המסר של וינשטיין: תפקיד פרקליט המדינה לא בכיס של עו"ד שי ניצן

ישיבת הפתיחה של ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה, שהתכנסה אתמול (א') בלשכתו של יו"ר הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, לא יועדה למטרה מהותית, אלא תדמיתית.

המסר החשוב ביותר שהושמע בה, על-ידי וינשטיין עצמו, הוזכר בהמשך גם בהודעה שפירסם משרד המשפטים: וינשטיין ביקש להדגיש כי בניגוד לפרסומים עיתונאיים שונים ולספקולציות הנשמעות ברחבי המערכת המשפטית, הסיפור אינו סגור מראש, הכול עדיין פתוח, ומועמדים פוטנציאליים השוקלים להתמודד אינם צריכים לחשוש.

"בפתח הדיון ציין היועץ המשפטי כי הפרסומים בדבר 'משחק מכור' או העדפה כזו או אחרת סומכים על אדני שווא, כלשונו", נמסר ממשרד המשפטים. "היועץ רואה את הצורך לפתוח שעריה של הוועדה בפני מועמדים רבים וטובים, בעלי כישורים מתאימים".

המועד האחרון להגשת מועמדויות הוא בסוף השבוע הקרוב, ולאחר שייאספו הטפסים שהוגשו, תחליט הוועדה בישיבתה הבאה אם לפנות מיוזמתה גם למועמדים נוספים.

הצורך בהכרזה הזו מטעם היועץ נוצר בשל הקונסנזוס סביב ההערכה כי תפקיד הפרקליט הבא מונח פחות או יותר בכיסו של עו"ד שי ניצן, המשנה ליועמ"ש לתפקידים מיוחדים.

ניצן נחשב מקורב לוינשטיין, והאחרון אף המציא עבורו את תפקידו הנוכחי, לאחר שסיים קדנציה כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, ולא נמצא עבורו מקום ברחבי השירות הציבורי.

פרקליט המדינה היוצא, משה לדור, מנסה בדרכיו לכרסם במועמדותו של ניצן, תוך שהוא מפריח לכל עבר את ההערכה כי ניצן כבר יכול להתחיל לתפור חליפה.

מלבד ניצן, ולאחר שהמשנה לפרקליט המדינה (פלילי) עו"ד אלי אברבנאל הודיע כי הוא מוותר על ההתמודדות, נותרים האחים למברגר - שוקי (יהושע) למברגר, המשנה לשעבר לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, ומומי (שלמה) למברגר, פרקליט מחוז דרום, כמתמודדים הבולטים מבית. רק אחד מהם יתמודד לבסוף, במצוות הפסוק "איש את אחיו יעזורו".

ברחבי האטמוספירה מסתובבים עוד לשעברים ממשרד המשפטים, פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות לשעבר, אך איש מהם אינו מעריך שיוכל לעבור את מבחן וינשטיין, המהותי כל-כך לצליחת ועדת האיתור.

בין השופטים המחוזיים אפשר לציין את צבי סגל מבית המשפט המחוזי בירושלים ואת אבי זמיר מהמחוזי בתל-אביב, ששמם הועלה כמתאימים לתפקיד פרקליט המדינה. עם זאת, זמיר צפוי לסרב להצעה, נוכח ההערכות על קידומו העתידי לעליון.

היעד: מועמד אחד בלבד

לצד העיקרון של התמודדות אמיתית ולא מדומה בדיוני ועדת האיתור, מתכוון וינשטיין לעמוד ללא פשרות על עיקרון נוסף - והוא שוועדת האיתור תמליץ בסוף דיוניה לשרת המשפטים, ציפי לבני, על מועמד אחד בלבד לתפקיד.

את העיקרון הזה טבע וינשטיין בכל ועדות האיתור לתפקידים בכירים במשרד המשפטים. כשנכנס לתפקיד היועץ, היה זה לאחר שקודמו, מני מזוז, נעתר לבקשת שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, וגרם לכך שוועדת האיתור לתפקיד המשנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסקלי) תמליץ על כמה מועמדים, שמהם בחר נאמן את עו"ד אבי ליכט.

נאמן ביקש להחיל את אותו כלל על וינשטיין, אך נתקל בחומה בצורה. מבחינת היועמ"ש, יש לצמצם במידת האפשר את מעורבות הדרג הפוליטי - אף אם מדובר בשרה מקצועית כמו לבני - במינויים הבכירים במשרד. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפקיד הרגיש של פרקליט המדינה.

