מי שהתחתן בנישואים אזרחיים יכול להתגרש בביה"ד הרבני?

זוגות יהודים העומדים להינשא יכולים לבחור במספר דרכים למימוש הנישואים. חלקם יבחרו להינשא כדת משה וישראל, בנישואים אורתודוקסיים באמצעות הרבנות. אחרים, אשר מבחינה "אידאולוגית" אינם מעוניינים להחיל על עצמם את הדין הדתי, יבחרו לנסוע לחו"ל ולהינשא שם בנישואים אזרחיים. בדרך זו ינהגו גם זוגות אשר אינם יכולים להינשא ברבנות (למשל, כהן וגרושה).

כשחיי הנישואים מתנהלים על מי מנוחות, הכול טוב ויפה. אך מה קורה כשמחליטים לפרק את הזוגיות? איפה מתגרשים? החוק הישראלי מעניק לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואים וגירושים של יהודים בישראל, אזרחי המדינה ותושביה. כך, גם זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים והחפצים להתגרש, ייאלצו לפסוע במדרגות בית הדין הרבני.

מאחר שבמסגרת הליך הגירושים יש צורך להסדיר עניינים נוספים הקשורים למערכת הזוגית שמתפרקת, החוק מרחיב את סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון גם בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושים. על מנת שלבית הדין תהיה הסמכות הייחודית לדון בעניינים אלה, על בן הזוג שהגיש את תביעת הגירושים, לכרוך כדין את העניינים הנוספים שבהם הוא מבקש שבית הדין הרבני ידון בהם, ושההכרעה בהם נדרשת כדי לסיים ביעילות את המחלוקות בין בני הזוג טרם הגירושים.

מבחן משולש

מהי כריכה כדין ומי יגיע ראשון? מימים ימימה ידועה בישראל התופעה הייחודית של "מרוץ סמכויות". בבסיסה עומדת העובדה, שקיימות בארץ שתי ערכאות - בית הדין הרבני (בכפוף לתנאי הכריכה) ובית המשפט לענייני משפחה - אשר להן הסמכות לדון בעניינים הנלווים לגירושים.

כבכל מרוץ, הרץ המהיר יותר לרוב ינצח. המבחן המכריע הוא מבחן הזמן, שכן הערכאה שאליה פנו ראשונה תקנה את הסמכות לדון. משכך, יש חשיבות מכרעת לעובדה מי הגיש איזו תביעה, לאיזו ערכאה ומתי, כדי לקבוע למי מבין השתיים תינתן הסמכות לדון באותו נושא.

"מרוץ הסמכויות" מוביל לא פעם לכך שמתוך שיקולים אסטרטגיים, במטרה לחסום את בן הזוג האחר מלהגיש תביעותיו בערכאה האזרחית, בית המשפט לענייני משפחה, יוגשו לבית הדין הרבני תביעות גירושים כרוכות.

על-מנת למנוע תופעה זו, וכדי שבית הדין הרבני אכן ידון בנושאים הכרוכים לתביעת הגירושים, על מגיש התביעה הכרוכה לעמוד בתנאיו המצטברים של מבחן משולש: על תביעת הגירושים להיות כנה, יש לכרוך כדין את העניין הנוסף, ועל הכריכה להיעשות בכנות (בג"ץ 6334/96).

כריכה שאינה כנה

ומה עם בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים והחפצים להתגרש? הם צריכים להתגרש בבית הדין הרבני. אך האם במקרה כזה, שבו בני זוג בחרו לא להינשא בנישואים דתיים, תינתן לבית הדין הרבני הסמכות לדון גם בעניינים הכרוכים לתביעת הגירושים? האם לא יהיה בכך כדי לחטוא לסיבה שבעטיה הם נישאו מראש בנישואים אזרחיים?

בבג"ץ 5979/03 קבע נשיא העליון דאז, השופט אהרן ברק, כי מי שבחר בנישואים אזרחיים והמבקש מבית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש, אינו פועל בכנות. "במצב דברים זה, בכריכת ענייני הרכוש טבוע שימוש לרעה בכלי המשפטי של 'כריכה'. בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בסוגייה, שבית הדין כלל אינו מכיר בה".

