"בתיק צווארון לבן אחד עוסקות במשטרה כמה יחידות עילית"

הסדר הטיעון המוקדם שאליו הגיעה הפרקליטות לפני כארבעה חודשים, בחודש יוני, עם עורכי-הדין גיורא אדרת ונתי שמחוני, סנגוריו של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, הפתיע את התקשורת והציבור, שציפו כי משפטו של לחיאני יהיה ארוך וסבוך. ההסדר הביא עמו הפתעה נוספת: בזכותו התפנה עו"ד אדרת מעבודתו העמוסה, ועלה על מטוס לאקוודור כדי להצטרף לבתו הצעירה, תמר, ששהתה באותו הזמן בטיול של "אחרי הצבא" באמריקה-הלטינית.

"בזכות עסקת הטיעון התפנו לי ביומן ימים רבים. בין-לילה, בהחלטה של רגע, קמתי ונסעתי לפגוש את תמר ולטייל איתה", מספר אדרת בעיניים נוצצות. "טיילנו במשך שבוע בגלפגוס ושבוע נוסף באקוודור. זו הייתה אחת החוויות הכי גדולות שלי ושלה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה טיילנו רק שנינו ביחד, וזה היה מפגש מרגש וכיף לא נורמלי".

הסדר הטיעון בתיק לחיאני כלל הודאה שלו בקבלת הלוואות של מאות-אלפי שקלים מאנשי-עסקים בבת-ים, וכן מעובדי עירייה שהיו כפופים לו. בתמורה להסדר, הסירה הפרקליטות את האישום כי לחיאני ביצע עבירות של לקיחת שוחד, והמירה אותן בעבירות קלות בהרבה של הפרת אמונים.

ההסדר אמנם לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך סלל את הדרך לעונש קל, ודאי לעומת זה שלחיאני היה צפוי לקבל אם הוא היה מורשע בשוחד. בגזר-הדין שניתן בשבוע שעבר, הטיל שופט בימ"ש השלום בת"א, בני שגיא, על לחיאני עונש של שישה חודשי עבודות-שירות. בנוסף, קבע השופט כי דבק קלון במעשיו, והרחיק את לחיאני מהזירה הציבורית למשך שבע שנים. כמו כן, הטיל עליו לשלם קנס של רבע מיליון שקל.

היו מי שכינו את העסקה "חלומית" עבור לחיאני, ומתחו ביקורת על הפרקליטות בגינה. אדרת, כמו אדרת, אינו נסחף לסופרלטיבים, אבל ניכר עליו שהוא מרוצה מאוד מההסדר. "המונח 'חלומי' אולי חזק מדי, אבל אני בהחלט חושב שזו עסקת טיעון שהיא טובה ללחיאני. ההסדר משרת את האינטרסים שלו, בעיקר בתקופה שבה יש סוג של 'עליהום' על עובדי ציבור, ואני שמח שהוא נחתם ושהמשפט הסתיים כפי שהסתיים".

החמרה בהרשעות - וגם שמחה לאיד

- ההסדר משרת גם את האינטרסים של הפרקליטות?

"אני חושב שהפרקליטות חושבת שההסדר משרת גם את האינטרסים שלה, כי אחרת היא לא הייתה חותמת עליו".

- למה החלטתם שלא לטעון נגד עניין הקלון? האם בגלל שלא היה לכך סיכוי?

"אם ברצותך להקל ברכיב המאסר, אתה צריך פחות ללחוץ על נושא הקלון. בסופו של דבר, המשוואה הזו מתאזנת: ככל שאתה פחות לוחץ ברכיב אחד, אתה יכול לקבל יותר ברכיב האחר".

אדרת נזהר מלהודות בכך במפורש, אבל כשהוא מדבר על "עליהום" מצד הרשויות כלפי נבחרי ציבור, הוא מתכוון גם, ואולי בעיקר, לפסק-דינו של השופט המחוזי דוד רוזן במשפט פרשת הולילנד. רוזן הרשיע שורה של נבחרי ציבור, בהם ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, וראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, בקבלת שוחד מיזמי נדל"ן, ובראשם מהלל צ'רני, הבעלים המקורי והיזם של פרויקט הולילנד עתיר-הממדים בירושלים, שאותו מייצג אדרת.

