לדור: "הפרקליטות לא נכשלה בתיקי הלבנת ההון בבנה"פ"

פרקליטות המדינה לא נכשלה בניהול תיקי הלבנת ההון בפרשות "הדסק הצרפתי", "הדסק הרוסי" ופרשת ארקדי גאידמק, להיפך: היא הביאה לשינוי "מן הקצה אל הקצה" בהתנהלותם של גופים פיננסיים - כך טוען פרקליט המדינה, משה לדור, במסמך פנימי שהעביר ל-900 הפרקליטים ברחבי הפרקליטויות, בעקבות הביקורת שהוטחה כלפי הפרקליטות בעקבות הסדר הטיעון בתיק גאידמק.

במסמך, שהגיע לידי "גלובס" ונחשף כאן לראשונה, טוען לדור כי הפרקליטות נאלצה לחתום על הסדרי טיעון עם הנאשמים בתיק גאידמק בשל שורת נסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתה, לרבות קביעתו התקדימית של בית המשפט כי בשל כשלים בפרסום ברשומות של הוראות חובות הדיווח בהתאם לחוק איסור הלבנת הון - נקבע בדיעבד כי במועד ביצוע המעשים טרם נכנסו ההוראות לתוקף, והמעשים לא היוו עבירה.

מאז החלה הפרקליטות להעמיד לדין נאשמים בעבירות של הלבנת הון, טוען לדור, היא הביאה ל"הרשעה של עשרות עבריינים ולחילוט כספים שהופקו בפשיעה בהיקף של מאות מיליוני שקלים".

ואולם לדבריו, "אכיפתן של נורמות חדשות, במיוחד כשהן עבירות צווארון לבן, כרוכות לא רק בחקירה ובהעמדה לדין אפקטיביים, כי אם גם בשינוי תרבותי והפנמה של השינוי בחקיקה מצד כל הגורמים".

הדסק הצרפתי והדסק הרוסי

לדברי לדור, "פרשת בנק הפועלים הייתה מן הראשונות שנחקרו בחשדות חמורים להפרה שיטתית ומירמתית של חוק איסור הלבנת הון, מצד פקידי בנק ולקוחות בסניף הירקון של הבנק. קודם לחקירה נערכה ביקורת של בנק ישראל בבנק הפועלים, שמצאה ליקויים חמורים בהתנהלותו.

"בפרשת הדסק הצרפתי, למרות הזיכוי (מחמת הספק), קבע השופט חאלד כבוב במפורש כי הפרקליטות נהגה נכון כשהגישה את כתב האישום, וכי הזיכוי נובע בשל ספקות שהתעוררו אצלו ביחס ליסוד הנפשי של הנאשמים, בשל ראשוניותו של החוק. אילו היה כתב האישום מוגש בשנים מאוחרות יותר, קרוב לוודאי שהיה מגיע לתוצאה שונה בהכרעת דינו. ערעור שהגישה הפרקליטות על גזר הדין נמחק לצערנו אך בשל שביתת הפרקליטים, ואף זאת תוך הסכמה לביטול הקביעות הנורמטיביות שבפסק הדין".

גם ביחס לפרשת הדסק הרוסי, שגם בה זוכו הנאשמים בתום המשפט, מתעקש לדור לראות את חצי הכוס המלאה בהתנהלות הפרקליטות. באשר לביקורת החריפה שהטיח השופט דוד רוזן בהתנהלות הפרקליטות, ביחס לליקויים בטיפול בחומרי החקירה, אומר פרקליט המדינה כי "בניגוד לפרסומים, הפקנו לקחים משמעותיים". לקחים אלה רוכזו במסמך שהופץ לפרקליטי המחוז ומנהלי המחלקות בפרקליטות.

לדבריו, הפגמים שנמצאו הם "טכניים במהותם", דוגמת "היעדר הלימה בין מספר הפרקליטים המטפלים בתיק וניסיונם המקצועי לבין מאפייני התיק והיקפו; היעדר תיעוד מלא של חומרי החקירה; עמידה בלתי דווקנית בסדרי הדין ועוד".

"מכל מקום", מזכיר פרקליט המדינה, "במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו בפרשת בנק הפועלים יש להזכיר את הליכי החילוט האזרחי שבהם חולטו בהסכמה 95 מיליון שקל מלקוחות תושבי חו"ל, שסירבו להגיע לישראל להישפט, וכן הוטל עיצום כספי בסך 5.375 מיליון שקל על בנק הפועלים בגין פרשה זו בוועדת העיצומים שלפי חוק איסור הלבנת הון".

תיק גאידמק

בנוגע לתיק גאידמק, לדור מבהיר כי החקירה נפתחה בעקבות ביקורת שערך בנק ישראל בנוגע ל"פועלים שירותי נאמנות". במסגרת חיקור הדין שכללה החקירה הפלילית, התברר כי "גאידמק ביקש לרכוש בעשרות מיליוני דולרים חברה זרה, המוחזקת בחלקה על-ידי בנק זר, כשידע כי חברה זו לא תסכים לקיים עמו שום מגע לאור בעיות מוניטין שהיו לו. גאידמק ביחד עם אחר גייסו את החברה לנאמנות של בנק הפועלים, ששיתפה עמם פעולה, לצורך הצגת מצגים מטעים לבנק הזר, תוך שימוש בכספי גאידמק בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים".

