געגועים לרב קוק

בית משפט השלום בראשון-לציון הורה על שחרורו מהמעצר של הרב הראשי לשעבר יונה מצגר, החשוד בביצוע עבירות מס, שוחד והלבנת הון במיליוני שקלים, נוסף לחשד לשיבוש חקירה. מצגר ישהה במעצר-בית בביתו בתל-אביב ויפקיד ערבויות והתחייבויות בסך כולל של 1.5 מיליון שקל להבטחת התייצבותו לחקירה בהמשך. כן הוצא צו האוסר על מצגר לצאת מהארץ בחצי השנה הקרובה.

העבירות בוצעו לכאורה, על-פי החשד, עם אנשים נוספים בתקופה שבה כיהן מצגר כרב הראשי. המשטרה חושדת כי מצגר קיבל מאות אלפי דולרים באמצעות בקשות תרומה לעמותות של נזקקים, ולקח חלק מהתרומות לכיסו. בסיפורי מצגר-המשטרה שהודלפו קראנו גם על סכומי כסף גדולים שנמסרו לכאורה לרב הראשי בוורשה פולין.

נדגיש כי הרב מצגר נמצא בחזקת חשוד בלבד למרות הערבות, מעצר-הבית ואיסור היציאה מישראל שהטיל עליו בית המשפט.

מצגר מונה לרב הראשי לישראל מכורח נסיבות פוליטיות, מחלוקות ופשרות בין הציונות הדתית לחרדים. קודמיו בתפקיד היו בין היתר: הרב אברהם-יצחק הכהן-קוק, הרב יצחק-אייזיק הלוי-הרצוג, הרב בן-ציון-מאיר עוזיאל, יצחק ניסים ושלמה גורן ז"ל.

כשמדברים על ענקי הרבנות הראשית לשעבר, הגדולים בתורה ובחוכמה, לא עולה שום חשד להטבות כספיות כלשהן וגם לא ללקיחת ממון בחתונות של עשירי הארץ. הרבנים שמנינו, לרבות הרב קוק, חיו בצניעות רבה. בבתים פשוטים, בלי לחגוג בנשפים או במחלקה ראשונה במטוסים. זמנם הוקדש ללמד, לפסוק הלכות, למצוא מכנה משותף עם החילונים, תכונות שעשו להם קהל תלמידים עצום ששתה את דבריהם בצמא מתוך כבוד לרב ולמוסד הרבנות.

הרבנים קוק, הרצוג ועוזיאל לא ידעו מה הם הלבנת הון, שוחד, עמלות. הם פסקו בענייני עגונות ונעדרים, שנת שמיטה וגיור.

מאז ימי הרב קוק ועמיתיו השתנתה גם מדינת ישראל. מחיי צניעות בדור הקודם הפכנו למודעים לנוחות החיים. גם הרבנות, בגלל העסקנות הדתית-חרדית, הפכה בחלקה לבעלת קשר כלכלי בתחומי הכשרות וההלכה. זאת, על אף ששכרו של רב ראשי מקביל לשופט עליון בצירוף פנסיה וזכויות לכל חייו.

על מועצת הרבנות הראשית, בסיוע חקיקה וייעוץ משפטי של היועץ המשפטי לממשלה ושר הדתות, לדרוש ולקבל הצהרת הון מלאה ממי שנבחר לרב הראשי, הצהרה שתעודכן פעם בשנה. הצהרה כזו אינה חזות הכול. מי שירצה להתחכם ולקחת כספים שלא כחוק בשל מעמדו ימשיך לעשות זאת בהסתר.

אבל הצהרת הון היא מסמך חוקי מחייב, ובזמן פרישה מהתפקיד היא תספר על מצבו הכלכלי הרשמי בתום כהונתו. הטעם לכך אינו חשד בכשרים אלא כלכלי, כצעד מונע.

אצל הרבנים קוק והרצוג לא נזקקנו להצהרות הון. מילתם הייתה קודש. הזמנים והרבנים השתנו, לצערנו, לרעה.

* הכותבת היא מרצה לניהול במרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה.