דנקנר ושטרום: עד המדינה עדי שלג פעל על דעת עצמו

יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר, התייצב הבוקר (ב') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לדיון במשפטו הפלילי בפרשת הרצת המניות לכאורה באי.די.בי, ושיגר ברכת "שנה טובה" לעבר הסנגורים והנוכחים באולם.

במהלך הדיון, שעסק בטענות מקדמיות שהעלו הסנגורים של חלק מן הנאשמים, הגיש דנקנר את כתב התשובה שלו לאישומים נגדו בפרשת הרצת המניות ב-אי.די.בי.

דנקנר כפר, כפי שעשה מראשית החקירה, בכל ההאשמות המיוחסות לו בכתב האישום, הודה בקשרי החברות שלו עם הנאשם הנוסף בפרשה, איתי שטרום, אך טען כי לא הנחה אותו לבצע תרמית במסחר בניירות הערך של הקבוצה, והתרשם כי פעילותו חוקית ולגיטימית. במקביל הפנה דנקנר את האצבע המאשימה לביצוע הפעילות העבריינית כלפי עד המדינה, עדי שלג.

בכתב התשובה לאישומים טוענים סנגוריו כי "כעולה מחומר הראיות - עובדה שלא הייתה ידועה לנוחי דנקנר - שטרום נעזר בעדי שלג לצורך הפעילות במסחר בבורסה. נוחי דנקנר כלל לא הכיר את עדי שלג (עד המדינה), לא נפגש עימו מעולם ולא שוחח איתו מעולם, ואף לא הייתה לו כל ידיעה על פעילותו של עדי שלג במסחר בבורסה".

עוד נטען כי "מחומר הראיות מתברר כי עדי שלג הפך לימים לעד מדינה בתיק על מנת לחלץ את עצמו ואת רעייתו מאימת הדין, בשל עבירות פליליות שביצעו הללו במשותף בדרך של פעילות מתואמת במסחר בבורסה. זאת, לצורך הפקת רווחים אישיים, והכול ללא ידיעתו של שטרום ובוודאי ללא ידיעתו של דנקנר".

כתב התשובה של דנקנר "מטהר" מאשמה גם את חברו איתי שטרום. שטרום הגיש אף הוא הבוקר כתב תשובה לאישומים נגדו, ונקט גישה זהה, "המנקה" את דנקנר מכל רבב ומטילה את האשם על עד המדינה.

הבנק סירב לתת אשראי נוסף

ביוני השנה הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) כתב אישום נגד דנקנר, שטרום והחברות אי.די.בי חברה לאחזקות וקלוז טריידינג (לשעבר ISP פייננשיאל טריידינג), המייחס להם השפעה על שער מניית אי.די.בי אחזקות, במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה שערכה החברה בפברואר 2012.

כתב האישום, שהגישו עו"ד חנה קורין ועו"ד עמית בכר ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), מייחס לדנקנר ולשטרום עבירות של השפעה בתרמית והנעה בתרמית מכוח סעיף 54 לחוק ניירות ערך; ועבירות של פעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון. לדנקנר מיוחסות גם עבירות דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר. לשטרום מיוחסת בנוסף עבירה של הדחה בחקירה.

החשוד השלישי המקורי בפרשה, עדי שלג - הסוחר שביצע את רכישת מניות אי.די.בי בפועל בשלושת ימי ההנפקה - חתם על הסכם עד מדינה, ולא הוגש נגדו כתב אישום.

פרשת החשדות בעניין הרצת מניות אי.די.בי החלה לפני כשנתיים בחקירה סמויה שביצעה מחלקת מודיעין, חקירות ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך. בנובמבר 2012 הפכה החקירה לגלויה, כאשר דנקנר עוכב לחקירה בחשד שפעל בצוותא עם שטרום, באופן תרמיתי, בכוונה להשפיע על שער מניית אי.די.בי אחזקות, במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה שערכה החברה בפברואר 2012.

