אפלייה מותרת בגביית מס

טענת אפליה נטענת, לא אחת, על ידי נישומים מתוך מטרה לגרום לביטול שומת המס הנגועה באפליה. בעניין ו"ע 10784-11-10 גיאות אפיקי נדל"ן ניתן ביום 25/11/2013 פסק דין על ידי השופט אלטוביה. באותו מקרה נטענה הטענה כי היה על מנהל מיסוי מקרקעין ת"א להוציא את שומות מס הרכישה ליחידי קבוצת הרכישה כאילו רכשו קרקע, ולא כאילו רכשו דירת מגורים, וזאת בהסתמך על הטענה כי המנהל הוציא שומת מס רכישה לפי קרקע בתיקים אחרים.

בעניין ו"ע 17240-10-12 יחד הבונים יזום ובניה בע"מ ניתן ביום 18/6/2014 פסק דין על ידי השופט בנימין ארנון במסגרתו נטענה הטענה כי המנהל אינו רשאי לכלול בשווי המכירה של הדירות שנרכשו מהקבלן את שכר טרחת עו"ד ששולם בגדרן משום שלא נהג כך במקרים אחרים. למעשה, מה שעומד בבסיס טענת האפליה הוא שיש לפסול את שומת המס לאור העובדה שהיא נגועה באפליה.

השופט אלטוביה קבע בפס"ד גיאות אפיקי נדל"ן כי טענת אפליה יש לבסס בראיות טובות ומוצקות. ראשית יש לוודא שאכן התיק המנוהל במסגרתו נטענת טענת האפליה זהה בנסיבותיו לתיק שאליו נעשית ההשוואה. כל תיק נבחן על פי העובדות המיוחדות לו ועל פי נסיבותיו הקונקרטיות כך שיתכן כי התיק אליו נעשית ההשוואה שונה מהתיק הנדון ולכן אין מדובר בהשוואה בין שווים, דבר שמשמיט את הקרקע מתחת טענת האפליה. שנית, אפילו יימצא המקרה הזהה למקרה הנדון, עדיין אין בכך ראיה חלוטה כי אכן מדובר באפליה.

זאת משום שיתכן והמנהל לא הפעיל במקרה, כלפיו נעשית ההשוואה, שיקול דעת מתאים או לא עשה בדיקה יסודית בהתחשב במגבלות כוח האדם שהוא מצוי בה או שטעה באותו מקרה בתום לב ועתה החליט לחזור בו מטעותו. חזרה מטעות שנעשתה אינה בגדר אפליה. כמו כן, רשויות המס אינן כבולות בהחלטות שקיבלו בעבר ואין בעובדה שרשויות המס פעלו באופן מסוים בעבר כדי להשליך או ליצור ציפייה אצל הנישום כי המנהל ינהג כך גם בעתיד.

בשני פסקי הדין הנ"ל התייחס בית המשפט גם לשלב בו מבקש הנישום להביא ראיות להוכחת טענת האפליה מבחינה עובדתית. בעניין יחד הבונים יזום ובניה נקבע כי, ככלל, אין להעלות טענות עובדתיות חדשות בשלב הערר לאחר תום מסכת הבאת הראיות כאשר אילו לא לובנו מול המנהל בשלב ההשגה. כן נבחנה מידת הרלוונטיות של אותן ראיות לביסוס טענת האפליה.

בעניין גיאות אפיקי נדל"ן נקבע כי יש להעלות את טענת האפליה כבר בשלב ההשגה ולהביא ראיות לביסוסה בפני המנהל שכן זה השלב שבו עליו להפעיל את שיקול דעתו וליתן תשובה בהשגה, אשר סבירותה נבחנת בפני וועדת הערר. עם זאת, נקבע כי לו סבר בית המשפט כי טענת האפליה יכולה להכריע את גורל הערר, הוא היה מאפשר הרחבת חזית והעלאת הטענה לראשונה בשלב הערר.