המשימה של לבני

לשם כך נעזר וינשטיין בנוסח הכללים שלפיהם פועלת ועדת האיתור: "עם סיום דיוניה, הוועדה תגיש לאישור השר מועמד אחד אם נמצא על ידה מועמד אחד כמתאים ביותר; ואולם, רשאית הוועדה להציע לשר שניים או 3 מועמדים. ועדת האיתור", נמסר בשמו של היועץ, "תפעל בהתאם לכללים המחייבים, על-פי מיטב שיקול-הדעת המקצועי והענייני המסור בידי חבריה, לאחר שתשקול את כל השיקולים הדרושים לעניין".

החלק המעניין בדיוני ועדת האיתור יהיה כשיסיימו את החלק הפרוצדורלי ויתחילו לדון במועמדים עצמם, ולזמנם לראיונות. אז גם יתבהרו הבדלי ההשקפות בין חברי הוועדה - וינשטיין; נציב שירות המדינה, עו"ד משה דיין; מנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף; נציגת הציבור, עו"ד רחל תורן; ונציג האקדמיה, פרופ' אריאל בנדור.

לפי ההערכה, בישורת האחרונה ימצאו עצמם כמה מועמדים מבית, כמה מועמדים מספסלי השיפוט, וכמה סנגורים מהשוק הפרטי - לא בהכרח הבכירים שבהם. עם זאת, הסיכוי למינויו של מועמד חיצוני "טהור" (קיימת מחלוקת אם שופטים נחשבים מועמדים חיצוניים אם לאו) נותר נמוך ביותר, בעידן שבו מכהן כיועץ אדם שחיצוניותו למערכת ניכרת היטב.

בשל העיקרון שעליו מתכוון וינשטיין לעמוד, ומאחר שגם ללבני ברור שהיא תקבל בסופו של דבר נייר ועליו שם אחד בלבד, מתקיים תהליך בלתי פורמלי של תיאום בין הצדדים. הן בין וינשטיין ללבני, והן בין רוטקופף - שכמנכ"ל המשרד משמש נציגה של השרה בוועדה - לבינה.

ניתן להניח במידה רבה של ודאות כי לבני לא תופתע כשתקבל לידיה את המלצתה הסופית של הוועדה. אחרי הכול, המשימה להעביר את המינוי בקרב חברי הממשלה - לא כולם שוחרי שלטון החוק ומערכת המשפט כמוה - מוטל על כתפיה.

היועץ וינשטיין לא מתרשם

בימים האחרונים נחת על שולחנם של חברי ועדת האיתור מכתבה של התנועה לאיכות השלטון, הקורא להם להחליט כבר עתה כי ימליצו על 3 מועמדים סופיים, ולא יסתפקו באחד.

"בימים האחרונים עולה כי בקרב מועמדים פוטנציאליים לתפקיד זה ניכרת התחושה שהמשחק מכור מראש, וששמו של פרקליט המדינה הבא כבר נקבע", נכתב בפנייתה של התנועה. "עולה החשש כי בשל כך נמנעים מועמדים מהגשת מועמדות, ובכך יוצאת מערכת אכיפת החוק נפסדת ואמון הציבור בה בכלל ובהליך המינוי בפרט נפגם. סגירת דלתות ועדת האיתור, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, בין אם באופן רשמי ובין אם במשתמע, פוגעת בתכליתה ובתפקידה של ועדת האיתור".

בוועדת האיתור ובמשרד המשפטים הביעו שאט-נפש של ממש ממכתבה של התנועה. באופן מסורתי נוקטת התנועה לאיכות השלטון קו של מאבק במינויים פוליטיים. מה גרם לה אפוא הפעם לדחוק בוועדה להגיש לשרת המשפטים 3 מועמדים סופיים, ולאפשר לדרג הפוליטי לבחור באופן מעשי את פרקליט המדינה הבא?

מהתנועה לאיכות השלטון נמסר בתגובה כי "התנועה אינה תנועה נגד הפוליטיקאים או בעד פקידות כזו או אחרת, ואף אין לתנועה כל עניין בעד או נגד מינוי מועמד כזה או אחר. התנועה פועלת למען קיום הליכי מינוי תקינים".

בכל אופן, נימוקי המכתב לא עשו רושם רב על וינשטיין, והוא נותר להביא בסופו של דבר מועמד אחד לאישורה של לבני, לקראת תחילת חודש דצמבר.