חלק נכבד מהראיות בתיק, אומר לדור, היה מורכב מעדויות של עדים זרים. אלא ש"במהלך ניהול התיק קבע בית המשפט, לראשונה, כי בשל כשל בפרסום ברשומות של החלק בחוק הנוגע להחלת חובות הדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון, הרי שהחוק בטל באופן יחסי, כך שתחולת חובות הדיווח לפיו היא רק ממאי 2002 - ולא מפברואר 2002. החשבון המדובר נפתח רק באפריל 2002. לפיכך, בניגוד להנחותינו, קבע בית המשפט כי חלק מהפעולות נשוא כתב האישום אינן פליליות נכון למועד ביצוען".

עוד מציין לדור כי "כל העדים הזרים סירבו להגיע לישראל לצורך מתן עדותם. לאור מאמצים ניכרים שביצעה הפרקליטות, חויבו עדים אלה במסירת עדותם באמצעות וידיאו קונפרנס. עם זאת, כל העדים הזרים סירבו אפילו להיפגש עמנו בחו"ל, במקום מושבם. הסתבר כי הבנק הזר נתן להם הנחיה חד-משמעית שלא להיפגש עם התביעה. לאור הקשיים הלא מבוטלים הללו שהתחוורו במהלך המשפט, נאותה הפרקליטות להגיע להסדר טיעון".

קביעת נורמות ותקדימים

בסיום מסמכו מבהיר לדור כי "בניגוד לפרסומים מטעם יחצ"ניו של גורם בעל עניין, כתב האישום הוגש אמנם כחלק מהמאמץ לאכוף את החוק שהיה אז בחיתוליו, וכדי להעביר מסר מרתיע בכל הקשור ליישום החוק בגופים הפיננסיים, אך זאת רק לאחר שגובשה תשתית ראייתית המלמדת על ביצוע עבירות וסיכוי סביר להרשעה. כמו בתיקים אחרים, לעתים התביעה נאלצת להגיע להסדר השונה מהתשתית הראייתית, שעליו התבססה מלכתחילה".

לדור מוסיף כי "תמונה מלאה יותר של המציאות הינה שהגשתם של עשרות כתבי אישום בתחום חובות הדיווח של הגופים הפיננסיים בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, שרובם המכריע הסתיים בהרשעה, הביאה בשנים האחרונות לשינוי מן הקצה אל הקצה בהתנהלותם של הגופים הפיננסיים.

"פרסומים אינטרסנטיים עלולים ליצור את הרושם המוטעה כי רבים מהתיקים שהתמקדו בעבירות הלבנת הון, נידונו לכישלון. במציאות, ההיפך הוא הנכון. רוב כתבי האישום הללו הסתיימו בהרשעות בעבירות חמורות, בחילוטים, בקביעת נורמות התנהגות שונות, ופעמים רבות בקביעת תקדימים בתחום".

לדברי פרקליט המדינה, החלטה עקרונית שלפיה יוגשו בתחום הלבנת ההון רק תיקים פשוטים שאין בהם סיכון, "עלולה להפוך את המדינה וכלכלתה לעיר מקלט לעבריינים מתוחכמים, המנצלים את המערכת הפיננסית, ותהווה כניעה ללחץ התקשורתי לאכיפה מיימית ורפה".

רקע: תיקי הדגל שכשלו

ב-2005 חשפה היחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית של המשטרה (יאחב"ל), כי היא מנהלת חקירה חובקת עולם, שכונתה אז "פועלים בשחור", ושעסקה בחשדות לעבירות הלבנת הון בבנק הפועלים.

המשטרה חשדה כי מאות מיליוני דולרים הולבנו בסניף בנק הפועלים 535 ברחוב הירקון בתל-אביב ובחברה לנאמנות של בנק הפועלים. 22 מעובדי ומבכירי הבנק וכ-45 אנשי עסקים, עוכבו ונעצרו לחקירה.

בהמשך התגבשו חשדות להגשת 3 כתבי אישום ב-3 פרשות. הראשון - פרשת "הדסק הצרפתי"; השני - פרשת "הדסק הרוסי"; והשלישי - פרשת "פועלים שירותי נאמנות", חברה-בת של הבנק, שבה נאשם בין השאר ארקדי גאידמק.

ואולם הפרשות, שהוגדרו כתיקי דגל במאבק בהון השחור, הסתיימו במפלה. שתי הראשונות - "הדסק הצרפתי" ו"הדסק הרוסי" - הסתיימו בזיכוי הנאשמים. לפני כשבועיים נחתמו הסדרי טיעון גם בפרשת גאידמק.

בכתב אישום המקורי הואשם גאידמק בהלבנת הון בהיקף של 650 מיליון שקל. במסגרת הסדרי הטיעון, הורשעו גאידמק ויתר הנאשמים בשורה של עבירות קלות. גאידמק הורשע בעבירה של תחבולה שאין בה מירמה, ונגזר עליו קנס של כ-3 מיליון שקל.