התנהלות לדור חמורה

כמי שייצג את מנהל הדסק הרוסי בבנק הפועלים, הצטערתי לקרוא על המסמך הפנימי שהפיץ פרקליט המדינה, משה לדור, ל-900 הפרקליטים בפרקליטות המדינה, ושלפיו הפרקליטות לא נכשלה בניהול תיקי הלבנת ההון בבנק הפועלים, ביניהם בפרשת הדסק הרוסי. לא רק שלא נכשלה, לדור אף מציין לשבח את ניהול התיקים שהביאו לשינוי מן הקצה אל הקצה בהתנהלות גופים פיננסיים ולקביעת נורמות התנהגות שונות.

מצבור יוצא דופן של כשלי הפרקליטות

מדובר במסמך מקומם, הממחיש - למי שהטיל ספק בכך - כי הפרקליטות אינה מסוגלת להפיק לקחים לגבי התנהגותה, להפנים את כישלונותיה, תנאים שאין בלעדיהם כדי לעשות "תיקון" אמיתי על מנת לשפר את התנהלותה בעתיד.

בפרשת הדסק הרוסי התגלה מצבור יוצא דופן של כשלי הפרקליטות: הפרקליטות הצהירה הצהרות כזב בפני 3 שופטים שונים, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, בסוגיות שונות, פעם אחר פעם, הצהרות שהפכו לדפוס התנהגות לאורך כל המשפט.

ניתנו לה הזדמנויות רבות לחזור בה ולתקן את הצהרותיה, לרבות פניות בזמן אמת לפרקליט המדינה ולפרקליטת המחוז, אך היא לא ניצלה אותן. רק לקראת סוף המשפט "נכנעה" נציגת הפרקליטות והודתה כי לא אמרה אמת, אך טענה כי עשתה זאת "לא בכוונה".

להצהרות המדינה ישנן השלכות רוחב על המערכת המשפטית כולה. על בסיס הצהרות המדינה משתית בית המשפט לא אחת את ממצאיו, לרבות בדיונים בבג"ץ. איך יכול פרקליט המדינה להגדיר במסמך שהפיץ, התנהלות זו של הצהרות כזב כפגמים "טכניים במהותם"?

האם קידומה המתריס של הפרקליטה המובילה בתיק, סמוך לאחר הכרעת הדין, אינו גובל בקהות חושים? קשה להאמין, אך פרקליטת המחוז התבטאה לעניין תוצאות התיק כי "עד היום ריס אחד שלי לא היה מתנדנד אחרת למרות הביקורת".

כך לדוגמה, הסתירה הפרקליטות מהנאשם ומבית המשפט, קרוב לשנה, על אף שנשאלה שאלות ישירות על כך, בעל-פה ובכתב, כי עד המפתח שהעליל על הנאשמים עלילות-שווא (היחיד שעבר עבירות בכל הפרשה - עבירות של הלבנת הון ושל השתמטות ממס), קיבל עבור הודעות השקר שמסר טובות הנאה מפליגות מהתביעה, כמו סגירת תיק המס בכופר, וכיסוי חובותיו האזרחיים למס הכנסה בשיעור של מאות אלפי שקלים. כך הצהירה בכזב, במצח נחושה, גם בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון, כי לא ניתנו לעד כל טובות הנאה.

למרות בקשות חוזרות ונשנות להעברת כל חומר החקירה לנאשם, התביעה לא עשתה זאת. רק בעיצומו של המשפט, לאחר שחלק ניכר מהעדים סיימו עדותם, ולאחר פניית הנאשם לבית המשפט, העבירה התביעה לנאשם כמות מבהילה של רוב חומר החקירה שאספה, בהיקף של כ-150 קלסרים החובקים עשרות אלפי מסמכים, האזנות סתר, קלטות וידיאו, הודעות עדים ושאר ירקות, ביניהם מסמכים רבי-ערך רבים שלא יסולאו בפז, המוכיחים את חפות הנאשם.

הנאשם זוכה לחלוטין מכל 15 האישומים נגדו, הן לגופו של עניין והן מטעמי הגנה מן הצדק. נגרם לו סבל רב ועוול בלתי הפיך, במהלך של כ-5 שנים, לאורך תקופת החקירות והמשפט.

ישים ליבו הפרקליט, שלא רק שידו אינה רועדת עם הגשת כתב אישום, אלא הוא מתאהב בכתב האישום יציר-כפיו ומעניק לו חיים משלו. אלא שכאשר מתוך כתב האישום נותרת בבדידותה רק התזה, חפה מראיות - עלול הגולם לקום על יוצרו.

גם לבית המשפט נגרם עוול. בית המשפט מחריש, משום שאינו יכול להרשות לעצמו להתנצח עם פרקליט המדינה בתקשורת. ממצאי בית המשפט בהתייחס להתנהלות הפרקליטות היו חמורים, אולי ללא תקדים בהיקפם, לרבות קביעות ברורות על הצהרות שאינן אמת בבתי המשפט והטלת ביקורת קשה ונוקבת על אמינות הפרקליטות.

אם היה סבור פרקליט המדינה, באמת ובתמים, כי בית המשפט טעה, מדוע לא בחר בדרך המלך והגיש ערעור לבית המשפט העליון?

הודאה בכישלון אינה סימן של חולשה

הדעת נותנת כי התביעה הכללית סומכת על שיקול-דעתו של בית המשפט העליון ושמה בו את מבטחה. במקום זאת, בחר פרקליט המדינה לבדוק עם עצמו את התנהלות הפרקליטות אשר הוא מופקד עליה, וזאת בלי להראות, ולו למראית-עין, כי הבדיקה מאוזנת ועניינית, בכך שלא טרח להזמין, לדוגמה, את בא-כוח הנאשם להציג את עמדתו.

אין כמו טפיחה עצמית על השכם. אין בה שום סיכון. כך מחבקת עצמה פרקליטות המדינה, באמצעות העומד בראשה, כמי שעומדת עטופה מלמלות מול המראה ואומרת לעצמה בזחיחות: "ראי-ראי שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?"

הדעת נותנת כי מי שאינו מסוגל להודות בכשלים ולהפיק לקחים, לא יוכל לתקן ומנציח את התנהלותו הכושלת. הודאה בכישלון אינה סימן של חולשה, ההפך הוא הנכון. כבר כתב יהודה עמיחי כי "מן המקום בו אנו צודקים תמיד, לא יצמחו לעולם פרחים באביב".

ההתהדרות, אם לא ההתנשאות חסרת הבסיס בפני 900 פרקליטי המדינה, מבלי שהביא בפניה את הממצאים הברורים שנקבעו על-ידי בית המשפט, היא חמורה במיוחד. לא מן הנמנע כי נאשם פחות עקשן, או נאשם העומד בפני שופט פחות אמיץ ורגיש, היה עלול למצוא עצמו מורשע, ומי יודע - אולי מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח.

השלכות התנהגות פרקליט המדינה הן חמורות מכדי שנעבור עליהן לסדר היום. הרי "בסך-הכול" מדובר כאן על גורלות של אנשים. לא במקרה נכתב לא פעם כי נטילת סמכות ללא לקיחת אחריות - סופה שרירות.

הכותב, בעבר ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, הוא שותף במשרד דולן דמארי מתתיהו. ייצג בתיק את מנהל הדסק הרוסי בבנק הפועלים.