אז עוד היה דנקנר בעל-הבית באי.די.בי, אך מהר מאוד חלה הידרדרות במצב החברה, שהובילה לכך שהוא איבד את השליטה בקונצרן הענק לטובת הרוכשים אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה.

לפי כתב האישום נגד דנקנר ושטרום, בפברואר 2012, לקראת מועד ההנפקה של אי.די.בי לציבור, הסכימו השניים כי שטרום יבצע רכישות בהיקפים גדולים של מניית אי.די.בי בבורסה, במטרה למנוע את ירידת שער המניה ולהעלותו, להגדיל את מחזורי המסחר ולהציג מצג של התעניינות במניה מצד קונים משמעותיים. מטרת התוכנית הייתה להגביר את העניין בהנפקה, להבטיח את הצלחתה ולמקסם את המחיר שייקבע בה.

לפי כתב האישום, לצורך ביצוע התוכנית הורה שטרום לסוחר בניירות ערך עדי שלג - שהיה זמן קצר קודם להנפקה שותפו של שטרום וכיום משמש כאמור כעד מדינה בפרשה - לרכוש באמצעות חשבונות ISP מניות אי.די.בי בבורסה, במטרה להשפיע על שער המניה. שלג פעל בהתאם להוראות של שטרום ורכש מניות עד לניצול מלוא מסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבונות ISP בבנק הבינלאומי הראשון.

כפי שנחשף ב"גלובס", לצורך המשך המימון של תוכנית ההשפעה, ולאחר שהבנק הבינלאומי סירב לבקשת שטרום לקבלת אשראי נוסף, פנה דנקנר להנהלת הבנק וגרם להעמדת האשראי המבוקש.

לפי כתב האישום, בהמשך, לאחר שנוצל גם האשראי הנוסף מהבנק, פנה דנקנר למספר חברים, שידע כי בכוונתם להשתתף בהנפקה, וביקש מהם כי במקום לרכוש מניות בהנפקה כפי שתכננו, ירכשו מניות אי.די.בי משטרום, ותיווך בינם לבין שטרום לצורך זה.

להיעתר לבקשת דנקנר

התגובה המפורטת לאישום שהגישו סנגוריו של דנקנר, עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, נפתחת בכפירה מוחלטת באישומים. "נוחי דנקנר לא עבר עבירה כלשהי, הוא פעל בצורה חוקית ובתום-לב מוחלט, ודין כל האישומים נגדו להידחות מכל וכל", כותבים הסנגורים.

התגובה היא חריגה בנוף המשפט הפלילי, שכן מלבד כפירה בסעיפי האישום, כנהוג במרבית המשפטים, כוללת התגובה - הפרוסה על פני 9 עמודים - גם פתיח מפורט מאוד, שבמסגרתו מתאר דנקנר את השתלשלות האירועים בפרשה מנקודת מבטו, ואת התנהלותו לאורך ימי המסחר במניית אי.די.בי סביב ההנפקה.

וכך זה מתואר: "בפברואר 2012 ביצעה אי.די.בי, ביוזמתו של נוחי דנקנר, שהיה באותה עת יו"ר דירקטוריון אי.די.בי, הנפקה לצורך גיוס מזומנים לחברה לשם עמידתה בהתחייבויותיה הצפויות. ההנפקה הייתה מוצלחת במיוחד, כאשר הסכום שגויס מנוחי דנקנר עצמו, בני משפחתו, שותפיו ומחבריו כבר במכרז המקדים/השלב המסווג (286 מיליון שקל) - היה גבוה בהרבה ממטרת הגיוס שהחברה הציבה לעצמה (150-200 מיליון שקל), ואיפשר לחברה לעמוד בהתחייבויותיה ובפירעונות הצפויים לפחות 14 חודשים קדימה (עד חודש אפריל 2013)".

