לו יכולתם לבחור בין ביטוח אובדן כושר עבודה לביטוח הישרדות בשוק העבודה, במה הייתם בוחרים? המציאות מוכיחה שרוב האנשים מעדיפים ביטוח אובדן כושר, למרות שהסיכוי שזה יקרה נמוך מ-1%, ומוותרים על ביטוח הישרדות בשוק העבודה שהסבירות שיזדקקו לו קרובה ל-100%. ואיפה קונים את הביטוח הזה? זאת הבעיה. זה ביטוח שאי אפשר לקנות, רק לעשות, מכשיר פיננסי מיוחד הידוע בכינויו "נטוורקינג".
כנסים וימי עיון זה לא מספיק
תשאלו כמה אנשים מקרב תושביו הארעיים של עולם העבודה הישראלי אוחזים בביטוח הזה? הרבה פחות מרבע. למעלה ממיליון וחצי עובדים במגזר העסקי מתנהלים בעולם העבודה חפים מהמשאב החשוב ביותר לחוסן התעסוקתי שלהם ולכושר הפרנסה, שהרי כישורים ויכולות כבר מזמן לא מהווים רשת בטחון, גם לא ניסיון מקצועי מרשים ככל שיהיה. ואז כשיום בהיר אחד מפטרים אותם הם מבינים שהתעוררו מאוחר מידי. מדוע? כי נטוורקינג זה לא גנרטור לשעת חירום. המכונה הזאת לא יודעת להתחיל לפעול מיד כשזרם החשמל מתנתק, היא צריכה להיות מחוברת אליו כל הזמן, משל מדובר בתאורת חירום. לכן מי שלא מתחזק רשת מקצועית הכוללת כמה עשרות אנשים לפחות (בארגון ומחוצה לו), שאותם הוא מפמפם בסחורות למיניהן על בסיס קבוע, מגלה ביום פקודה שהוא רובינזון קרוזו של עולם העבודה.
"אבל אני לא טוב בסמול טוק", טוענים רבים בניסיון לתרץ את המחדל, משל היכולת ללהג על מזג האוויר עם אנשים זרים שמסתובבים באולמות ממוזגים עם כוס משקה ביד ותגית שם מנוילנת על החזה זו מתת אל, שלא לדבר על היכולת המופלאה ליזום שיחה שכזו. תתפלאו אבל יש עציצים נטולי כל יכולת לנהל שיחה סתמית בת 3 משפטים המצוידים ברשתות קשרים משובחות שבמשובחות, אותן בנו בעמל רב משך כל הקריירה. איך יתכן? עד כמה שזה נשמע מפתיע, התכנים העיקריים שזורמים ברשתות מקצועיות הם מקצועיים. לא סמול טוק ולא דיבורים בטלים על הא ודא, אלא אינפורמציה מקצועית על כל היבטה, והם אינסופיים.
ימי עיון הם מדיום ולא מהות
אותו הדבר באשר לתפיסה המעוותת של כנסים וימי עיון כמפתח לרשת קשרים מהוללת. אז זהו שלא. פרט לעובדה שימי עיון הם הסיבה העיקרית לכך שבימי חמישי אין עם מי לדבר ברחבי המגזר הציבורי, האירועים האלה מביאים תועלת בעיקר למי שמארגן אותם (ולדוברים באירוע), פחות למשתתפים. האמת היא שאנשים מנהלים קריירות מפוארות, מרופדות בקשרים מקצועיים מהמעלה הראשונה, מבלי שכף רגלם דרכה בימי עיון, כנסים, קוקטיילים ושאר אירועים מפונפנים יותר או פחות. לא שזה רע להשתתף פה ושם במי מאירועים הנ"ל, להיפך זה אפילו נחמד, אבל לא משם תבוא הישועה. היא תבוא קודם כל מזה שתבנו לעצמכם בנק "סחורות" כבסיס לסחר חליפין עם קשרים קיימים ועתידיים, כי אם לא יהיה לכם מה לתת לא יעזרו לכם מאה ימי עיון ואלף קשרים חדשים. הם יתמוססו כלא היו ברגע שהאנשים יבינו שאתם נטולי נכסים (ידע, מידע, יכולת השפעה, תמיכה), שאתם לא יכולים להביא להם שום תועלת, רק לקבל. כנ"ל לגבי רשת הלינקדאין, שגם היא סך הכל מכונה המאפשרת נגישות לקשרים וקשרים פוטנציאליים, מכונה שלא שווה דבר ללא היכולת להועיל לחברים ברשת.
לעומת זאת אם יהיו לכם מספיק סחורות אטרקטיביות, המדיום באמצעותו תגיעו לקשרים חדשים הוא באמת שולי, מה גם שככל שיהיו לכם יותר סחורות תעניינו יותר אנשים, יהיו לכם יותר קשרים, שהם לכשעצמם סחורה מהחשובות בארסנל שלכם.
תקועים בהסתדרות
חשוב להבין שהנחיצות של נטוורקינג היא קריטית לא רק להישרדות תעסוקתית, אלא ובעיקר להתפתחות מקצועית ואישית. מי שמתחזק נטוורקינג איכותי מביא יותר תועלת גם לעצמו וגם לארגון המעסיק אותו, כי בידוד מקצועי וחברתי פירושו שאתה התקרה של עצמך, על כל המשתמע מזה מבחינת התועלת המוגבלת למעסיק.
"אבל למי יש זמן לנטוורקינג"? תעשו זמן! המשימה הזו לא פחות חשובה משימות מקצועיות וניהוליות אחרות, ומי שלא מבין את זה כנראה תקוע עם תפיסת עולם הסתדרותית, מה שאומר שממילא הוא לא יגיע רחוק. אז יאללה לעבודה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
