גם אנחנו אשמים

יוקר המחיה מככב בבחירות 2015. מימין ומשמאל, הפוליטיקאים מפזרים מלוא החופן הבטחות להוריד מחירים, להפחית את המע"מ, להילחם בבנקים ולהפשיר קרקעות - הכול כדי להוכיח שהם מסוגלים להוריד את מחירי הדיור, המזון, החינוך והבריאות. סדר-היום הזה קשור ישירות לנתונים העגומים המתפרסמים כאן חדשות לבקרים לגבי ממדי העוני ואי-השוויון.

לממשלה יש אחריות ליוקר המחיה, ועל הציבור לדרוש מנבחריו דין-וחשבון על מדיניותם הכלכלית והחברתית. עם זאת, קיים גם שחקן סמוי, התורם מדי יום ושעה ליוקר המחיה בישראל. שחקן שאיש כמעט אינו מדבר עליו, אף שכולם מודעים לו ושנוכחותו מורגשת בפינות רבות של חיינו. זוהי החפיפניקיות הישראלית. גישת ה"יהיה בסדר". חוסר הנכונות לרדת לפרטים, ללמוד לעומק ולבחון חלופות.

ניקח לדוגמה את העמלות והריביות בבנקים. הישראלים מרבים לקטר, ובצדק, על העושק של הרבה משקי-בית, הנאלצים ליטול הלוואות ולכסות את האוברדראפט בחשבון העובר-ושב. אך מתי ניסו ישראלים רבים מן השורה להתמקח על התנאים בחשבון הבנק שלהם? מתי לאחרונה העזו רבים מאיתנו לדרוש ריבית נוחה יותר על הלוואה? מתי אצנו להשוות בין המסלולים בבנקים השונים?

גם בנושא המשכנתאות, שבו אנחנו מרבים לדרוש הקלות והטבות מהמפקח על הבנקים ומהממשלה - מתי בפעם האחרונה שמענו על תופעה (ולא על מקרים חד-פעמיים) של ישראלים שעשו "שופינג" אמיתי בין הבנקים, בטרם נכנסו לעסקה הגדולה ביותר של חייהם? מצוקת הדיור היא קשה ואמיתית, אך עצוב לראות כיצד אפילו ישראלים נבונים וחריפים נאלמים דום מול הפקיד בבנק, אינם טורחים לעמוד על המקח ולקבל תנאים טובים יותר בעת רכישת דירה.

דוגמה נוספת היא בתחום התקשורת. עד לפני מספר שנים, משק-בית ממוצע יכול היה לשלם עד 1,000 שקל בחודש עבור שירותי טלפוניה, כבלים ואינטרנט. בזכות הרפורמה בסלולר המחירים צנחו דרמטית, ועדיין רובנו מוסיפים לשלם מאות שקלים בחודש לחברות הטלוויזיה והלוויין, ללא הצדקה. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, הזמינה כיום לרוב משקי-הבית, ניתן לצרוך את רוב התוכן שמציעות החברות בלי להעשיר אותן באלפי שקלים כל שנה. זה לא קורה. שוב, החפיפניקיות והעצלנות שלנו - המונעות מאיתנו לברר, להשוות ולהוריד במו-ידינו את עלות המחיה באלפי שקלים לשנה.

ומכאן לאחד הנושאים הכאובים: הפנסיה שלנו, שאיננו מטפלים בה כראוי. והרי חיסכון המותאם למאפייניו ולצרכיו האישיים של החוסך, עשוי לעשות את כל ההבדל בין חיים בכבוד לבין עוני ודלות בגיל הפרישה. הבדלים שנראים לכאורה זניחים בגובה של עשרות או מאות שקלים בדמי הניהול החודשיים, משפיעים דרמטית על גודל הקצבה שנקבל כשנפרוש לגמלאות. ועדיין, רוב הישראלים אינם מודעים לדמי הניהול שהם משלמים או למבנה התיק הפנסיוני שלהם.

אל תצפו מהממשלה לחלק דירות בחינם לזוגות צעירים, ואל תחכו לרפורמות גורפות שייצרו תחרות אמיתית ברשתות המזון. כצרכנים וכאזרחים האחריות שלנו היא ללמוד להשתמש בכוח ובידע הזה, בלי קשר לפוליטיקאים או להבטחות בחירות - כדי לחיות יותר טוב.

■ הכותב הוא מנכ"ל אלומות - הון ליין.