באותו המקרה הובאה בפני בית המשפט העליון חוות-דעת של בית הדין הרבני הגדול, שממנה עלה כי בית הדין הרבני מכיר בנישואים אזרחיים מן "הפן החיצוני של הנישואים, שעניינו השלכות הנישואים על צד שלישי ואינה מכוונת ל'פן הפנימי' שעניינו החיובים ההדדיים שבין בני הזוג".

בהקשר זה יצוין כי בתי הדין הרבניים קבעו במספר מקרים כי פסיקתו של ברק היא בגדר אמרת-אגב, וכי ככזו היא אינה מחייבת. ואכן, פסיקות בתי הדין הרבניים במספר מקרים מעידות על כך שניתן לפסוק גם בענייני הרכוש של בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

לאחרונה נדרש בית המשפט לענייני משפחה בנצרת להכריע בשאלה - האם ניתן לכרוך את ענייני הרכוש והמזונות לתביעת גירושים של בני זוג יהודים שנישאו בחו"ל בנישואים אזרחיים, בעקבות תביעות הדדיות שהגישו בני הזוג, הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.

סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, קבע כי יש מקום לחשיבה מחודשת בנוגע לפסק דינו של ברק, שלפיו כריכת רכוש בנסיבות שבהן בני זוג נישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, אינה כריכה כנה. כך, זגורי קבע, על סמך קביעות של בתי הדין הרבניים, שלפיהן הדין העברי מכיר בתוצאות הממוניות של נישואים אזרחיים ושאף פוסקים במקרים אלה על-פי החוק הישראלי-האזרחי.

מרוץ הסמכויות

זגורי הוסיף וקבע כי הוא נכון להכיר בכריכה כנה של עניינים רכושיים במסגרת תביעת גירושים שתוגש לבית הדין הרבני, גם במקרים שבהם מדובר בנישואים אזרחיים, וזאת בכפוף לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה.

על מנת לבחון אם כריכת עניין הרכוש בתביעת הגירושים אכן נעשתה בכנות במקרים מעין אלה, הוסיף זגורי פרמטר נוסף למבחן המשולש, והציע לבחון את אורח חיי בני הזוג. כלומר, אם בבחירתם שלא להינשא באמצעות הרבנות, הייתה טמונה החלטה משותפת שלא לתת לבית הדין הרבני לדון בכל עניין מלבד עניין הגירושים, ברור כי הכריכה אינה כנה, ולכן הסמכות לדון בסוגיות הכרוכות לגירושים תהא לבית המשפט לענייני משפחה.

אמנם בכך אימץ זגורי את פסיקתו של ברק, אולם מן הטעם "שלעתים מעצם הנישואים בטקס אזרחי, ללא קידושין ולא באמצעות המוסדות הדתיים, יכול ומחויב בית המשפט ללמוד הרבה מאוד על רצונם של בני זוג גם שלא להתדיין גם במקרה של קרע בפני המוסדות הדתיים או בית הדין הרבני (לכל הפחות בעניינים ה'כרוכים')", ולא מן הטעם שלפיו הכריכה אינה כנה, מאחר שבית הדין אינו מכיר בנישואים אזרחיים.

פסק הדין מצביע על הבעייתיות האינהרנטית הטמונה במרוץ הסמכויות. ראוי היה שערכאה אחת תדון בענייני הנישואים והגירושים, והאחרת בכל הנושאים האחרים הכרוכים בהם.

על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק, שהגישה ח"כ עליזה לביא ושנועדה לבטל את מרוץ הסמכויות. על-פי הצעה זו, סמכותו של בית הדין הרבני לדון בנושאים, הכרוכים לתביעת הגירושים, תהיה תלויה בהסכמת שני הצדדים.

עד שהצעת החוק תהפוך לחוק, או עד שנושא זה יוסדר אחרת באמצעות חקיקה, אם בכלל, ימשיכו הזוגות ב"תחרות הריצה" לבתי הדין הרבניים ולבתי המשפט לענייני משפחה.

* הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין העוסק בדיני משפחה.