קונצנזוס לאומי

אני מאמין לרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט. אני מאמין לו כשהוא אומר ש"אין לו די כסף לביטחון", ואני מאמין לו שאין לו עניין וגם לא ריב עם גלי צה"ל. וגם כשהוא אומר כי צה"ל יכול להסתדר ללא גלי צה"ל. מי שמבטל יחידות לוחמות ושולח אלפי אנשי קבע הביתה, אינו יכול לחיות בשלום עם גלי צה"ל על חשבון הצבא. "דין פרוטה כדין מאה".

גלי צה"ל קמו לפני יותר מ-50 שנה בהוראה של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון. באותה תקופה אפשר היה לעשות כמעט הכול בלי שהיועמ"ש יאשר, ובלי שמבקר המדינה יבדוק מה מקור הסמכות ומי לעזאזל מחליט. אבל הרבה שנים חלפו מאז, ה"ממזרים שינו את הכללים ושכחו לספר לנו".

היום ברור כי התחנה מתנדנדת, וקיומה מוטל בספק. לתחנת שידור צבאית, בכפיפות ישירה לקציני צבא ומעליהם שר ביטחון, אין מקום בדמוקרטיה. אולם גלי צה"ל מיצבו את עצמם בליבו של קונצנזוס לאומי רחב, והם נשענים עליו עד היום. מגוון התוכניות שהתחנה מציעה רובו ככולו אזרחי, ומרבית עובדיה הם אזרחים עובדי צה"ל. לגבי המוזיקה שלה (ע"ע מירי רגב), יש לה הצלחה אדירה, רק שהיא אינה קשורה לצה"ל וליעדיו.

בעבר היו ניסיונות לשנות את אופי התחנה, ואפילו לסגור אותה. הרמטכ"ל משה לוי ז"ל ביטל את שידורי החדשות והאקטואליה. רמטכ"ל אחר, אהוד ברק, נדרש לקיצוצים כואבים ומיד הציב את גלי צה"ל בקו הראשון. גם רעיון זה מצא דרכו לפח הזבל.

גלי צה"ל פיתחה נוגדנים נגד מגמות אלה, הן בזכות עובדיה שנפוצו בין כל כלי התקשורת (זה עדיין בית-הספר הטוב ביותר לתקשורת בישראל), והן משום שהייתה למרכיב חשוב בשיח הציבורי, במדינה הנאבקת כדי לשמר את הדמוקרטיה ולהבטיחה.

נהוג להתפאר כאן בחופש העיתונות בישראל, אבל כל אחד יודע שמצבה הכלכלי של התקשורת קשה, שהיא עוברת זעזועים, ושיכולתה לתפקד באופן עצמאי ומקצועי נפגעה. דווקא הביטחון הכלכלי של התחנה הצבאית ועלותה הנמוכה יחסית סייעו גם לעצמאותה העיתונאית.

הרמטכ"ל איזנקוט מעביר עכשיו בהינף אחד את תפוח-האדמה הלוהט הזה לשר הביטחון משה יעלון. השר צריך להיזהר מאוד. ספק אם תחנה שבעליה הם שר הביטחון, איש פוליטי בהגדרה, תיהנה מהחופש הרב שיש לה היום. יוקרתה ואמינותה יעמדו עתה בספק. ובכלל, ספק אם שרי ממשלה ואף ראש הממשלה יפרגנו את התענוג הזה לעמיתם. לאיזה עוד שר בממשלת ישראל יש שתי תחנות שידור?

מה שנדרש עתה הוא לחוקק את "חוק גל"צ". עמיתיי, מפקדי התחנה בעבר, התנגדו תמיד בחריפות לחקיקה שתגדיר את המותר והאסור בתחנת גלי צה"ל. נכון, החלל שבו פעלה איפשר לה גמישות וחופש פעולה נדירים.

עידן זה כבר הסתיים. את התחנה חייבים להכניס לתוך גדר ומסגרת. היא עלולה אמנם להיפגע, אולם קיומה יובטח, וזאת תכלית העניין. יש להבטיח לתחנה מקורות מימון יציבים, בלי לפגוע בגופי שידור אחרים שנשענים על הכנסות מסחריות בלבד.

החשוב מכול הוא להבטיח כי על התחנה ושידוריה תפקח הנהלה ציבורית, א-פוליטית ובלתי תלויה, שתחצוץ בינה לבין השר ותבטיח את צביונה המיוחד של התחנה. יש לדחות את ההצעה הגרועה שכבר נלחשת לצרף את גלי צה"ל לתאגיד השידור הציבורי המפרפר. מהלך כזה יחסל את התחרות בין שתי התחנות, שמדרבנת אותן להישגים ולמצוינות, וייצור מונופול ברדיו הארצי. ואחרי הכול, לא כדאי לשפוך כסף טוב אחרי כסף רע.

■ הכותב הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני. ד"ר למדע המדינה ולתקשורת. שימש בעבר כמפקד גלי צה"ל, כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וכיו"ר רשות השידור.