לא משנה אם תתקבל העתירה על-ידי ועדת הבחירות המרכזית, ואם יוחלט שהעיתון "ישראל היום" יחדל מלהיות מחולק לעוברים והשבים - ההישג האמיתי של מגיש העתירה, עו"ד שחר בן-מאיר, היא ביצירת הדיון החשוב סביב העניין. יתרה מזאת, בן-מאיר דרש מנתניהו ומהעיתון "ישראל היום" להצהיר הדדית - אנחנו איננו קשורים זה לזה.
נו, באמת. ייתכן אולי שברמה המשפטית או ברמה האופרטיבית, אכן לא סביר להניח שנתניהו יושב בחדרו של עורך "ישראל היום" עמוס רגב מדי יום עם הורדתו של העיתון לדפוס. אך הקשר בין מערכת העיתון החינמי לראש הממשלה נתניהו, חזק כמו הקשר בין הסטריפ של לאס וגאס ובין שלדון אדלסון.
את מה שראש הממשלה התחיל בעצמו בעמוד הפייסבוק שלו, כשהבהיר כי אחת ממשימותיו של מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס בעצם תקיפת הזוג נתניהו היא סגירת "ישראל היום" - המשיכו פרקליטיו בתשובה שניתנה היום (א') לוועדת הבחירות.
לרגע לא היה ברור את מי מייצגת התשובה, את נתניהו או את העיתון, ולמעשה ההתעקשות להוכיח שאין ביניהם קשר ("'ישראל היום' יוצא לאור זה 8 שנים, כדי להביא לציבור קוראיו חדשות בכל תחומי ההוויה הישראלית"), הפכה להוכחה הברורה ביותר להימצאותו של קשר כזה.
יהיה מעניין לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בנושא. ההנחה היא שלא יפתיע ויתמוך בעתירה, וכך גם הוועדה. היא תידחה על הסף. אך לפחות קיבלנו מסמכים משפטיים מאלפים החושפים יותר מטפח על קשר השלטון-עיתון בישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.