לא לצאת פראיירים

ההודעה על ביטול אגרת רשות השידור במארס 2014 הייתה טעות. שר התקשורת דאז גלעד ארדן ושר האוצר, דאז גם כן, יאיר לפיד כינסו מסיבת עיתונאים רבת-רושם במגדל שלום בתל-אביב, והציגו מתווה רפורמה מהפכני, שגם עוצב לו לוגו עדכני ומשויף. אז לוגו כבר היה ואפילו תאריך יעד - מארס 2015 - אך גם היום רשות שידור חדשה אין, ואגרת הטלוויזיה היא עדיין בגדר חובת תשלום.

אך כשרוצים להציג מהפכה, במיוחד בכל הקשור לגוף שהציבור מאס בו ומאמין שהוא יכול לחיות גם בלעדיו, חייבים לתת כותרת ולדבר אל הכיס. כי הרי הוצאות התקשורת האחרות של כל משק-בית בישראל - החל מחיבור לכבלים וללוויין, דרך הוצאות על אינטרנט וכלה בהוצאות הסלולר - מגמדות את השקל ליום שאנחנו מתבקשים לשלם על אגרת הטלוויזיה. והאמת היא שמכל התשלומים האחרים, התשלום בעבור שידור ציבורי הוא המוצדק וההכרחי מכולם.

13 מיליון שקל בלבד גבתה עד כה רשות השידור במאמציה לאסוף את האגרה לשנת 2014. הציבור, כך מוכיח גם סקר גיאוקרטוגרפיה עבור "גלובס", לא יודע שהוא אמור להמשיך לשלם את האגרה, ואי-אפשר באמת להאשים אותו.

הלא הפסקת פעילותה של רשות השידור תביא בסופו של יום לביטול המס הזה, ואז עשוי האזרח הישראלי לחוש את התחושה הקשה ביותר שאזרח ישראלי יכול לחוש - שהוא ייצא פראייר. כי למה להמשיך לממן היום את מה שאמור בעתיד לחדול?

אלא שמי שעומד בתווך הם עובדי רשות השידור שמגיעים בכל בוקר למקום שמשאביו מידלדלים והוא מתפרק תחת רגליהם. הגוף החדש והנוצץ שאמור לקום לא נבנה בינתיים, והוא לא יקום באופן רשמי עד לחודש יולי, וההנחות הן שגם לא עד סוף השנה האזרחית.

אם הציבור, כמקשה אחת, יתמיד בסירובו לשלם את האגרה, יתגלגל לפתחה של קופת המדינה אסון פיננסי של עשרות מיליוני שקלים. במילים אחרות, בסוף נשלם את זה כך או כך.