לטענת סנגוריו, "לדנקנר לא היה כל מניע להשפיע על שער מניות אי.די.בי בבורסה לצורך הצלחת ההנפקה. ההנפקה הייתה הנפקה מיוחדת, שאף כונתה באותה עת בתקשורת 'הנפקת החברים'. ההנפקה לא כוונה במהותה 'לציבור הרחב', וכמעט כל המשתתפים בה היו נוחי דנקנר עצמו, בני משפחתו, שותפיו העסקיים, חברים וידידים, שנענו לפניות של דנקנר ושל אנשי אי.די.בי והשקיעו בהנפקה סכומי כסף ניכרים כדי לעזור ולתמוך בחברה. לשער המניה בבורסה או למחיר ההנפקה לא היה משקל ממשי בהחלטתם.

"הרוב המכריע של ההיענויות להשתתפות בהנפקה התבטא בהסכמה להשקיע סכומים כספיים 'עגולים' (2 מיליון שקל, 5 מיליון שקל, 10 מיליון שקל), ולא כמות 'עגולה' של מניות, בלי שהייתה למשקיעים התייחסות למחיר המניה ולשער שלה. גם המשקיעים וגם החברה לא נתנו משקל ממשי לסוגיית המחיר ולא התייחסו לתנודות ולשינויים בשער המניה".

עוד לטענתם, "החשוב לחברה היה לגייס כסף בסכומים שהיו נחוצים לה, והחשוב למשקיעים היה לעזור ולסייע לחברה ולהיעתר לפניות של נוחי דנקנר ושל אנשי אי.די.בי, תוך שכולם קיוו שהמהלך יועיל לחברה וייצב אותה, וכמובן - כפועל יוצא מזה - המשקיעים ייהנו וירוויחו על השקעתם".

כל הפעולות נעשו בשל החברות ביניהם

באשר לשטרום, דנקנר טוען בכתב תשובתו כי הוא ידע על הפעילויות של חברו, הן נעשו ביוזמתו של שטרום בלבד, והוא עצמו לא מצא בהן כל פסול. "בין שטרום לבין דנקנר קיימים יחסי חברות, ושטרום הוא זה שהודיע לדנקנר על החלטתו לקנות מניות אי.די.בי בבורסה, פעילות שנראתה בעיני דנקנר תקינה ולגיטימית לחלוטין".

עוד נטען בכתב התשובה כי "דנקנר לא היה שותף עם שטרום בשום תוכנית לרכישת מניות ולהשפעה על שערי מניות. דנקנר לא יזם את פעילותו של שטרום, לא היה שותף לה, לא ניהל אותה, לא ניווט אותה, לא הינחה את שטרום ולא היה אחראי או ערב לפעילותו או לתוצאות פעילותו, בשום צורה ואופן".

מנגד, דנקנר לא מותיר חלל ריק באשר לזהות האשמים, לטענתו, לתרמית הנטענת על-ידי הפרקליטות, ומפנה את הזרקורים כלפי עד המדינה, עדי שלג, וכן כלפי רעייתו, מאיה שלג, אשר נחקרה אף היא בראשית הפרשה.

וכך כותבים סנגורי דנקנר על עד המדינה: "לדנקנר לא היה כל קשר עם עדי שלג, והוא לא ידע על פעילותו במסחר - לא על הפעילות שביצע עבור שטרום/ISP ולא על הפעילות שביצע עבור חברת סיטי ברוקר שבבעלות רעייתו מאיה שלג".

לדברי סנגורי דנקנר, "כעולה מחומר הראיות - דבר שלא היה ידוע לדנקנר בזמן אמת - עדי שלג פעל על דעת עצמו באמצעות חשבונה של אשתו, ותוך כדי הרצת מניות, ביצעו, הוא ורעייתו, פעולות קנייה ומכירה מתואמות אסורות בין חשבונות ISP וסיטי ברוקר, וגרפו לכיסם בתוך 3 ימים רווח של יותר מ-180 אלף שקל, תוך יצירת הפסדים בסכומים גבוהים בהרבה לחברת ISP".

