תיק טלנסקי: מה הביא להיפוך התמונה ולהרשעת אולמרט?

שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, משה סובל ורבקה פרידמן-פלדמן, החליטו אתמול (ב') פה-אחד להפוך את ההחלטה המזכה של בית המשפט מלפני שנתיים וחצי, ולהרשיע את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בקבלת דבר במירמה ובהפרת אמונים בתיק טלנסקי המחודש.

השופטת פרידמן-פלדמן, שהצטרפה להרכב השופטים ב"סיבוב השני" של משפט טלנסקי, סברה כי חבריה טעו כשלא הרשיעו את אולמרט בסיבוב הראשון.

גם מחוות-הדעת של השופטים צבן וסובל עולה השאלה - מה נשתנה בתיק שהביא להיפוך המצב הראייתי, במיוחד בפסיקתם לגבי מודעותו של אולמרט לכך שכספי הקופה הסודית אסורים? האם לא היה מקום להרשיע את אולמרט כבר בסיבוב הקודם?

לפני שניגשים לנימוקיה של פרידמן-פלדמן, צריך להבין את הגיונו של בית המשפט בפסק הדין הקודם. מן הבחינה העובדתית פסק בית המשפט בהכרעת הדין הראשונה כי אולמרט אכן קיבל מטלנסקי כספים באופן שיטתי במעטפות, במזומנים ובדרכים אחרות, בסך כולל של 600 אלף דולר. עוד נפסק כי אולמרט שמר את הכספים בקופה סודית, שניהל חברו ושותפו לשעבר, עו"ד אורי מסר; קופה שעליה ידעו אז רק אולמרט, מסר ומזכירתו של אולמרט, שולה זקן.

פרט חשוב נוסף הוא שאולמרט גם פעל לקידום עסק של טלנסקי - חברה המשווקת מיני-ברים אוטומטיים לבתי-מלון. זאת, באמצעות מכתבים ששלח לשלושה אנשים: איל הקזינו ומו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון; איש העסקים ובעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה; ואיש העסקים היהודי-אמריקאי רונלד ארנל.

שניים מן המכתבים הללו כללו את החותמת הרשמית "ממלא-מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת". כלומר, עשו שימוש בסמלי המדינה לקידום עסק פרטי של מקורבו של אולמרט, מוריס טלנסקי. עד כאן עובדות.

בין השאלות שבהן דן בית המשפט הייתה החובה לדווח על הכספים למבקר המדינה. בהכרעת הדין הראשונה הגיעו השופטים למסקנה כי בהיעדר הדיווח, אולמרט לא עבר עבירה פלילית. זאת, על בסיס חוות-הדעת שהגיש אולמרט, שאותה אימץ בית המשפט - שקבעה שלפי הכללים שחלו באותם זמנים, כספים פוליטיים לא היו חייבים בדיווח למבקר.

בית המשפט פסק אז כי נטל הראיה אז היה על המדינה - להוכיח כי הכספים היו פרטיים ולא פוליטיים. משלא הורם הנטל - זוכה אולמרט.

לגבי המכתבים ששלח אולמרט לקידום עסקיו של טלנסקי, נפסק כי אמנם יש בכך משום פעולה בניגוד עניינים, אך בית המשפט סבר כי המעשים לא מגיעים לרף הפלילי מבחינת חומרתם.

 מודעתו של אולמרט

המכלול והיפוך הנטל

בניגוד לחבריה, השופטת פרידמן-פלדמן סברה כי די במסכת העובדתית שנפסקה ב"סיבוב הקודם" - קרי, קבלת הכספים מטלנסקי מחד, והסיוע לעסקיו תוך שימוש במעמדו של אולמרט כשר תמ"ת וממלא-מקום ראש הממשלה מנגד - כדי לבסס הרשעה בהפרת אמונים.

