"חוק המסתננים": בג"ץ קיצר את "השהייה" במתקן חולות

בג"ץ החליט היום (ג'), בהרכב של 9 שופטים, לתקן את החוק למניעת הסתננות, כך שתקופת "השהייה" במתקן חולות של מי שמוגדרים בחוק כמסתננים תעמוד על 12 חודשים, ולא על 20 חודשים כפי שקבע החוק בגרסתו האחרונה.

דעת הרוב, שניתנה על-ידי הנשיאה מרים נאור והשופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, יורם דנציגר וצבי זילברטל, קבעה כי תקופה של 20 חודשים מהווה פגיעה בלתי מידתית ביחס למטרות החוק בחירותם של "השוהים", במתקן ועל כן יש לתקנה.

השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית הצטרפו לעמדת שופטי הרוב, אך סברו בדעת מיעוט כי גם הסעיף המסמיך את הממונה על ביקורת הגבולות להורות על העברתו של שוהה במרכז השהייה למשמורת בשל עבירות משמעת (כלומר, לכליאה בכלא סהרונים) - אינו חוקתי, ויש לבטלו.

השופט חנן מלצר הצטרף אף הוא לעמדת שופטי הרוב, אך סבר כי על המדינה היה לשקול חלופה מקדימה, של תיחום גיאוגרפי, בטרם ההוראה לשהות במתקן השהייה.

השופט ניל הנדל היה היחיד בדעת המיעוט לפיה על העתירה להידחות על כל חלקיה, משום שהחוק בגרסתו האחרונה חוקתי.

בכך הכריע בג"ץ בפעם השלישית בחוקיות "שהיית" מהגרים ומבקשי מקלט אפריקאים ("מסתננים", כהגדרת החוק) במתקן חולות שבנגב ובעניין כליאת חלקם בכלא סהרונים.

חלק מן העתירה - שהוגשה על-ידי שורת ארגונים, ובהם האגודה לזכויות האזרח, המוקד לפליטים ולמהגרים ו-א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים) - עסק בכליאתם של מסתננים בבתי כלא.

בספטמבר 2014 הורה בג"ץ בדעת רוב של 6 שופטים מתוך תשעה על ביטול סעיף החוק למניעת הסתננות, שאיפשר בזמנו את כליאתם של מסתננים למשך שנה בבית כלא (להבדיל מ"מתקן שהייה"). היום הכריע בג"ץ פה-אחד כי החלק בתיקון האחרון לחוק, שהעמיד את תקופת הכליאה על 3 חודשים, הוא מידתי ביחס למטרתו, שהיא השבה למדינת הלאום.

ואולם, בג"ץ הורה כי אין לכלוא מסתנן בבית כלא, אם אין היתכנות להשבתו למדינת המקור. משמעות ההחלטה היא כי אין לכלוא את נתיני אריתריאה, סודן, וצפון סודן - שמהווים את מרבית המסתננים - לאור מדיניות הממשלה שלא להחזירם למדינת המקור.

כמו כן הורה בג"ץ בספטמבר 2014, ברוב של 7 מתוך 9 שופטים, כי הפרק בחוק המסדיר את הפעלת מתקן חולות, ובכלל זה מתן הוראות לאדם "לשהות" במתקן ללא הגבלת זמן - יבוטל. זאת, בשל שלילת החירות הבלתי מידתית של השוהים במתקן, מבלי שהורשעו בעבירה כלשהי. בהמשך תיקנה הכנסת את החוק, כך שתקופת "השהייה" הועמדה על 20 חודשים בלבד, והיום, כאמור, הורה בג"ץ על תיקון סעיף זה, כך שתקופת "השהייה" תעמוד על 12 חודשים בלבד.

מניעת עומס על מרכזי הערים

הנשיאה נאור עמדה בדעת הרוב על הרקע של התמודדותה של ישראל עם תופעה של הגירה בלתי חוקית ועל המחלוקת בין ארגוני זכויות האדם שהגישו את העתירה לבין המדינה בעניין מעמדם של ה"מסתננים" ושאלת היותם פליטים או מהגרים.

הנשיאה נאור ציינה כי בין כך ובין אחרת, נכון לעת הזו מדינת ישראל נמנעת מלהרחיק את נתיני אריתריאה וצפון סודן - מדינות מוצאם של מרבית המסתננים לישראל - משטחה, וזאת בשל מדיניות "אי-ההחזרה" שעליה החליטה המדינה.

