לקח מפרשת נתיבי ישראל

רשיות השחיתות והשוחד בחברות הציבוריות לא פוסקות. הידיעה האחרונה כי המשטרה חוקרת חשד לשחיתות ושוחד בקרב 20 חשודים, בהם בכירים בחברת נתיבי ישראל, מעלה תמיהות על תפקוד הדירקטוריונים בחברות.

העובדות המדהימות המתגלות סביב מעצרם של כ-20 בכירים בחברת נתיבי ישראל מעלות שאלות נוקבות בדבר דרכי השמירה על נכסי המדינה המופקדים בידי חברות ממשלתיות. המדינה מפריטה חלק ניכר מפעילויותיה ומעבירה אותן לחברות, כאשר שומר-הסף מטעמה הוא הדירקטוריון, שתפקידו לפקח על התנהלות המנכ"ל וההנהלה.

בתחילה הייתה זו מע"צ, שהפכה לחברה הלאומית לדרכים, שהשתנתה לחברת נתיבי ישראל. בכתבה ששודרה לפני כשנתיים בערוץ 2, בשם "הדירקטורים אדישים - המיליארדים נוזלים", אמרה הכתבת הנמרצת עמליה דואק כי 70 מיליארד שקל זה הסכום האסטרונומי שמגלגלות כ-100 חברות ממשלתיות בישראל, בהן הנמלים, נתיבי ישראל ועוד רבות אחרות. מי שאמור לדאוג שהחברות יתייחסו בדרך הראויה לכספי הציבור הם חברי הדירקטוריון המתמנים על-ידי השרים. אבל כשהכסף הוא ציבורי, הוא לא פעם נוזל בין האצבעות ונעלם.

הכתבה בערוץ 2 התייחסה בהרחבה לנתיבי ישראל, המפרסמת מדי שנה מכרזים במאות מיליוני שקלים. בכל מכרז שהיא מוציאה, העלות נקבעת מראש, והקבלן לא אמור לחרוג ממנה. באחד המכרזים באזור הצפוני, של כביש 90, זכה קבלן פרטי. העלות הוערכה ב-1.3 מיליון שקל, ועל מחיר זה הוא זכה במכרז. אך משהושלם הפרויקט, טען הקבלן כי העלויות תפחו ליותר מ-18 מיליון שקל, והחברה נדרשה לשלם סכום זה.

הנושא הועלה ל"ועדת החריגים" אשר אישרה את התשלום הנוסף. אלא שאז נעשה מעשה חריג ואמיץ על-ידי מי שכיהן כיועץ המשפטי של החברה. היועץ העביר מכתב לרשות החברות הממשלתיות, וכתב כי "הוחלט לאמץ את חוות-הדעת החיצונית של היועץ ההנדסי החיצוני... חוות-הדעת לא נבדקה על-ידי מי מגורמי ההנדסה בחברה. ההחלטה אינה סבירה ואינה ראויה, במיוחד לאור ההסתייגויות שהוצפו וההשתלשלות הבעייתית".

בדוח של רואה חשבון חיצוני, שבחן לאחר מכן את ההתנהלות בחברה, נקבע כי "בדיקות חריגים לעניין כביש 90, בוצעו שלא בהתאם לקוד האתי ובהיעדר נוהל תואם בידי מהנדס חיצוני. כך, למשל, לא הוגדרו גבולות הגזרה של הבדיקה. נמצאו מקרים שבהם לא הוצג מידע רלבנטי לוועדת המכרזים בטרם התכנסותה".

על פניו נראה כי הליכי המכרז האמור היו פגומים, החריגה מהמכרז לא התנהלה כנדרש, והתשלום לקבלן היה עשרות מונים יותר גבוה ממה שהוסכם במכרז. כלומר, הליך מאוד לא תקין.

כאן פעלה רשות החברות הממשלתיות כנדרש - התערבה כצעד חריג, והתשלום הוקפא.

רכוש המדינה מופקד בידי הדירקטורים, אשר רבים מהם אינם ערים ואינם מודעים לתפקיד האחראי והחשוב המוטל עליהם. הם מצידם גם לא מודעים, או נוטים להתעלם, מהאחריות האישית ההולכת וגוברת על דירקטורים בחברות ציבוריות, כמו גם בחברות פרטיות שמחוץ למגזר הציבורי. אחריות הדירקטורים בחברה ממשלתית זהה לחלוטין לאחריותם בחברות שאינן ממשלתיות, אם כי אמצעי התביעה שונים.

כאמצעי יעיל ומצליח, חוק החברות מאפשר לבעלי מניות להגיש תביעה נגזרת נגד דירקטורים שכשלו. דהיינו, בעל המניות בחברה פונה ומבקש מבית המשפט כי יותר לו להגיש תביעה נגד הדירקטורים בשם החברה, תביעה שאותה מנהל בעל המניות.

אפשרות זו, שהותרה רק בחוק החברות החדש יחסית (תחולה משנת 2000), פתחה פתח ענק של תביעות. עורכי הדין ותובעים פוטנציאליים תרים בזכוכית-מגדלת אחר כל תקלה בחברות, וממהרים להגיש תביעה נגזרת נגד הדירקטורים, הליך הגובר מיום ליום ותורם ליעילות ולפיקוח מוגבר על הדירקטורים ועל החברה.

לעומת הקורה בחברות בורסאיות, בחברה ממשלתית שכשלה הדירקטורים מניחים, כנראה, שהמדינה אשר מינתה אותם לא תפנה לבית המשפט בהליך של תביעה נגזרת נגדם, והתוצאה היא שהם מקדישים פחות זמן לחברה ולבעיותיה, והם גם פחות ערים לחובה הבסיסית של דירקטור כלפי החברה, חובת הזהירות וחובת האמונים.

מן הראוי לשקול את הסמכת רשות החברות הממשלתיות, העושה בשנים האחרונות עבודה טובה וחשובה, להגיש בשם בעלת המניות, המדינה, בקשה לתביעה נגזרת נגד דירקטורים שהתרשלו בפיקוח. סמכות דומה הוקנתה בחוק לרשם ההקדשות - להגיש תביעה נגזרת בעניינה של חברה לתועלת הציבור.

אך מעבר ובנוסף לכל, יש לתמוך ולעודד את המאמצים החשובים של רשות החברות הממשלתיות לבחור בדירקטורים מיומנים, למנוע את התופעות של מינויים פוליטיים וקשרי שלטון, אשר עדיין קיימים, וכן לדרוש הכשרה מכינה ועדכון שוטף כתנאי למינויים של שומרי-הסף בחברות הממשלתיות.

■ הכותב מכהן כיו"ר איגוד הדירקטורים בישראל ומרכז את הקורסים להכשרת דירקטורים באוניברסיטת תל-אביב (להב).