מבצע לחיסול הרשות השופטת

הצעות החוק הדורשות שמועמדים לשפיטה יופיעו לשימוע בפני ועדת החוקה ושהסכמתה של ועדה זו תידרש לצורך מינוי השופטים, הן חלק מהמסע הלאומני שתכליתו לחסל את המערכת המשפטית בישראל. מערכת זו חסינה היום בפני התערבות מפלגתית, וקיצוני הליכוד וישראל ביתנו גמרו אומר לבטל חסינות זו ולהכפיף את המועמדים לשפיטה, לחסדי הקואליציה.

אם תוגשם יוזמה זו - יהיה זה בגדר אסון לאומי כפול ומכופל: אסון חברתי - שכן לא יהיה עוד בית משפט עצמאי שיוכל לריב את ריבו של אזרח עם הרשויות; אסון לאומי - שכן לא תהיה שום חלקה נקייה מהמקח והממכר המפלגתי; ואסון בינלאומי - שכן קיומה של הרשות השופטת העצמאית הוא הנכס הבינלאומי הגדול ביותר שיש למדינת ישראל.

הוסיפו לכך את הצעות חוק לאיסור תרומות לארגוני השמאל, את מתן התמיכה הממשלתית המאסיבית בסרבני השירות החרדים, את האפרטהייד בין הנשים לגברים ברשות הציבור של שכונות חרדיות, את השלטת הנורמות החרדיות על צה"ל - וישראל כפי שהכרנוה וכפי שראשי הציונות הרצל, בן-גוריון וז'בוטינסקי ראוה, נעלמת לנו בין הידיים.

התהליך אינו מקודש

אם יתקבל החוק נגד עצמאות בתי המשפט, יצטמצם מיד מספר המועמדים הראויים להצטרף לבתי המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט. ייוותרו רק אלה שיהיו מוכנים להתחנף למרכז הליכוד, לנשק את כף-ידם של רבנים חרדים ולהתפלש בעפרה של ישראל ביתנו (דהיינו, ביתם ולא ביתנו). אדם המכבד עצמו לא ירצה לעבור את תהליך הלובינג המפלגתי בוועדת החוקה, ומי שירצה להופיע במופע זה, יעיד על עצמו כי אינו ראוי להיות שופט.

אין פרוש הדבר שאסור לטפל בשינויים המוצעים בדרכי בחירת השופטים. שימוע גלוי של מועמדים אינו פסול - אם הוא מתקיים בפני הוועדה לבחירת שופטים, שכן ועדה זו מורכבת מנציגי הממשלה, הכנסת, לשכת עורכי הדין (שהרוב הלאומני בכנסת מתערב בהרכב נציגיה) ושופטים. הרכב הוועדה מבטיח כי בניגוד לוועדת החוקה (האם צריך עדיין לכנותה בשם זה בכנסת זו?), הדיון בוועדה מעורבת זו לא יהיה על טהרת המפלגתיות.

אפשר גם לדון בשינוי הרכב הוועדה ולהרחיבה כך שתכלול גם נבחרים מהשלטון המקומי, שופטים מערכאות נמוכות ושופטים בדימוס.

התהליך הקיים של מינויי שופטים אינו מקודש, אך הצעת החוק באה להפקיד את השימוע וההחלטה בגוף שבו יש לקואליציה רוב, ויושב הראש הוא נציג ישראל ביתנו - זהו ממש חיסול הרשות השופטת בישראל.

אומרים לנו ששימוע בפני גוף פוליטי מתקיים בסנאט האמריקני, אך מי שרוצה להביא נוהג מסוים מחוקת ארצות-הברית, צריך לייבא את החוקה כולה - כולל הגדלת כוחו של הקונגרס, הפרדת דת ומדינה, הבטחת השוויון בפני החוק של כל האזרחים ושריון חופש הביטוי. יבוא חלקי, כדי לשרת את מטרת החזית הלאומנית, הוא מעשה רמייה.

אני עדיין מקווה שהשכל הישר והדאגה לדמוקרטיה הישראלית ינצחו את אלה הקמים עליה, ושהממשלה תתייצב באומץ-לב נגדה. אם לאו - כל מי שהיה שותף למעשה נבלה זה יירשם לדיראון עולם בהיסטוריה של הציונות.

הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך, חבר כנסת לשעבר וחתן פרס ישראל לחקר המשפט.