לופוליאנסקי ואולמרט נשלחו ל-6 שנות מאסר בגין מעשיהם; וצ'רני לשלוש וחצי שנות מאסר. השלושה, וכן רוב המורשעים האחרים, ערערו לביהמ"ש העליון על פסק הדין. לדברי אדרת, "האווירה שנוצרה בשנים האחרונות היא של החמרה הן בהרשעות והן בענישה בתיקי צווארון לבן כלפי עובדי ציבור. יש כאן ממש קפיצת מדרגה, ויש גם שמחה לאיד ציבורית של גורמים שלעתים אינם מכירים את העובדות".

- הרי ההרשעות וההחמרה בענישה נועדו להילחם בשחיתות הציבורית הפוגעת באמון הציבור ובחברה כולה.

"גם בעיניי התופעות של שחיתות הן בלתי אפשריות וצריך למגר אותן. אבל המשאבים שמוקצים על-ידי המשטרה לחקירות של עבירות צווארון לבן הם לא פרופורציונאליים למשאבים שהיא משקיעה במתן מענה לאזרח בעבירות יומיומיות שמכבידות עליו הרבה יותר, כמו גניבות ופריצות. בתיק אחד של צווארון לבן עוסקות יחידות-עילית שלמות של המשטרה, אבל כשאזרח תמים מרים טלפון למשטרה ומתלונן על פריצה, הוא מקבל מענה ש'אין מה לעשות'".

טעות קיצונית בעונש שהוטל על לופוליאנסקי

למשמע העונש הקל שקיבל לחיאני, אי-אפשר שלא לחשוב על העונש החמור שקיבל לופוליאנסקי במשפט הולילנד, בגין הרשעתו בשוחד בדמות קבלת תרומות מעד המדינה, שמואל דכנר, עוזרו של צ'רני, לארגון "יד שרה". אדרת מתרגז על ההשוואה בין המקרים. "צריך לעשות הבחנה ברורה ביניהם. ברגע שהתביעה הסכימה להסדר עם לחיאני, הוא כבר לא הואשם בשוחד. יש הבדל תהומי בין שוחד להפרת אמונים".

ללא קשר ללחיאני, אדרת סבור שהעונש שנגזר על לופוליאנסקי הוא חמור מדי. "ללופוליאנסקי נעשה עוול כבד בעונש שהוטל עליו. קשה למצוא מישהו בציבור, כולל באותם אנשים שבדרך-כלל 'מחפשים דם', שלא חושב שנעשה לו עוול. מדובר בצדיק שהשקיע את כל שנותיו בעשייה ובתרומה. העונש מוגזם בכל קנה-מידה, וזה עוד בטרם נדון במצבו הבריאותי. ביהמ"ש טעה כאן טעות מאוד קיצונית".

- ובכל זאת, קשה שלא להבחין בפער הגדול שבין העונשים של לחיאני ושל לופוליאנסקי.

"האמרה השחוקה ש'אתה יודע איך אתה נכנס לביהמ"ש, אבל לא יודע איך תצא ממנו', היא נכונה תמיד".

- הפרקליטות החליטה לערער לביהמ"ש העליון על קולת העונש שקיבל צ'רני.

"הראייה העונשית של המדינה כלפי צ'רני היא מחמירה מדי. על צ'רני הוטל עונש של שלוש וחצי שנות מאסר, שהוא העונש המרבי בחוק לעבירה יחידה של נתינת שוחד, ולא מדובר בעונש חריג לקולה. לא נכון לערער על העונש לאחר שאדם עבר הליך משפטי קשה ובעייתי על כל עינוי-הדין הרב הכרוך בו.

"ככלל, פרקליטות מדינה צריכה להימנע מערעורים אם אנשים יוצאים זכאים, ולהימנע מערעורים על עונשים, חוץ מאשר במקרי קיצון יוצאי-דופן. זו הדרך שמקובלת בארצות מתוקנות בעולם. לצערנו, ברובם המוחלט של התיקים היא נוהגת אחרת".

