פטור אידיוטי ממס

היום (א') בחרה הממשלה בדרך הפחדנית, הפוגענית והשגויה ביותר מבחינה כלכלית לממן את המלחמה. לקצץ בבריאות, בחינוך, ברווחה. ככל שהופכים בזה יותר, זה נראה מטורף יותר: רק העניים ומעמד-הביניים הנמוך ישלמו את הוצאות "צוק איתן".

הפטורים ממס בישראל מגיעים לכ-7 מיליארד שקל בשנה. בהם פטורים לחברות העשירות ביותר המשלמות שיעורי מס מביכים של 0.3%-12% מס, שיעור שנישומים פרטיים ועסקים קטנים ובינוניים יכולים רק לחלום עליו.

נשאלת השאלה, מדוע במקום לקצץ, למשל, בפטורים האלה, העדיפה הממשלה לפגוע היום בתלמידים שאין להוריהם כסף לשיעורים פרטיים, בחולים שאין להם כסף לביטוחים יקרים, במטופלי לשכות הרווחה, במשתמשי התחבורה הציבורית.

והתשובה כואבת. כי זה קל. כי לאנשים אלה אין חברים עשירים מצוידים בלוביסטים, במשפטנים ובמומחים מטעם, שיזעקו את זעקת הקוזק הנגזל.

צריך לשפשף את העיניים בתדהמה נוכח הקלילות שבה נגזלו היום 2 מיליארד שקל מהחלשים; וכמה מהומות, לחצים, קמפיינים וקשיים יש בדרך לגביית תמלוגים קצת יותר נורמליים מקבוצת כיל (כימיקלים-לישראל) הרווחית להחריד, הניזונה מאוצרות הטבע של המדינה, המחלקת השנה דיבידנד של 721 מיליון דולר. מדובר כאן בשתי מדינות, עם שתי מערכות חוק ומוסר נפרדות.

כדי לקחת מכיסם המדולדל של מי שנפגעו היום - אין צורך להקים את ועדת ששינסקי 2, שיושבת שנה, בתוספת עוד שנה של שימועים-לחצים-איומים, וקמפיין אגרסיבי, עד שהכול יתמסמס. עבור בני-תמותה רגילים יש נוהל אחר: בום-טראח הולמים.

ככה זה: בכל פעם שיש "בור" בתקציב, בין אם זה בור שהכול המומים ומופתעים ממנו, ובין אם זה בור ידוע שיש לו סיבה מוגדרת - תמיד ברור מי ישלם.

הציבור בישראל הוא ציבור אחראי, פטריוטי וסולידרי, שמוכן לשאת בעול בזמנים של קושי. אבל את הקושי אפשר לשאת כשכולם שותפים לעול.

כאשר מי שיש לו יותר נותן קצת יותר, מי שיש לו בינוני נותן מעט, ולמי שאין לו, והוא מאוד חלש - מוותרים כדי שלא ייחלש עוד יותר. אצל ראש-הממשלה בנימין נתניהו ושותפיו הקואליציוניים, קבלני-הביצוע שלו, זה הולך הפוך. ככל שיש לכם פחות תשלמו יותר.

אכן, העלאת מסים עכשיו תהיה שגיאה. המשק במיתון. כדי להפיח בו רוח-חיים לא נכון יהיה להקטין את ההכנסה הפנויה של משקי-הבית. מה כן נכון? - להקטין את היקף הפטורים ממס.

לבטל את "מע"מ אפס" האידיוטי, שכבר עלה לנו ביוקר, שעלותו נעה בין 2.5 מיליארד שקל ל-4 מיליארד. להגדיל את הגירעון בצורה אחראית. זה נותן מיליארד שקל על כל 0.1% גירעון. הריביות נמוכות, הגירעון שלנו נמוך יחסית לממוצע של מדינות ה-OECD, והגדלה מתונה שלו תזריק סם-חיים למשק המדשדש.

לעומת זאת, בהוצאה האזרחית אנחנו במקום שני מהסוף יחסית ל-OECD. אחרינו רק קוריאה-הדרומית. הקיצוץ היום בהוצאה האזרחית הוא רק המנה הראשונה של הקיצוץ הרוחבי. את המנה העיקרית תגיש לנו הממשלה בדיוני תקציב 2015.

המשמעות היא - הקטנה נוספת, דרמטית, בהוצאה האזרחית. מתכון בטוח ואלים להגדלת אי-השוויון; וגם להקטנת ההוצאה הפנויה. ממש כמו הטלת מסים. משום שקיצוצים משמעם שכולנו נשלם יותר מכיסינו על בריאות וחינוך, ויישאר לנו פחות. זאת, בתנאי שיש לנו מאיפה לשלם. ואם אין לכם לשלם, פשוט תיזרקו אל שולי הדרך.

פגיעה במי שאין לו כוח היא אזור הנוחות של נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד. אבל יש כאן זדון הרבה יותר גדול מזה. קשה לחמוק מהחשד העמוק שהצורך לממן את צוק איתן הוא עוד מהלך מחושב, תירוץ להקטין את מדינת הרווחה לתמיד. מדוע? משום שקיצוץ רוחבי אינו קיצוץ שמוטל חד-פעמית כדי לייצר מקורות הכנסה לצורך היעד של כיסוי הוצאות המלחמה. זהו קיצוץ בבסיס התקציב. קיצוץ קבוע. שיחול גם בשנה הבאה, בזו שאחריה, ובעוד עשר שנים. צעד קטן לנתניהו וללפיד, צעד גדול להרס של מדינת הרווחה.

הכותבת היא ח"כ ממפלגת העבודה