ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, הולך לכלא. הרכב של 3 שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בראשות הנשיאה דבורה ברלינר, קיבל היום (ב') את ערעור המדינה על קולת עונשו של לחיאני, שהורשע על-ידי בית משפט השלום בעיר ב-3 עבירות של הפרת אמונים.
המחוזי קבע כי לחיאני ירצה מאסר בפועל של 8 חודשים, במקום 6 חודשי עבודות שירות. זאת, בנוסף על קנס בסך 250 אלף שקל שהוטל על לחיאני, ועל הקלון שנקבע כי דבק במעשיו וירחיק אותו מהזירה הציבורית ל-7 שנים לפחות.
לחיאני, שאמור להתחיל לרצות את עונשו ב-1 ביוני, הודיע כי בכוונתו להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי. לפי ההערכות, סיכויי הבקשה להתקבל הם נמוכים.
בהחלטתם להחמיר בעונשו של לחיאני לעומת העונש שגזר עליו שופט השלום בעיר, בני שגיא, שלחו ברלינר והשופטים ג'ורג' קרא ואסתר נחליאלי-חיאט מסר חד וברור של מלחמה בשחיתות השלטונית.
"אמון הציבור מבוסס על ההערכה שמשרתיו עושים את מלאכתם בניקיון-כפיים, והוא ספג מכה קשה מהתנהלותו של לחיאני. ניגוד העניינים שבו פעל לחיאני הוא צורם ובוטה. כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית", כתבו השופטים.
השופטים ציינו כי לעבירת הפרת אמונים פנים רבות. "במקרה הנוכחי, לצערנו, אנחנו נאלצים להסכים עם התביעה כי מדובר בהפרת אמונים הגובלת בשוחד. המלחמה בשחיתות לא יכולה להיעצר, והיא מחייבת ענישה בעלת מסר חד-משמעי. שקללנו את זכויותיו של לחיאני, והן אינן מעטות, אך האמירה הנורמטיבית מחייבת מאסר מאחורי סורג ובריח".
ניגוד עניינים מהותי
הסדר הטיעון שהציגו הפרקליטות וסנגורי לחיאני הוא באופיו "הסדר טווח" לעניין העונש. "הסנגוריה הייתה רשאית לטעון טיעון פתוח, ללא הגבלה, באשר לרצפת או לתקרת הענישה, והמדינה הגבילה עצמה למאסר בן 12 חודשים", ציינו השופטים.
סנגורו של לחיאני, עו"ד ירון קוסטליץ, טען כי התערבות בעונש שהטיל בית משפט השלום תפגע במוסד הסדר הטיעון ובאמון הציבור בו, אולם שופטי המחוזי דחו את טענתו. לדבריהם, במקרה של "הסדר טווח" מסוג זה, "המדינה רשאית הייתה לעמוד על דעתה כי מן הראוי בתיק זה שלא להסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. מכאן ואילך נפתחה הדלת לדיון לגופו, תוך התייחסות לכל ההיבטים הרלבנטיים".
השופטים ציינו עוד כי "ההיגיינה הציבורית מחייבת כי אדם במעמדו של לחיאני יתרחק כמפני אש מכל קשר עסקי עם תושבי העיר ומכל סיטואציה שבה הוא עלול להיות בניגוד עניינים". אך לדבריהם, "לחיאני נהג באופן בוטה וחסר מעצורים בניגוד לנורמת יסוד זו. הוא פנה לשני בעלי עסקים בעיר בת-ים, באמצעות אחיו, וכן לעובדים בכירים בעיריית בת-ים וקיבל מהם כספים".
הכספים הוגדרו כהלוואות, אלא שהסכם הלוואה לא נערך, ולא סוכם לא על ריבית, לא על הצמדה ולא על מועד החזר. "למקרא העובדות, אינך יכול שלא לשאול עצמך הכיצד מלאו לבו של לחיאני לנהוג כפי שנהג, הכיצד העז לנצל באופן בוטה ומחפיר כל-כך את מעמדו כראש עיר?", אמרו-שאלו השופטים, ובהמשך השיבו לשאלה הרטורית: "קשה להעלות על הדעת נסיבות קשות יותר של הפרת אמונים מאלה שבאו לידי ביטוי בשלושת האישומים שבכתב האישום נגד לחיאני. לחיאני התעלם מכל היבט של תקינות, מוסר ציבורי ושמירה על טוהר המידות, אפילו למראית-עין".