עוד מציינים הסנגורים בתשובה כי ההנפקה הייתה "בטוחה", והיה ברור כי הכספים שלהם החברה זקוקה יגויסו, ולכן לא היה לדנקנר כל אינטרס לבצע תרמית כדי לגייס כספים נוספים. לדבריהם, "מבחינתו לשער המניה לא הייתה משמעות לעניין הצלחת ההנפקה.

"יתרה מזאת, לדנקנר היה ידוע, עוד לפני ששטרום החל ברכישת מניות אי.די.בי (ב-21.2.12), שהגיוס בהנפקה כבר מובטח ואף בסכומים הגבוהים ממטרת הגיוס שהחברה הציבה לעצמה. בנסיבות אלה, ברור שאפילו באופן תיאורטי לא היה כל צורך בפעילות מכל סוג שהוא לצורך השפעה על שער המניה כדי לתמוך בהנפקה".

עוד הוסיפו הסנגורים כי כל סיוע שנתן לשטרום נעשה על רקע החברות ביניהם, "דבר שהיה מקובל ואופייני בהתנהלותו של דנקנר גם עם חברים ובני משפחה אחרים".

באשר להעמדת האשראי לשטרום על-ידי הבנק הבינלאומי, דנקנר טוען כי הוא בסך-הכול נענה לבקשה של חבר, מבלי שידע פרטים על ההלוואה ושיעוריה. לטענתו, שטרום פנה אליו בבקשה שייתן המלצה לבנק על אמינותו, והוא נענה. "דנקנר לא ידע פרטים על ההלוואה שמבקש שטרום ומה הם תנאיה, וגם לא ידע שהבקשה 'סורבה' - עובדה שאיננה נכונה כעולה מחומר הראיות".

עוד צוין בתשובה כי "כל מעורבותו של דנקנר בנושא ההלוואה מהבנק התמצתה בשיחת טלפון קצרה אחת עם גורם בבנק הבינלאומי, שבפניו המליץ על אמינותו של שטרום - הא ותו לא. כעולה מחומר הראיות, החלטת הבנק הבינלאומי לאישור ההלוואה לשטרום הייתה עניינית, על-פי הכללים והפרמטרים של הבנק, ובשום אופן לא נסמכה על אחריות כלשהי של דנקנר".

דנקנר מתייחס גם לטענה כי הפנה את חבריו ומקורביו כמשקיעים לשטרום, במה שכונה "הנפקת החברים", וכותב כי לאחר ששטרום ביקש שיפנה אליו רוכשים פוטנציאלים - "ולאור העובדה שדנקנר כבר השיג היענות גדולה של מקורבים וחברים להשתתף בהנפקה, והיה ברור לו שהביקושים להנפקה צפויים להיות גבוהים בהרבה מהמטרה שהוצבה - הפנה דנקנר לשטרום מספר משקיעים על מנת שירכשו מניות של אי.די.בי באמצעותו".

דנקנר טוען כי הוא לא האמין שאותם משקיעים ישתתפו באמת בהנפקה. "המדובר במשקיעים שאישרו לו כי הם נענים לפניותיו להשתתף בהנפקה, אולם לגביהם הייתה לדנקנר תחושה שהם עושים זאת 'מהפה ולחוץ', וכי אין בכוונתם לעשות זאת (יצוין כי השלב הציבורי הוא אנונימי, כך שלא ניתן לדעת מי רכש בפועל). דנקנר העדיף שירכשו מניות אי.די.בי אפילו שלא במסגרת ההנפקה, מאשר שלא ישקיעו באי.די.בי כלל".

בנוגע לטענה כי ההלוואה שנתן לשטרום אינה הלוואה אלא החזר כספים לחברו במסגרת הפעילות התרמיתית, דנקנר טוען כי באותה עת סכום בסדר גודל כזה - 8 מיליון שקל - היה במסגרת יכולותיו, ולכן הוא נענה לפניית שטרום כחבר.

עוד לטענת דנקנר, מדובר בהלוואה אמיתית, לגיטימית לחלוטין, מעוגנת בהסכם הלוואה שנחתם באותו יום, שקיבלה ביטוי הן בספרים, הן ברישומים והן בדוחות שהגיש דנקנר לבנקים. "הלוואה זו איננה חריגה ודומה להלוואות אחרות שנתן דנקנר לבני משפחה ולידידים", נכתב.