- בדיעבד, ובשל התוצאה הקשה מבחינת צ'רני, היית מתנהל אחרת במשפט הולילנד?

"קשה לי לראות איך ניתן היה להתנהל אחרת. עיקר הכובד של המשפט היה להראות שלא ניתנו הטבות בתמורה לכספים שהועברו, כי כך החלה החקירה. אבל במהלך המשפט היה מהפך, וכל הנושאים האלה ירדו מסדר-היום. הנושא נהפך לכספי-חשבונאי בלבד. אבל המשפט לא הסתיים. הגשנו ערעור לביהמ"ש העליון, ואני חושב קדימה ולא אחורה".

אם לחזור לתיק לחיאני, דומה שאין אדם רחוק יותר באופיו מלחיאני הסחבק, הכריזמטי וקל הלשון מאשר אדרת, הזהיר, המאופק, והיסודי. לדברי אדרת, "דווקא השוני באופי שביני לבין לקוח הוא אחד הדברים הכי יפים במקצוע. באחד התיקים הגדולים שניהלתי היה לי לקוח, דמות ידועה ומפורסמת, שההתערבות שלו במהלך המשפט הייתה מזערית. הוא היה בא, אומר כמה מלים, וזהו (אדרת מתכוון כנראה לשר החוץ, אביגדור ליברמן. ח' מ').

"לעומתו, יש לקוחות שיושבים לך שעות במשרד, רוצים לראות כל דבר, ועל כל דבר להביע דעה, והם חושבים שהם בעצמם כבר עורכי-דין. יש לקוחות שמתחברים אליהם יותר ויש שפחות, אבל זה לא משפיע על טיב העבודה".

בשל אופיו המיוחד ודרכו המתונה, ריאיון עם עו"ד גיורא אדרת, הוא דבר נדיר. חסר-תקדים כמעט. בניגוד לרבים מחבריו למקצוע, אדרת כמעט אינו מתבטא בתקשורת, וכאשר הוא כבר עושה זאת, מדובר בתגובות קצרות שלו להחלטות של בתי-המשפט.

"אני משתדל להתרחק מהתקשורת, כי היא תפסה נפח גדול מדי בעולם המשפט", מסביר אדרת את רתיעתו מהמצלמות וממכשירי ההקלטה. "זה בא לידי ביטוי בכל הכיוונים. נאשמים ומשרדי עורכי-דין מתהלכים עם יחצנים והדברים מאבדים פרופורציות. אני נשארתי בדעה, שאת המשפט צריך לעשות בביהמ"ש, ובביהמ"ש בלבד".

- לתקשורת יש השפעה על השופטים?

"ודאי שיש השפעה. כולנו קוראים, שומעים וקשובים לתקשורת. המעורבות שלה מוגזמת כיום, ואני עוד לא מדבר על דברים לא תקינים שנעשים, כמו הדלפות מתוך הודאות של חשודים במשטרה עוד לפני שהחל המשפט".

- רבות מההדלפות באות מעמיתיך, הסנגורים.

"ייתכן. אני נוקט קו נוקשה. מעולם לא הוצאתי נייר ממשרדי לפני שהוא הובא בפני ביהמ"ש. אני מניח שכל אחד ושיקוליו שלו, וישנה תופעה של 'יד רוחצת יד'. הבעיה היא, שההדלפות גורמות לכך שעדים פוטנציאליים נחשפים לחומרי ראיות שלא היו אמורים להיחשף אליהם. יש לכך השפעות-רוחב בעייתיות. דרך המלך היא, שהתקשורת תסקר, אבל תביע עמדה אחרי מתן ההחלטות, וזה מבורך וטוב. אבל התקשורת לא צריכה לפרסם חומרים ולהביע דעה תוך כדי ניהול המשפט".

- שיתוף-פעולה של עורכי הדין עם התקשורת הוא אחת הדרכים שלהם לפרסם את עצמם ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים. האם הסרבנות שלך להשתתף במשחק הזה, פוגעת בך כלכלית?

"אני לא בטוח שאני משלם מחיר. עיתונאית מאוד מוערכת ובכירה אמרה לי אפילו, כי אנשי התקשורת מעריכים אותי מאוד דווקא בגלל שאני נמנע מלשתף פעולה איתם".

