החשש הגדול מהרפורמה בבנקים: ניפוח בועת אשראי קטלנית

"שלום, מדברת הילה מ...", כך החלה שיחת הטלפון שקיבלתי אתמול בבוקר, אחת מאותן שיחות שאני מקבל בכל שבוע בחודשים האחרונים - מחברת כרטיסי האשראי או מגוף פיננסי המעניק אשראי צרכני. "בגלל שאתה לקוח שלנו רצינו להגיד לך שאישרנו לך עקרונית הלוואה לכל מטרה. התהליך מאוד פשוט, רק תענה על כמה שאלות והשליח עם הטפסים בדרך אליך". שיחות כאלה עומדות להיות משיחות המכירה השגרתיות לאחר שתצא רפורמת האשראי של כחלון לדרך.

שלוש מטרות בסיסיות יש לרפורמה: האחת היא להגדיל את מספר השחקנים בשוק, השנייה היא להפחית את מחיר הכסף והשלישית היא להוריד את הריבית על האשראי הצרכני. המלצות ועדת שטרום, העוסקות בעיקר בהפרדת הבעלות על חברות כרטיסי האשראי מן הבנקים ומכירתן לגופים פיננסיים חדשים, אמורות להשיג לפחות את אחת המטרות - להפחית את מחיר הכסף. חברות האשראי יוכלו לגייס כספים באמצעות הנפקת אג"חים וכך לייצר לעצמן הון עצמי זול יחסית.

היה מי שכתב באחרונה שהרווח הגדול באמת של ניתוק חברות האשראי מהבנקים הוא האפשרות שתהיה להן למכור שירותי סליקה נפרדים לגופים פיננסיים אחרים המבקשים למכור אשראי צרכני, או בעברית פשוטה להדיוטות כמוני: כשחברות נותנות אשראי, שינפיקו אגרות חוב בבורסה כדי להקים לעצמן קופה של עד 2.5 מיליארד שקל לחברה, ירצו להעמיד הלוואות למשקי בית, הן יוכלו לעשות זאת באמצעות חברות האשראי, וכל אחת מהן תגזור לעצמה קופון נאה בדמות עמלות או דמי ניהול.

לכאורה, הפרדת חברות האשראי מהבנקים היא צעד מתבקש, אבל האם ההפרדה הזאת אכן תוריד את מחיר האשראי הצרכני או שתגרום למהלך סיבובי שבו חברות פיננסיות ירכשו כסף מהציבור וימכרו לו אותו חזרה במחיר הרבה יותר גבוה מזה שבו רכשו אותו. זאת הודות לעובדה שבחוק הלוואות חוץ-בנקאיות מתכוון האוצר לאפשר לחברות הללו לגבות ריבית של עד 20% בשנה.

שאלת מיליון הדולר: האם הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים תביא לכך שמשקי הבית יוכלו לקחת יותר אשראי ובמחיר נמוך יותר משיכלו לקבל עד כה או שמדובר בדחיפת אשראי למשקי בית שלא יוכלו לעמוד בפיתוי? כך או כך, החשש שלי הוא מיצירתה של בועת אשראי צרכני, שבסופו של יום תתפוצץ לכולנו בפרצוף בעת שמאות אלפי ישראלים יגיעו לחדלות פירעון.

איך מתמודדים עם זה? יש לנקוט 3 צעדים: חקיקת חוק נתוני אשראי רחב ומקיף שיאפשר לכלל האוכלוסייה בישראל ליצור תחרות אמיתית בין נותני האשראי החדשים והוותיקים; יצירת פיקוח הדוק ומסיבי על הגופים הפיננסיים שיייכנסו לשוק החדש והטלת סנקציות ועיצומים פליליים וכספיים על כל מי שחורג מהוראות החוק; והצעד השלישי, החשוב לא פחות, הוא יצירת מערכת חינוך פיננסי שלא רק תלמד את אזרחי המדינה כיצד להשתמש בכלי הפיננסי הידוע בשם אשראי באופן מושכל ונבון, אלא גם תעזור לו להימנע מלקיחת אשראי כזה שלא לצורך.

אין ספק ששר האוצר כחלון צודק. חייבים לבצע רפורמה בשוק הבנקאות והאשראי. נדמה לי שאין חולק על כך שאנחנו, האזרחים, משלמים הרבה יותר מדי ריבית. הסכנה הגדולה היא שאם לא נשים לב, נגיע במהירות למצב שבו האזרח הישראלי יתחיל לצרוך אשראי בכמויות אדירות ובסוף יגיע לנקודת הזמן שבה לא יוכל לעמוד בהחזרי ההלוואת שקיבל. ומה אז? ריביות פיגורים גבוהות, שכר טרחה של עורכי דין וגובים, קנסות, וההמשך ידוע.

* הכותב הוא סמנכ"ל עמותת ידיד, עוסק בסוגיית הדרה פיננסית של אוכלוסיות מעוטות הכנסה והזדמנויות