דעת הרוב פסקה כי התכלית העיקרית הניצבת ביסודו של סעיף החוק המאפשר את כליאת המסתננים ל-3 חודשים, היא זיהויו של המסתנן ומיצויים של אפיקים להרחקתו מישראל, בעוד שהתכלית ההרתעתית היא לכל היותר תכלית נלווית לה.

על כן קבעה הנשיאה נאור כי התקופה הקבועה של 3 חודשים היא מידתית וחוקתית, וזאת על-פי פרשנותו הנכונה של החוק כפי שפורטה בפסק הדין.

נאור ציינה כי במקרה שבו יימצא כי אין בהמשך מעצרו של מסתנן כדי לשרת את תכלית הזיהוי וההרחקה, לא תהיה עוד הצדקה להמשיך ולהחזיקו במשמורת. זאת, גם אם טרם חלפו 3 החודשים מאז תחילת מעצרו.

בכפוף לפרשנות זו, נקבע כי כליאת מסתננים ל-3 חודשים היא חוקתית. התוצאה היא, כאמור, שסודנים ואריתראים לא ייכלאו בבתי כלא.

באשר להוראות החוק בדבר "שהייה" במתקן חולות, עמדה הנשיאה נאור בדעת הרוב על כך שמטרת החוק למנוע עומס של מבקשי מקלט על מרכזי הערים, וציינה כי טעם זה מוכר גם במשפט הבינלאומי המתיר את הפעלת מתקן השהייה. עם זאת, דעת הרוב מצאה כי תקופת שהייה של 20 חודשים פוגעת בחירויות היסוד של "השוהים" באופן בלתי מידתי, ולכן יש לקצרה ולהעמידה על 12 חודשים.

עוד נפסק כי הורדת מספר ההתייצבויות לצורך ספירה שנדרשים דרי מתקן חולות להגיע אליהם ביום, מ-3 ל-1, עושה את ההוראה במתכונתה החדשה לכזו המאפשרת יציאה מהמתקן במהלך היום ומפחיתה את הפגיעה בחירות, באופן שעושה את ההוראה לחוקתית.

בית המשפט קבע הוראות מעבר ליישום פסק הדין, בהן נקבע כי מסתננים השוהים במועד מתן פסק הדין 12 חודשים או יותר במרכז השהייה ישוחררו לאלתר ולא יאוחר מ-15 ימים לאחר מתן פסק הדין.

השופט ניל הנדל, שהיה היחיד שסבר כי אין לתקן את החוק כלל, עמד בפסק הדין על כך שפרק הזמן של 20 חודשי "שהייה" הוא רף עליון, וציין כי לממונה על ביקורת הגבולות ניתנה סמכות לשקול את פרק הזמן הזה ולקבוע פרקי זמן קצרים יותר בהתאם לכל מקרה. מאחר שהפעלת סמכותו כפופה לביקורת שיפוטית במסגרת המשפט המינהלי החל על כל פעולה של המדינה, מצא הנדל כי אין טעם להתערב בהחלטה.

הפוסט של שקד

מוקדם יותר היום, פוסט שפרסמה שרת המשפטים איילת שקד בעמוד הפייסבוק שלה עורר מהומה ציבורית. שקד הזהירה כי אם בג"ץ יחליט על ביטול "חוק המסתננים", דרום תל-אביב תהפוך ל"מתקן שהייה רשמי למסתננים".

דבריה של שקד לא מעידים על בקיאות יתרה בנושא שבו היא התיימרה לחזות עתידות. שקד ציינה בפוסט כי "נוסח החוק שאושר על-ידי בית המשפט העליון בפעם הקודמת היה רך מדי", והוסיפה כי התוצאה היא שבחודשים האחרונים תופעת ההסתננות שבה וגברה.

טענותיה של שקד נסתרות הן מן הסטטיסטיקות הרשמיות של מינהל האוכלוסין (המעידות דווקא על ירידה בכניסה הבלתי חוקית לישראל), אך גם לוקות בטעות יסודית לגבי פסק הדין הקודם של בג"ץ, שהשרה שקד ככל הנראה לא קראה - שכן בג"ץ לא אישר שום נוסח בפעם הקודמת, אלא, כאמור, ביטל את הנוסח שאישרה הכנסת.

שרת המשפטים אף צירפה לפוסט סרטון, שנטען לגביו שהוא מתעד תקיפה של ישראלית על-ידי מהגר אפריקאי. אלא שבהמשך הסתבר לשרה, למרבה המבוכה, כי הסרטון כלל לא צולם בישראל, והיא החליפה אותו בסרטון אחר.