גרמניה מבודדת: מנהיגי G-8 תומכים בצמיחה באירופה

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מצאה עצמה כמעט מבודדת בפסגת שמונה המדינות המתועשות (G-8), שהסתיימה אמש (מוצ"ש) בקמפ-דייוויד, בלב הרי קטוקטין המיוערים, לא הרחק מוושינגטון הבירה. עמדתה המסורתית של גרמניה, שצעדי הידוק פיסקלי הם הדרך היחידה לחילוץ גוש האירו ממשבר החובות המתמשך שמעיק עליו, שימשה מטרה לביקורת של ראשי המדינות האחרים בפסגה, ובראשם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. בסופו של דבר, בחירוק שיניים ממש, נאלצה הקאנצלרית לסמוך ידה על נוסח הודעה משותפת, שמעניקה עדיפות לצעדים מחוללי צמיחה על פני צעדי "צנע" במתווה שיגבש האיחוד האירופי בשבועות ובחודשים הגורליים הבאים.

"זה היה דו-קרב בין שני אקדוחנים מנוסים וקרי מזג, אובמה ומרקל, ואובמה ניצח בלי לשלוף כלל, רק מפני שניצבו לצידו אקדוחנים אחרים, נחושי החלטה כמותו", אמר אמש אנליסט. "למרקל לא היתה ברירה אלא להשליך את אקדחה". ובפרשנות ב"ניו יורק טיימס" נאמר: "היה נדמה שהקנצלרית מרקל, שתומכת בהידוק פיסקלי, ושצריכה להתמודד עם התנגדות אזרחיה לכל סיוע נוסף על חשבונם לחברות החלשות באיחוד, נמצאת לבדה נגד כל העולם".

משפט המפתח של ההודעה המשותפת הוא: "מוטלת עלינו חובה לקדם צמיחה ומקומות עבודה (חדשים)".

בכל זאת, המאבק התוך-אירופי המתמשך בין ריסון פיסקלי, כלומר קיצוץ מכאיב בהוצאות הממשלתיות, לבין עידוד הצמיחה, כלומר הזרמת כספים למשק תוך הגדלת הגירעון הממלכתי, עדיין רחוק מהכרעה. ההודעה המשותפת נותנת ביטוי לעמדת גרמניה, אבל בהסתייגות משמעותית, שמבליטה את בידודה הגובר של ברלין בגוש האירו: יש למצוא פיתרון לגרעונות התקציביים של המדינות החברות, אבל פתרונות אלה, בהכרח קיצוצים, "חייבים להביא בחשבון את התנאים הכלכליים, שמשתנים תדיר, ולשמש בסיס ליצירת ביטחון ושיקום כלכלי".

ובהדגשה שהתרופה המרה שמבקשת גרמניה לתת לאחיותיה החלשות יותר באזור האירו אינה שיקוי קסמים, אומרת ההודעה המשותפת: "אנו מתחייבים לנקוט את כל הצעדים הנחוצים כדי לחזק ולאושש את הכלכלות שלנו ולהיאבק בנקודות תורפה פינסיות (אך) אנו מכירים בכך שהצעדים הנכונים אינם מתאימים בהכרח לכל אחד מאיתנו".

אובמה עצמו, בהצהרה כתום הפסגה, אמר: "כל המנהיגים כאן הסכימו שצמיחה ומקומות עבודה חייבים לעמוד בראש סולם הקדימויות שלנו".

במאמץ לא להלבין ברבים את פני מרקל, אמר אחרי הפסגה מיק פרומאן, העומד בראש הדסק לכלכלה בינלאומית במועצה לביטחון לאומי: "אני חושב שהיה קונסנסוס טוטאלי שחייב להיות הידוק פיסקלי, וברור שכל מדינה חייבת ליישם זאת בהתאם לנסיבותיה, אבל יש גם צורך בדגש חזק על צמיחה".

ברמז ברור לידיעות על בידודה של מרקל, אמר פרומאן: "אף אחד לא חש עצמו כאילו הוא תחת מתקפה, או שהוא צריך לגונן על עצמו". אנליסטים תהו מדוע בכלל היה צריך בכיר בממשל להשמיע משפט כזה.