בית המשפט הזכיר כי לחיאני פעל לאורך כל הדרך כדי לקדם את ענייניו הפרטיים, ובין היתר הודה כי פעל בניגוד עניינים מהותי בין חובותיו כראש העיר בת-ים לבין האינטרסים שלו כאיש עסקים פרטי, תוך העדפת ענייניו הפרטיים. "הנה כי כן: לא סתם ניגוד עניינים, אלא ניגוד עניינים ממוקד ומוכוון מטרה", פסקו השופטים.
לא הביע חרטה כנה
השופטים הביאו בחשבון בשקלול העונש גם את העובדה שלדבריהם לחיאני לא הביע חרטה כנה על מעשיו. לדבריהם, "יש ניגוד קוטבי בין המילים (מילות החרטה שהביע לחיאני, ח'מ') לבין המסר שעולה מהן. לא בכדי עמד בית משפט השלום על ההבדל בין המילים למוזיקה. המוזיקה משדרת התרסה ונטילת אחריות מילולית וחסרת ממשות... במקרה הנוכחי לא עולה תמונה ברורה בדבר קבלת אחריות והרכנת ראש. הרושם הוא של נטילת אחריות מושכלת, מגמדת, תועלתנית, ללא מאפיינים של חרטה אמיתית".
בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי לחיאני - שרבים העידו לטובתו בשלב הטיעונים לעונש - תרם את יכולותיו למען הציבור, בנכונות, ללא חשבון ומתוך אהבה ומסירות אמיתית לציבור. אולם לדבריהם, "נראה שאת היכולות המרשימות ניצל לחיאני לא רק למעשי צדקה ולהעלאת העיר בת-ים בכל התחומים, אלא גם לקידום האינטרסים האישיים שלו, ללא מעצורים ותוך דריסה של קווי הגבול הבסיסיים ביותר המבחינים בין עשייה מותרת וחיובית לשחיתות בוטה ומוקצנת".
לפי גזר הדין, "שום פעולה חיובית אינה יכולה להקהות את עוקצה של דרישה המופנית לעובדים התלויים בלחיאני לפרנסתם - לקחת הלוואה בבנק ולהעביר אותה אליו. שום פעילות חיובית אינה יכולה להוות משקל-נגד לבקשת הלוואה ממי שנזקק לאישורים, שעליהם מופקד לחיאני, כאשר מדובר בסכומים גדולים ובהלוואה ללא מועד החזרה וללא תנאים. הצורך באמירה ברורה בנסיבות אלה גובר על כל שיקול אחר".
בשורה התחתונה סיכמו שופטי המחוזי כי "פעילותו הראויה לשבח של לחיאני צריכה להילקח בחשבון, אולם אינה יכולה להכתיב את האמירה הנורמטיבית הגלומה בענישה".
לחיאני: לא סוף פסוק
בעקבות גזר הדין המתוקן מסר לחיאני: "אנחנו יהודים פשוטים, ואצל יהודים החיים מאוד קלים: אותנו חינכו שמה שבורא עולם עושה, הוא עושה לטובה".
לחיאני ציין כי אין זה סוף פסוק מבחינתו, וכי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
כאשר נשאל האם בדיעבד הוא מצטער שחתם על הסדר טיעון, אמר לחיאני: "הלכתי למהלך הזה של ההסדר טיעון בשביל לקצר את ההליכים, בשביל שזה יהיה יותר נחמד וקצר לכולם. לצערי נגררנו לערעור הזה, ולצערי הרב עוד יותר - גם לערעור הבא. אני לא מצטער על כלום, כל מה שקורה לאדם, קורה לו לטובה".
סנגורו של לחיאני, עו"ד ירון קוסטליץ, מסר כי "אנחנו ודאי מאוכזבים מהתוצאה. בית המשפט המחוזי התערב התערבות חריגה. אני חושב שיש בהתערבות הזו פגיעה קשה מאוד במוסד של הסדרי הטיעון. זה לא סוף פסוק. אנחנו נגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון".