לוחצים אותנו בלו"ז בלתי מתקבל על הדעת

אחד מספיחי משפט הולילנד היה חקירתו באזהרה של עו"ד נבות תל-צור, בחשד כי שיבש מהלכי חקירה במסגרת ייעוץ שנתן לשולה זקן. אדרת מתריע מפני שימוש עודף בחקירות של סנגורים. "נקודת-המוצא היא, שעו"ד הוא ככל האדם. עם זאת, הוא עוסק בעבודה ייחודית, והרשויות צריכות להיות ערות וקשובות, ולבדוק היטב לפני שפותחים בחקירה, כי הנזק עלול להיות אדיר. עורכי-דין עוסקים בדברים שנעשים לטובת הלקוח, ולעיתים יכולים לייחס להם, בראייה בדיעבד, כל מיני משמעויות שבאות לעיתים לשרת גורמים אינטרסנטיים. בעניינו של חברי, נבות תל-צור, כולי תקווה שהחקירה תסתיים בלא כלום".

אדרת ממשיך את דרכו של אביו, עו"ד יצחק אדרת ז"ל, שהקים את המשרד. בנו, אורן, מועסק כעו"ד במשרדו, וצפוי להיות הדור השלישי שיוביל את המשרד המשגשג. אדרת הוסמך לעריכת-דין ב-1976, ולאורך השנים ייצג נבחרי ציבור ואנשי-עסקים רבים שהואשמו בעבירות צווארון לבן. נוסף על צ'רני ולחיאני, הוא ייצג, בין היתר, את השר ליברמן.

בנובמבר אשתקד הביא צוות הסנגורים של ליברמן, שכלל נוסף לאדרת ולנתי שמחוני גם את עוה"ד יעקב וינרוט וירון קוסטליץ, לזיכויו מהאישום כי ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר מבלארוס. הזיכוי סלל את דרכו של ליברמן חזרה לממשלה. אדרת מציין שההישג המשמעותי באמת בייצוג של ליברמן היה בהליך השימוע, שבסופו החליט היועץ-המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לגנוז את הפרשיות העיקריות בתיק.

"במשך שלוש ישיבות שימוע, שטחנו בפני צוות מורחב של אנשי הפרקליטות את כל טענותינו, והתייחסותנו לראיות שהם ראו בהן תומכות בהעמדה לדין. לבסוף, שכנענו אותם שלא להאשים את ליברמן בפרשיות המרכזיות".

- פרקליט המדינה הקודם, עו"ד משה לדור, לא היה שותף לעמדה הזו.

"אני מניח שעמדתו הייתה אכן שונה. ניכר היה שהוא לא שבע-רצון מהתוצאה".

- למה ליברמן היה זקוק לשני משרדי עריכת-דין בתיק השגריר שהיה פשוט וצר-היקף? האם היו ריבים בינך לוינרוט על ההובלה?

"בנסיבות שנוצרו, החלטת ליברמן הייתה להישאר עם צוות ההגנה שהוביל אותו לאורך כל הדרך, וזו הייתה בעיניי החלטה נכונה. לא היה לנו שום רצון להידחף. המשמעויות של התיק היו אדירות, וככל שהצוות רחב יותר ויכול לעבוד ביחד, הרי זה משובח".

להבדיל מהמשפט הקצר של ליברמן, משפט הולילנד העסיק את אדרת לילות כימים. "מבחינת ההיקפים ולוחות-הזמנים, תיק הולילנד הוא חסר תקדים. רק הודות לצוות שלי ובעזרתו המאוד אינטנסיבית של הלקוח, הלל צ'רני, הצלחנו להשתלט על כמות החומר האדירה. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית".

בנקודה זו מותח אדרת ביקורת נוקבת על התנהלותו של השופט רוזן, שדחס את התיק ללוחות-זמנים "בלתי מתקבלים על הדעת", שפגעו בהגנת הנאשמים; ומתריע: "שאלת היעילות מול זכויות הנאשמים היא מאוד נכבדה, והאיזון בשנים האחרונות הולך ומופר לכיוון היעילות. היעילות היא לא חזות הכול. משפט צריך להתנהל ביעילות, אבל גם בצורה שמאפשרת לסנגורים לבצע את עבודתם בצורה טובה.