הדגשת מסלול הצמיחה היתה תוצאה שהבית הלבן הכשיר את הקרקע לקראתה בימים שקדמו לפסגה. אובמה דחף את הפיתרון האמריקני המועדף, צעדים מחוללי צמיחה דוגמת מיזמי התמרוץ המקרו-כלכליים שסייעו להניף את המשק האמריקני מתהום המיתון, בשיחות פרטיות שקיים עם כל אחד מראשי שבע המדינות: צרפת, גרמניה, בריטניה, איטליה, קנדה, יפן ורוסיה לפני הישיבות המשותפות. עם נשיאה החדש של צרפת, פרנסואה הולנד, הוא נועד בבית הלבן, ועם ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קאמרון, הוא עשה תרגילי כושר.

התוצאה הזו לא היתה בלתי צפויה. בפסגה הקודמת של מדינות G-8, בקאן, בנובמבר אשתקד, זכתה מרקל בתמיכה בלתי מסויגת של בעל בריתה האידיאולוגי, ניקולא סארקוזי, נשיא צרפת דאז. שניהם הכתיבו פיתרון של קיצוצים תקציביים כמזור לכל חולייה הכלכליים של אירופה, ואילצו את איטליה לבלוע בעל כורחה את השיקוי המר הזה.

אבל סארקוזי נעלם מהמפה הפוליטית בעקבות תבוסתו בבחירות לנשיאות בצרפת. הולנד, הנשיא החדש, הבטיח במסע הבחירות שלו לשים דגש על צמיחה, לא על קיצוצים תקציביים, כעמוד התווך של מתווה הבראה כלכלית, וכך הוא עשה בפסגת קמפ דייוויד. לנוכח הברית החדשה בין וושינגטון לפאריס, מצאה עצמה מרקל נדחקת לקרן זווית.

במאמץ לשכך חששות של משקיעים מפני תוהו ובוהו ביוון ואולי בגוש האירו כולו אם יוון תיבעט (או תבעט את עצמה) אל מחוץ לגוש האירו, מטעימה ההודעה המשותפת: "אנו חוזרים ומאשרים את העניין שיש לנו בהישארותה של יוון בגוש האירו, תוך שהיא מוסיפה לקיים את התחייבויותיה". המשפט היה פשרה בין מרקל, שמוסיפה לדרוש שאתונה תעשה סדר בביתה הפיננסי כתנאי להמשך הסיוע מהאיחוד האירופי, לבין הולנד, שהציע קו גמיש יותר, שיפתח לאזרחי יוון פתח תקווה לשיפור מצוקתם בטווח קרוב יותר. העובדה שהודעה של G-8 בכלל טורחת לעסוק במדינה קטנה יחסית, כיוון, מצביעה על החשש העמוק באיחוד האירופי מכאוס פיננסי אם יוון תתגרש /תגורש מגוש האירו. אנליסטים שיבחו את התייצבות G-8 מאחורי אתונה בגלל הביטחון שהיא נוטעת במשקיעים.

תגובת מרקל, אמש, על תזוזת המטוטלת לכיוון של צמיחה: "מסד פיננסי יציב וצמיחה הם חלק בלתי נפרד מאותה חבילה ואין להציב אותם כמנוגדים זה לזה".

מבחינת אובמה, קידום מדיניות של 'צמיחה תחילה' בקמפ-דייוויד היה חזרה כללית על המאבק בינו לבין המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, שנסוב רובו ככולו בדיוק על אותה מחלוקת: האם הפיתרון לצמיחה האנמית בארה"ב הוא הימנעות גדולה ככל האפשר מקיצוצים בהוצאות הממשלתיות, והעלאות מיסים על העשירונים העליונים, תוך דחיית רפורמות תקציביות לשלב מאוחר יותר, לאחר שהמשק יפגין צמיחה בת-קיימא, כפי שמטיף אובמה, או לקצץ ללא רחמים בהוצאות הממשלתיות ולהימנע מהעלאות במיסים אפילו על המאיון העליון, כדי לעודד צמיחה, כפי שמטיף רומני.

מבחינה מסוימת, גורלו של אובמה נתון עתה בידי האירופים. אם אירופה תשקע למיתון, ותהיה סיבתו אשר תהיה, הצמיחה בארה"ב תיבלם, קרוב לוודאי, בחודשים לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב, ואם האמריקנים אכן מצביעים דרך הכיס, כפי שמלמד הניסיון, אובמה עלול למצוא עצמו הולך בעקבות ידידו סארקוזי. אירופה עשויה להיות המעבדה שתאשש או תפריך את משנתו הכלכלית של אובמה, וגם תקבע את עתידו הפוליטי.