הלחץ על זהבית כהן

1. עוד לפני שרכשה את בית ההשקעות פסגות, ידעה זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל, מה בכוונתה לעשות איתו. התוכנית האסטרטגית שלה הייתה פשוטה: להגדיל את הרווח באמצעות העלאת דמי הניהול. הנחת המוצא הייתה שאם בית ההשקעות הגדול בישראל יעלה מחירים, התעשייה כולה תיישר קו.

בעלת הבית החדשה לא בזבזה זמן. חודש אחרי הרכישה העלו בפסגות את דמי הניהול בכל קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, ובהמשך הועלו דמי הניהול גם בחלק מקרנות הנאמנות. אלא שגל פדיונות בהיקף של מיליארדי שקלים ששטף את בית ההשקעות אילץ את כהן לסגת מהתכנית. משכך, היא החליטה להתמקד בהקמת פעילות ביטוח, לצד אסטרטגיה של ניפוח נכסים מהיר שיאפשר הגדלת את שורת הרווח.

בינתיים זה עובד לא רע, למרות שקשה לראות את האפסייד של אייפקס מההשקעה בפסגות. יתרה מכך, המומנטום החיובי עליו שומרת פסגות בשנים האחרונות נשען בעיקר על העליות בשווקים, אך אלה לא יימשכו לעד. מאחר שהחשיבה האסטרטגית של כהן התמקדה מלכתחילה בטווח הקצר - כלומר, לבוא ולעשות סיבוב מהיר - היא צריכה למצוא קונה ומהר. בכל מקרה, האפשרות לפיה עסקת פסגות תהיה מוצלחת בדומה למהלכים שביצעה אייפקס בבזק או בתנובה, מסתמנת כרגע כבלתי ריאלית בעליל.

2. התפקיד של כהן הוא לספק תשואה גבוהה למשקיעי אייפקס, שרכשו את פסגות לפי שווי של 2.7 מיליארד שקל. מנכ"לית הקרן בישראל, טוענים בשוק, כבר ויתרה על החלום לרשום רווח מהיר ממכירת פסגות (כמו זה של בעלת השליטה הקודמת, קרן יורק שהרוויחה 2 מיליארד שקל תוך שלוש שנים) והיא מוכנה למכור את בית ההשקעות גם בשווי שרכשה אותו. אבל תסמכו על כהן, שנחשבת לאשת עסקים חריפה, שתמצא פתרון יצירתי למזער נזקים.

בשבוע שעבר חשף "גלובס" כי אייפקסהעניקה לפסגות הלוואת בעלים בהיקף 200 מיליון שקל בריבית "שוק אפור" של 10%. מבחינת פסגות המשמעות היא הוצאות מימון גדולות שיכבידו על שורת הרווח. מבחינת אייפקס מדובר בהכנסות פטורות ממס של כ-20 מיליון שקל בשנה.

סביר להניח שאם פסגות הייתה חברה ציבורית, הריבית בהלוואה הזו הייתה גבוהה פחות. ממש באותו יום שבו פורסמה הידיעה, הודיעה חברת הביטוח איילון, גם היא מנהלת כספי ציבור, כי נטלה הלוואה מבעל השליטה שלה, לוי רחמני, בריבית הנמוכה בכ-50%.

איך זה קורה? פשוט מאוד. פסגות, שמנהל כ-185 מיליארד שקל מכספי הציבור, הוא גוף פרטי שלא חייב דין וחשבון לאף אחד, גם לא ללקוחותיו. ומטבע הדברים, בפני בעלת השליטה בבית ההשקעות הגדול בישראל, עומדת קודם כל טובתה שלה.

ומה לגבי טובתם של מיליוני העמיתים של פסגות? למרבה הצער, לחוסכים בפסגות אין זכות לדעת כיצד מתנהל הגוף שמנהל את כספם. בלית ברירה הם נאלצים לסמוך על כל שמנהלי פסגות עושים את עבודתם נאמנה. האם באמת אפשר לצפות מהנהלת פסגות, שורה של שכירים שאייפקס קובעת את המשכורות והבונוסים שלהם - ואותם אנשים שכאמור מצאו לנכון לשלם לבעלת השליטה ריבית שנתית של 10% - לשים את טובת העמיתים לפני טובתם האישית? התשובה, כך נראה, ברורה.