תלונות נגד שופטים שיימצאו מוצדקות - יפורסמו ברבים

מהפכה בתחום השקיפות בטיפול בתלונות נגד שופטים: נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, ונציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, סיכמו כי תלונות נגד שופטים שיימצאו מוצדקות - יפורסמו ברבים. זאת בניגוד למצב כיום, שבו לנציב עצמו אין כל סמכות לפרסם את החלטותיו בתלונות נגד שופטים, וכדי לאפשר את פרסום ההחלטה נדרשת החלטה של נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים.

הסיכום החדש הושג במסגרת הדיונים המתקיימים בוועדת החוקה בכנסת במסגרת הצעת החוק לתיקון חוק נציבות התלונות נגד שופטים. הסיכום מאמץ למעשה את הצעת הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, ואולם לצד ההתפתחות החיובית נותרו בהצעת החוק לא מעט הוראות, שמטרתן דווקא להצר את השקיפות וחופש המידע בתהליך הטיפול בתלונות נגד שופטים.

על-פי הצעת החוק, לא זו בלבד שהנציבות לא תמסור מידע בדבר הגשת תלונות ובמהלך הטיפול בהן, אלא שעצם הפרסום על הגשת תלונות ועל החלטות של הנציב בתלונות שלא נמצאו מוצדקות - ייאסר בהוראת חוק פלילית.

בין הנציב גולדברג לבין אנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים התגלעה מחלוקת בשאלה האם גם החלטות בתלונות שלא נמצאו מוצדקות יימסרו לפרסום. הנציב מבקש שהחוק יותיר בידו שיקול-דעת אם לפרסם החלטות בתלונות שכאלה - בעוד שבמשרד המשפטים מבקשים כי גם ההחלטות הללו יפורסמו באופן אוטומטי, וזאת במטרה לטהר את שמם של שופטים שהוגשה נגדם תלונה, במועד שבו זו מתבררת כתלונת-שווא.

בחוות-הדעת שהגישה היועצת המשפטית של ועדת החוקה, עו"ד סיגל קוגוט, לקראת הדיון שהתקיים היום (ד') בהצעת החוק, נמתחה ביקורת על הצעתו של הנציב להותיר בידו את שיקול-הדעת אם לפרסם את ההחלטות בתלונות, בין אם הן מוצדקות ובין אם לאו.

"בהסדר כזה יש כדי לפגוע בזכות לקבל מידע בדבר פעילותן של רשויות ציבוריות, בחופש הביטוי ובחובת השקיפות", נכתב בחוות-הדעת, "בהינתן העניין הציבורי הרב בחשיפת מידע רלוונטי בעניין התנהגותם של שופטים במסגרת מילוי תפקידם, חופש הביטוי וחשיבותו של הדיון הציבורי גוברים על החשש לפגיעה בשמו הטוב של השופט הנילון".

לדברי היועצת המשפטית, בפרסום הממצאים בדבר "התנהגות המשליכה על עבודת השופט כבעל תפקיד ציבורי, גובר להשקפתנו האינטרס הציבורי שבחשיפת המידע, על אינטרסים אחרים".

בחוות-הדעת אף מוזכר פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת אילנה דיין וסרן ר', שבו הורחבה חובתה של העיתונות לפרסם דברים בעלי עניין ציבורי לא רק במקרים של סכנה לחיי אדם, אלא בשורה רחבה של תחומים "כולל הארת מידע המצביע על פגמים במערכות ציבוריות וחשיפתו בפני הציבור".

היועצת המשפטית של הוועדה ביקשה לקבוע חובה לפרסם את החלטות הנציב, בין אם התלונה נגד השופט נמצאה מוצדקת ובין אם לא.

"פרסום דבר התלונה וממצאי הבירור אינם צפויים להשפיע על עצם הבירור, על עצמאותה של הרשות השופטת, ואין בה כדי לפגוע בעצמאותם ובאי תלותם של השופטים. הדברים אמורים הן במקרים של תלונה שנמצאה מוצדקת, שאז האינטרס הציבורי בדבר פרסום דבר התנהגותו הבלתי הולמת של השופט הינו רב, והן במקרה בו התלונה התבררה ונמצאה בלתי מוצדקת, שאז הן האינטרס הציבורי והן האינטרס של השופט עולים בקנה אחד ומורים על פרסום".