פרידמן-פלדמן פסקה כי "בדיקת כל מעשה ומעשה, כל אירוע בפני עצמו, יכולה להביא למסקנה שלפיה המעשים אינם מגיעים כדי עבירה פלילית. אולם מבט-על, התייחסות למעשים כמכלול, מעידים על קבלת כספים במהלך שנים רבות, למעלה מ-10 שנים, חלקם כספים 'כשרים' וחלקם 'אסורים', כאשר במקביל, במהלך אותה תקופה, מקבל טלנסקי טובת הנאה מאולמרט. טובת ההנאה אף היא, כשלעצמה, אולי איננה נראית בעלת משקל רב - כובד המשקל מצוי בהקשר ובמכלול המעשים".

עוד פסקה השופטת כי "לא ניתן להקל ראש בפעילותו של אולמרט לטובת טלנסקי, מצומצמת ככל שתהיה, כשזו קשורה קשר בלתי נפרד לכספים שמזרים טלנסקי לאולמרט, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, אולמרט מחויב כלפי טלנסקי ותלוי בו. מדובר במעשים שעשה אולמרט תוך ניגוד עניינים ובניגוד לחובתו לפעול במסגרת תפקידו ללא משוא-פנים. לכך יש להוסיף את מאות אלפי הדולרים שהוחזקו בקופה הסודית".

גם באשר לסוגיית "צבע הכסף" - כלומר, סיווגו כפרטי או כפוליטי - סברה פרידמן-פלדמן כי המדינה הוכיחה כבר בהליך הראשון כי הכסף פרטי. את זאת מבססת השופטת על מספר אינדיקציות, ביניהן אופן קבלת הכסף במזומן; אופן העברת הכספים, במזומן, במעטפות, ובסתר לקופת הסתרים של אורי מסר; סכום הכסף שהוחזק אצל מסר - שמירת 300 אלף דולר (בתקופת השיא) במזומן, היא דבר חריג; ההתנהלות לגבי הכסף - היעדר הרישום, היעדר הדיווח והשמירה על קיום הקופה בסוד. בנוסף, ישנה העובדה שבשנת 2006 הוצאה יתרת הכסף, בסך 150 אלף דולר מהקופה, ועקבות הכסף נעלמו.

לדעת השופטת, הנסיבות הופכות את נטל הראיה כך שאולמרט הוא זה שנדרש להוכיח כי הכסף שימש למטרות פוליטיות ולא אישיות. "העובדה שמדובר באיש ציבור, שר בממשלה, המקבל מאות אלפי דולרים בסתר, מחביא את הכספים בכספת סודית - יש בה כשלעצמה כדי להעיד על כך שלא מדובר בכספים כשרים, שלא מדובר בכספים לשימוש לצרכים פוליטים בלבד".

עוד פסקה השופטת כי "בכך עמדה המדינה בנטל המוטל עליה להראות כי הכספים שהוחבאו על-ידי אולמרט בקופה הסודית אינם כספים פוליטיים, ממילא הינם כספים פרטיים, וממילא יש בקבלתם ובהחזקתם הכנסות שאינן מותרות לשר בממשלה. מכאן ואילך עבר הנטל לאולמרט להראות כי השתמש בכספים כולם לצרכים פוליטיים".

אז מדוע לא הרשיעו כבר אז?

ההקלטות שמסרה שולה זקן אכן מביכות מבחינת אולמרט, אך יש לשאול מה הם הפרטים החדשים שנחשפו בהן או ביומנה של זקן שהפכו את התמונה הראייתית בתיק על פיה.

השופטים צבן וסובל סברו כי ההקלטות הוכיחו את מודעותו של אולמרט לעובדת היותם של הכספים אסורים. כך ניסח זאת השופט צבן: "טרוניותו של אולמרט כלפי שולה זקן (כפי שהוכחה בהקלטות), על עצם רישום שמו של טלנסקי ביומן הממוחשב, ועל כך שסבר שהיה על זקן להימנע מרישום במחשב (וליצור בכך ראיה), מצביעים גם הם על מודעות לאופי הקופה ולשימוש החופשי שנעשה בה".

