיל על הקרקע את כללי הפיצוי לפי החלטה 727 של המינהל, ואף חייב את התובעים בהוצאות של 39 אלף שקל.

לפי טענה, שהועברה גם לגורמי האכיפה, טענתם של דנציגר וקלגסבלד כי לחיאני שימש נאמן שלהם נטענה רק ב-2007, ולפיכך יש צורך לבדוק האם ומתי נחתם הסכם נאמנות בין הצדדים. זאת, בשל החשד שלחיאני רכש את הקרקע לעצמו וקיבל שירותים משפטיים מדנציגר וקלגסבלד.

אלא שבמקום לרשום את הקרקע בשם לחיאני ולשלם שכר טרחה ומע"מ לשני עורכי הדין, ובמקום ששניהם ישלמו מס הכנסה על השירותים שנתנו ללחיאני ויעבירו את המע"מ שגבו, וכן במטרה לאפשר גם לדנציגר וקלגסבלד ליהנות מפיצוי מוגדל על הקרקע - הוחלט להציג את העסקה כאילו לחיאני רכש את הקרקע בנאמנות עבור ש.א.נ.ל ושני עורכי הדין, ולא עבור עצמו בלבד.

באוקטובר 2010 הגישה חברת ש.א.נ.ל ערעור לעליון, באמצעות עו"ד איל רוזובסקי, על פסק דינו של השופט מגן אלטוביה. אלא שבאופן חריג נרשמו דנציגר וקלגסבלד כמשיבים נוספים לערעור לצד המינהל, ולא כמערערים נוספים - אף שלכאורה יש להם אינטרס זהה לזה של ש.א.נ.ל - ואף שגם ש.א.נ.ל וגם דנציגר וקלגסבלד מיוצגים כולם על-ידי עו"ד רוזובסקי.

ימים אחדים לאחר הגשת הערעור, לבקשת רוזובסקי, החליט רשם בית המשפט העליון, גיא שני, להגדיר בתיק בית המשפט את דנציגר וקלגסבלד כ"משיבים פורמליים" בלבד.

התיק קבוע לדיון בנובמבר הקרוב, ואולם טרם נקבע הרכב השופטים שידונו בערעור.