"כאשר מלחיצים אותנו בלוחות-זמנים בלתי מתקבלים על הדעת, כמו במשפט הולילנד, זו 'מיטת סדום'. ניהול משפט בקצב של ארבעה ימים בשבוע מהבוקר עד הערב, זה דבר בלתי סביר, בלתי הגיוני והוא פוגע בזכויות הנאשמים, וזו המגמה שאנחנו רואים בכל בתי-המשפט".

- אם השופט רוזן היה פחות יעיל, גם אתה, בדומה לסנגורים אחרים, לא היית מספיק לחקור את עד המדינה, שמואל דכנר שנפטר באמצע המשפט, וגם אז היית טוען שזכויות הלקוח שלך נפגעו בשל כך.

"יש טעם במה שאתה אומר לגבי דכנר. אבל באותם ימים צפופים, כשעד המדינה הפסיק את עדותו בשעה 14:00, ביהמ"ש חייב אותנו לחקור עדים נוספים. אלה דברים שאינם בהתאם לפרוצדורה, ולצערי, כשפנינו לביהמ"ש העליון בטרוניה בנושא, הוא נתן לנו תשובה שצריך לנהל את המשפט בצורה יעילה".

ביקורת נוספת שיש לאדרת על בתי-המשפט נוגעת ליחס השופטים אל עקרון היסוד במשפט הפלילי, שלפיו ניתן להרשיע נאשם רק כאשר אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. "בעבר, הספק הסביר פורש יותר לטובת הנאשמים. היום, זה אחרת. מי שיקרא פסקי-דין של נשיא העליון לשעבר, שמעון אגרנט למשל, יראה שהוא זיכה נאשמים במצבים שבהם היום, ואני אומר לך זאת בביטחון של 100%, שהם היו מורשעים. זו הייתה גדולתו של אגרנט.

"הנטייה של חלק מהשופטים היום היא להרחיב את גבולות האחריות הפלילית, וזו בעיה מאוד גדולה. לא צריך לפעול בדרך הזו. בהרבה תיקים ראינו הרחבה של האחריות הפלילית, חלקם נדונים בערעור בעליון, וזהו לטעמי, עוול".

- האם אתה מדבר על תיק הרצת ניירות-הערך בחברת מליסרון?

"אתה אמרת".

אם בתיקי ניירות-ערך עסקינן, אי-אפשר שלא לדבר עם אדרת על לקוח חשוב נוסף שהוא מייצג: את יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר, העומד לדין בביהמ"ש המחוזי בת"א, בגין הרצת מניות החברה בפברואר 2012. לטענת הפרקליטות, דנקנר, שחשש מכישלון הנפקת מניות החברה, רקם "תוכנית תרמיתית" להריץ את המניה כדי לסייע לאי.די.בי לגייס יותר כסף מהציבור.

"דנקנר פעל לא מתוך כוונה לתרמית"

בשבוע שעבר, כפר אדרת, בשמו של דנקנר, בכל ההאשמות המיוחסות לו. דנקנר הודה בקשרי החברות שלו עם הנאשם הנוסף בפרשה, איתי שטרום, אך טען כי לא הנחה אותו לבצע תרמית במסחר. במקביל, הפנה דנקנר אצבע מאשימה לביצוע הפעילות העבריינית כלפי עד המדינה, עדי שלג.

אנחנו מנסים לברר עם אדרת, שמסרב להיכנס לפרטי התיק המתנהל, את המקור לפער הגדול בין גרסת הפרקליטות לבין גרסת דנקנר. "על-סמך חומרי הראיות, התביעה סבורה שדנקנר קשור להתנהלות בבורסה באותה תקופה של ההנפקה. אנחנו טוענים, כי לדנקנר אין קשר לדברים. אני לא חושב שהפרקליטות החליטה להתלבש על דנקנר".

- אתה מאמין בחפותו?

"שמעתי את גרסתו, ראיתי את הראיות, ואני מאמין שדנקנר בזמן אמת פעל בתום-לב, ולא מתוך כוונה לתרמית".

