גם מרד חזק לא יוריד מחירים

יוקר המחיה הנמוך בגרמניה יכול ללמד אותנו כמה דברים על אופייה.

ראשית, המחירים בגרמניה נמוכים יותר מאשר בישראל בשל המדיניות האירופית של סבסוד. בכל שנה, הממשלה משלמת יותר מ-10 מיליארד אירו כסובסידיות לחקלאות, כך שהמוצרים אמנם זולים, אבל משלם המסים הגרמני משלם כמה מאות אירו כל שנה למוצרים חקלאיים, גם אם הוא לא קונה אותם בכלל.

שנית, ייצור החשמל בגרמניה הוא לא יעיל, בגלל החלטת הממשלה לסגור את הכורים הגרעיניים, ולהתמקד בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, הרוח והשמש. כדי לאפשר למפעלים לייצר במחירים תחרותיים, עלות ייצור החשמל נופלת על הצרכנים הפרטיים.

כלומר, הצרכנים בגרמניה קונים אמנם מוצרים שהמפעלים ייצרו בזול, אבל יותר מרבע מהאוכלוסייה משלמת 10% מהכנסותיה עבור חשמל. כך שאת הכסף שחוסכים בקניות, משלמים בחשבון החשמל.

שלישית, מרבית מוצרי המזון הטרי פטורים ממע"מ; ועל היתר מוטל מע"מ חלקי. אבל את מה שהגרמנים לא משלמים על מזון, הם משלמים במס הכנסה גבוה ומע"מ על שאר המוצרים. המע"מ על מוצרים שאינם פטורים הוא 19%.

לעומת מזון, ההוצאות בגרמניה על דיור הן מהגבוהות באירופה: משק-בית גרמני ממוצע משלם 35% מהכנסתו על דיור, ורבע מהמשפחות מוציאות יותר ממחצית מהכנסותיהן על דיור.

ועם זאת, זול יותר לחיות בגרמניה מאשר בארץ. חלק מהסיבה לכך - באיחוד האירופי אין מכסים, כמויות הייצור והיבוא של מזון ומוצרים אחרים בין המדינות הן עצומות, כי קל לשנע מוצרים ממקום למקום. זול גם לייבא לאירופה מוצרי מזון מיבשות אחרות, אם מפעל הייצור הוא בבעלות חברה אירופית. לכן באירופה גם בננות ואבוקדו אפריקאיים זולים יחסית.

מכיוון שאפשר להעביר חומרי גלם ממקום למקום בקלות ובלי מכס, עלויות הייצור נמוכות יותר. האיטלקים, הצרפתים והגרמנים, יכולים למכור בזול נקניקים וגבינות באיכות בינלאומית, כי הם קונים את החלב והבשר במקומות זולים. לכן מוצר איכותי שמיוצר במדינה אירופית, ונמכר בזול, הגיע כנראה ממדינה מתפתחת וזולה.

לכן, גם אם הצרכנים בישראל יפתחו את המודעות של הצרכנים הגרמנים ויביאו להורדת מחירים חדה - עדיין, בתנאים הנוכחיים, המוצרים לא יהיו זולים כמו בגרמניה, כי בארץ לא ניתן לתת סובסידיות כמו באירופה, בעיקר בשל עלויות הביטחון. כמו כן, לישראל אין את היכולת לייבא מוצרים כמו לגרמניה, שממוקמת קרוב לאיטליה, צרפת ועוד; לעומת שכנותיה של ישראל שהן מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.

נוסף לזה, בישראל יש הוצאות על תעודות כשרות, בדיקות תקן, חוברות הסברה בעברית - שאין בגרמניה.

■ הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.