עוד מציין דנקנר בתשובה כי לטענת המאשימה בכתב האישום, ההפסד של ISP בגין רכישת המניות עמד במועד מתן ההלוואה האישית של דנקנר לשטרום בסך של כ-2.8 מיליון שקל, ולכן "ברור לחלוטין שאין ולא היה כל קשר בין ההפסד האמור לסכום ההלוואה (בגובה 8 מיליון שקל)".

לסיכום כותבים עוה"ד אדרת ומנור-נהרי בתשובה כי "עולה תמונה ברורה, קוהרנטית וחד-משמעית, שלפיה נוחי דנקנר לא פעל, לא בעצמו ולא באמצעות אחרים, להשפעה על שערי מניית אי.די.בי בבורסה. מבחינתו, כמו גם מבחינת הרוב המכריע של המשתתפים בהנפקה, לשער המניה ולמחיר ההנפקה לא הייתה משמעות להשתתפות בהנפקה. לאור היענות מוקדמות של בני משפחה, שותפים, חברים ומכרים, היה ברור לדנקנר ולאי.די.בי כי הצלחת ההנפקה מובטחת, וזאת עוד בטרם החל שטרום בפעילותו העצמאית משיקוליו הכלכליים שלו ברכישת מניות בבורסה".

סנגורי שלג: "אמינותו אינה מוטלת בספק"

עורכי הדין גיל דחוח וגלית רוטנברג, המייצגים את עד המדינה עדי שלג, מסרו בתגובה: "הניסיון לקעקע את אמינותו של עדי שלג היה צפוי ואף בנאלי. אמיתות דבריו ומהימנותו של שלג אינן מוטלות בספק, באשר הן נתמכות על-ידי חומר הראיות הרב שנאסף על-ידי המדינה בתיק. אנו ממליצים לדנקנר ולשטרום לרכז מאמץ בהתמודדות מול חומר זה".

שטרום ודנקנר באותו קו

אם היינו צריכים הוכחה נוספת לחברות ששוררת בין איתי שטרום לנוחי דנקנר, מלבד העובדה שהשניים אישרו את קיומה ממועד חקירתם הראשונה בפרשה, נראה כי כתבי התשובה של השניים מספקים את החותם הסופי לחברות הזאת, ואף מדגישים את עוצמתה.

מדובר בתגובות כמעט זהות, כאשר הקו המנחה את שני כתבי התשובה של השניים - הנאשמים המרכזיים בפרשה - קובע: דנקנר/שטרום לא ביצעו כל עבירה; כל אחד בנפרד פעל כחוק ומתוך אמונה במניית אי.די.בי, בלי לדעת כי מתבצעות עבירות כלשהן; ושלג, למעשה, היה היחיד שביצע עבירות פליליות בפרשה, יחד עם אשתו.

השופט חאלד כבוב: אפס סובלנות כלפי עבירות ניירות ערך

אם לשפוט על-פי פסיקותיו של שופט בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, חאלד כבוב, ניתן לומר היום על תיק פרשת נוחי דנקנר ומניות אי.די.בי, כי אי-אפשר לחזות מראש את תוצאות המשפט או את גורלו של דנקנר - האם יורשע או יזוכה? האם כבוב יקבל את גרסתו, לפיה כל מעשיו סביב הנפקת מניות אי.די.בי ב-2012 נעשו משיקולים כלכליים לגיטימיים? התשובה לכך תינתן רק בסוף הליך ההוכחות בתיק (בהנחה שהצדדים לא יגיעו להסדר טיעון קודם לכן).

כבוב, שופט נעים-הליכות אשר נותן לכל בעל-דין את יומו, לא יסגיר את מחשבותיו והרהוריו קודם לכן. זאת, גם אם במהלך המשפט הוא ישאל את הצדדים שאלות קשות (דבר שהוא נוהג לעשות כדרך-קבע), שנדמה כי מסגירות את כיוון הרוח ואת ההכרעה העתידית.