צבן הוסיף כי "כאשר שולה זקן אמרה לאולמרט כי עשתה רישומים אלה כדי שתוכל לדווח לו, ענה לה שלא הייתה צריכה לדווח לו, ואם הייתה רושמת, היה עליה לעשות זאת בפתק. גישה זו ומודעותו לשימושים בכסף שוללים את גרסתו כי האמין שאינו צריך לדווח על כספים אלה, שהרי ידע היטב שהם אינם רק לשימושים פוליטיים".

השופט סובל ציין כי בעובדה כי אולמרט "ניסה לשכנע את גברת זקן שלא להתייצב על דוכן העדים למסירת עדות, שאז כלשונו: 'אם את לא מופיעה לא יכולים להגיש את הנייר (כלומר את היומן)'... מצויה כאן הוכחה ברורה ומוחצת לכך שאולמרט ידע כי הכספים המוחזקים בקופה אצל אורי מסר אינם כספי תרומות פוליטיות. בכך הוסר הספק שהוצג בהכרעת הדין המקורית באשר לסיווג הכספים שבקופה ובאשר להתקיימות היסוד הנפשי אצל אולמרט בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

"אולמרט ידע כי הכספים שאורי מסר החזיק עבורו בקופה לא היו כספי תרומות פוליטיות, וכי מדובר לפיכך בכספים האסורים בקבלה לשר, וחייבים בדיווח למבקר המדינה".

אם כן, העובדה שאולמרט כעס על זקן שהתנהלותה "הרשלנית" הביאה לחשיפת הקופה הסודית, מוכיחה כי אולמרט ידע שהכספים היו בלתי כשרים. כך, גם מאמציו למנוע את הגשת היומן מהווים "הוכחה מוחצת" למודעתו לכך שעל ראשו בוער כובע.

אך האמנם היו נדרשים ההקלטות והיומן כדי להוכיח זאת? האם לא הספיקה העובדה שהקופה הייתה סודית? שאיש לא ידע עליה, למעט זקן, מסר ואולמרט עצמו? ומה עם ניסיונותיו להרחיק עצמו מן המודעות לקיומה של הקופה? האין זה מעיד על מודעותו של אולמרט, לפחות חששו, לכך שהכספים מוכתמים? על מה כל זה מעיד בדיוק? שאולמרט סבר כי מותר ואף מומלץ לשמור מאות אלפי דולרים שקיבל מאיש עסקים פרטי במזומן, שעה שהוא מכהן כשר תמ"ת או כראש עיר?

המילים הבאות לקוחות מהכרעת הדין הקודמת: "גרסת אולמרט בכל פרשיית הכספים הללו הינה גרסה כבושה, משתנה ומתפתחת. תחילה, במשטרה התכחש כליל לכספים אלה, ואילו בבית המשפט מסר גרסה סותרת שלפיה ידע שאורי מסר ניהל כספים והחזיקם, אך לא ידע כל פרט נוסף.... התעלמותו הברורה של אולמרט מ'העלמות' אותם 150,000 דולר ואי-מתן הסבר מוצק או הוכחה ברורה על-ידו לשימושים שנעשו במאות אלפי דולרים, מלמדים כי אולמרט לא חפץ בחשיפת קיומה של קופת מזומנים זו".

גישתו של אולמרט כפי ש"נחשפה" בהקלטות אינה חדשה. אז הוא ניסה להסתיר את קיום הקופה, וגם מהקלטות של זקן עולה כי ניסה להסתיר את קיום הקופה. נימוקיהם של השופטים אינם מסבירים היטב - מה בדיוק נשתנה בהתנהלותו של אולמרט שדווקא עכשיו הוא מצטייר כמודע להיות הכספים אסורים? מדוע לא הורשע אולמרט עוד לפני שנתיים וחצי?