- האם אמת מתכוון לחלץ את דנקנר מאימת הדין באמצעות הסדר טיעון, בדומה ללחיאני?

"אני לא חושב שניתן להגיע לפשרה במקרה הזה, בגלל שיש לפרקליטות עד מדינה (עדי שלג), ובגלל שעמדות הצדדים הן קיצוניות ומאוד מרוחקות. תהיה לה בעיה מאוד גדולה ללכת עם דנקנר לפשרה".

"אם אין לך את הלהט ואת אהבת העבודה, לא תגיע רחוק"

לפני מספר חודשים, אחרי יותר מעשור של שותפות אמיצה ומשגשגת בבעלות על המשרד וניהולו, נפרדו דרכיהם של עו"ד גיורא אדרת ועו"ד נתי שמחוני. שמחוני עזב את המשרד לטובת הקמת מחלקת צווארון לבן בפירמת הענק, הרצוג-פוקס-נאמן.

אדרת מסכם את פרישתו של שותפו בדיפלומטיות: "תקופת השותפות הייתה טובה לשנינו. נתי, שהתחיל את דרכו כאן, למד הרבה, התפתח, תרם את תרומתו, והגיע לשלב שבו הוא רוצה/צריך/יכול, ללכת לדרכו".

- אתה כועס עליו?

"לא. אני תמיד מכבד אנשים עם רצונות כאלה. אני מקווה שהוא מצליח ויצליח בדרכו".

- חשבת פעם לעשות מהלך דומה ולהצטרף למשרד ענק?

"קיבלתי בעבר מספר הצעות ראשוניות לכך, ודחיתי אותן. אני דוגל בשיטה של משרד קטן שנותן שירות אישי ללקוחותיו בתחום הספציפי. אני נוקט את הדרך הזו מאז 1976, וממשיך בכך את דרכו של אבי, שעבד תמיד לבד ורק עם מתמחה. לי יש במשרד עוד שני עורכי-דין, כך שבהשוואה לאבי", הוא צוחק, "התרחבתי מאוד".

- יש לך כבר הרהורי פרישה?

"אין לי הרהורי פרישה. כל עוד אני מרגיש צלול וכוחותיי עמי, אני אוכל להמשיך ולעבוד. יחד עם זאת, השנים עושות את שלהן, והרצון לתת לדור הבא להתקדם ולהתפתח יותר, גם הוא קיים. אני בן 64, ולא יודע עוד כמה שנים נשארו".

- אחרי כל השנים, אפשר עדיין ליהנות מהעבודה?

"במקצוע הזה, אם אין לך את הלהט ואת אהבת העבודה, לא תגיע רחוק. בכל תיק אתה צריך למצוא נקודות מלהיבות, שתוכל לפתח ולטפח אותן כדי להגיע לתוצאה הראויה. ברגע שניטל ממך הלהט, אז תתלה את הגלימה. העבודה היא בחלקה קשה וסיזיפית, ואני לא עומד לבדי בשום תיק. אני מקבל עזרה בהכנת החומר, החקירות, ובטיעונים, מעוה"ד שעובדים עימי - בני, אורן אדרת, ועו"ד יפעת מנור-נהרי".

- חשבת פעם לעסוק במקצוע אחר?

"מעולם לא ראיתי את עצמי עושה משהו אחר מלבד להיות סנגור. מעולם לא רציתי, למשל, להיות שופט. כשאבי סיים לימודי משפטים בשנות ה-40, אמו, שהייתה יהודייה מאמינה וצדקת, אמרה לו: 'אתה לעולם תהיה רק סנגור, תגן על אנשים, אף פעם אל תשפוט אנשים, כי שופט יש רק אחד - במרומים'. לאבי הציעו להתמנות לשופט בביהמ"ש העליון, ובין היתר מהטעם הזה הוא השיב בשלילה. גם אני חושב, שאני לא מתאים לשיפוט. לאדם כמוני, שהיה בעמדת הסנגור כל-כך הרבה שנים, קשה להפוך לשופט, שצריך לראות את הדברים בצורה מאוזנת".