כבוב אמנם נחשב לאימת עברייני הצווארון הלבן ולמי שהעלה את רף הענישה והמאסר בפועל בעבירות של ניירות ערך, אך במקביל הוא הוכיח בפסיקותיו כי הוא אינו "מרשיע אוטומטית", וכי כל מקרה נבחן ונשקל לגופו, על-פי נסיבותיו ופרטי פרטיו, שבהם מגלה השופט בקיאות בכל תיק מחדש.

כך למשל, בעניינו של אבי לוי שהואשם בפרשת הרצת האג"ח בחברת מליסרון, זיכה כבוב באופן מלא את לוי מהעבירות שיוחסו לו, לאחר שקבע כי נותר ספק באשר למעורבותו בתרמית. באותה פרשה טענה הפרקליטות כי לקראת הנפקת אג"ח של מליסרון פעלו לוי וגולן מדר, מנהל כספים בעופר השקעות, להעלאת שער האג"ח בשוק באמצעות רכישתן. זאת, כאשר מדר נותן הוראות לאליהו העליון, שהיה סוחר אג"ח בחדר המסחר של פועלים סהר, וביצע את פעולות המסחר האסורות.

לוי טען (בדומה לטיעון שמעלה דנקנר בהגנתו) כי מבחינתו השקעה באג"ח של החברה-הבת מליסרון הייתה השקעה כלכלית נכונה וראויה. כבוב קיבל את הגנתו של לוי, וקבע, בין היתר, כי לא הוכח כי לוי נתן הוראות ישירות לסוחר בחדר האג"ח, אליהו העליון, לרכוש אג"ח.

לא בכדי זכה כבוב לתואר "אימת הנאשמים בעבירות ניירות ערך" ונתפס כמי שמחמיר בענישה. זה תקופה ארוכה שכבוב מוביל קו חדש שנרשם במערכת המשפט - אפס סובלנות כלפי עבירות ניירות ערך, כאשר הוא מרשיע ומטיל עונשי מאסר חמורים על עברייני שוק ההון.

העלה את רף הענישה

בפסיקותיו בתיקים הפליליים שהגיעו אל שולחנו העלה כבוב פעם אחר פעם את רף הענישה בעבירות הפוגעות בניהול התקין ובאמון שרוחש הציבור לשוק ההון. כבוב אף חתום על עונש המאסר הכבד ביותר שהוטל עד כה על עבירת השימוש במידע פנים - 30 חודשי מאסר בפועל - שהוטלו על איש יחסי הציבור וניהול קשרי המשקיעים צבי רבין, שהורשע בשימוש במידע פנים של לקוחות משרדו. יצוין כי רבין הגיש לבית המשפט העליון ערעור על חלקים מהרשעתו ועל גזר הדין שהוטל עליו, שלדבריו הוא יוצא-דופן בחומרתו.

גם את רף הענישה המחמיר הקודם - אף היא בשל שימוש במידע פנים - קבע כבוב. זה התחיל בספטמבר 2012, אז הוא הטיל, לראשונה בתולדות המדינה, עונש מאסר בפועל של 10 חודשים על אפרים קדץ, לשעבר סמנכ"ל חברת אלספק, בגין שימוש במידע פנים. כבר אז אמר כבוב כי הגיע הזמן להחריף את הענישה - וכך אכן עשה בתיקים שבהם פסק בהמשך.

מלבד היותו מחמיר בענישה, כבוב נחשב גם לשופט חרוץ, שאינו מבזבז זמן, שופט שהדיונים אצלו רצופים, ההכרעה מהירה, והוא מנהל תיקים מורכבים ועבי-כרס במהירות מרשימה. כך שההכרעה בתיק דנקנר צפויה להיות מהירה מהרגיל בתיקים בקנה-מידה ובסדר גודל כאלה.

 תמצית הפרשה / צילום: תמר מצפי