התובעת במשפט לחיאני, עו"ד שרון כהנא מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), בירכה על החלטת בית המשפט. לדבריה, "החובה של אנשי ציבור היא לשים בראש סדר העדיפויות את הסדר הציבורי, ואסור להם לנצל את כוחם ואת התפקיד לצורך הפקת אינטרסים כלכליים ופרטיים".
היא ציינה כי "בית המשפט קיבל את טענתנו, שהפרת האמונים שביצע לחיאני היא עבירה חשובה שקרובה לעבירת השוחד. בית המשפט צדק בקביעתו".
רקע: עסקת הטיעון "החלומית"
שלומי לחיאני (50) כיהן כראש עיריית בת-ים מ-2003 ועד שהושעה מתפקידו בפברואר 2014 עקב כתב האישום שהוגש נגדו. לחיאני, שהיה ראש עיר אהוד ומקובל, הועמד לדין על-ידי המדינה בתחילה בגין לקיחת שוחד, אך ביוני 2014 הגיעה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) להסדר טיעון עם לחיאני.
במסגרת ההסדר הודה לחיאני בקבלת הלוואות של מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים בבת-ים, בתמורה לקידום עסקיהם בעיר, וכן מעובדי עירייה שהיו כפופים לו. סך הכספים שקיבל לחיאני היה כ-1.3 מיליון שקל.
בתמורה להודאתו של לחיאני, הסירה הפרקליטות את האישום כי לחיאני ביצע עבירות של לקיחת שוחד והמירה אותן בהרשעה ב-3 עבירות קלות יותר, של הפרת אמונים ללא רכיב מירמה.
ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך כלל הסכמה כי המדינה תבקש עונש של עד שנת מאסר (הגבלה של רף עליון בלבד).
ביוני 2014 גזר שופט השלום, בני שגיא, על לחיאני עונש של 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 250 אלף שקל בגין הרשעתו במסגרת ההסדר. בנוסף, השופט קבע כי במעשיו של לחיאני דבק קלון, ובכך הרחיק אותו מהזירה הציבורית למשך 7 שנים לפחות.
בשל העובדה ש"פרשת לחיאני" החלה בקול גדול ובכתב אישום חמור, שעסק בעבירות שוחד, והסתיימה בהרשעה בהפרת אמונים ובעונש שאינו מאסר מאחורי סורג ובריח - היו מי שכינו את עסקת הטיעון כ"חלומית" עבור לחיאני, ומתחו ביקורת על הפרקליטות בגינה.
"בועת סבון שמתפוצצת"
הפרקליטות ערערה על קולת העונש, והתובעות עורכות הדין שרון כהנא ויפעת שטיין טענו בערעור כי "גזר הדין של בית משפט השלום בעניינו של שלומי לחיאני כולו רטוריקה ריקה, והוא כמו בועת סבון שמתפוצצת: היא יפה וצבעונית - אבל ריקה. בית המשפט אינו פובליציסט, אלא גורם שלטוני שתפקידו להעביר מסר שיכול להיות מועבר רק באמצעות ענישה ולא באמצעות מלל".
לדברי המערערת, "הקושי שלנו עם גזר הדין הוא שאחרי כל האמירות הקשות של השופט שגיא, הוא קבע מתחם ענישה נמוך, שבסופו של דבר הביא לגזירת עונש של 6 חודשי עבודות שירות".
התובעת הזכירה כי תיק לחיאני הוא אחד משורת תיקים של ראשי ערים ורשויות שהועמדו לדין בגין שחיתות - בין היתר ברמת-השרון, נצרת עילית, רמת-גן, נהריה, קריית שמונה, אילת וחדרה.
התובעת ציינה כי "הצגת תג מחיר לעבירת הפרת האמונים נדרש בעת כזו. נבחרי הציבור שלנו חושבים שלהפר אמונים זה לא נורא - כל עוד לא תפסו אותם בשוחד. בנקודת זמן קריטית, האינטרס הציבורי דורש אמירה של ממש של לא עוד - די למציאות הזו".
לטענת התביעה, שלושת האירועים שבהם הורשע לחיאני נמצאים במדרג החמור ביותר של הסקאלה. "במעשיו של לחיאני היה יותר מגוון של שחיתות - שחיתות של ממש - ויש לשלוח מסר של הרתעה לכל עובד ציבור באשר הוא".
כאמור, בית המשפט קיבל היום את טענות התביעה במלואן.
כתבות
ני"ע
