טיפשות, במקרה הטוב

שתי תזות אפשריות עומדות בפני המבקש לפרש את אותו "מסמך יצחקי": האחת איומה ונוראה; השנייה - רעה ומעציבה. האפשרות הראשונה, היא מה שמכנים במשטרה "תיאוריית קונספירציה".

לפי התיזה הזו - במשטרת ישראל הכינו רשימה של חברי כנסת ומידע שעשוי להטריד אותם, כדי לשלוף את אותו מידע, ברגע המתאים, נגד פוליטיקאי זה או אחר שיעז חלילה "להתעסק" עם צמרת המשטרה.

הלוואי שיוכח כי אכן מדובר בקונספירציה; האפשרות השנייה היא גרסת המשטרה, לפיה ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב מני יצחקי, ביקש להכין את הרשימה למען הסדר הטוב, כדי שיוכל לעקוב ולדאוג ששום מידע מודיעיני לא מתפספס, הכול נחקר או נבדק במהירות וביעילות.

גרסת המשטרה לא מניחה את הדעת ומעלה מיד שלל שאלות צורמות - קשה שלא לתמוה מה הטעם לרכז חקירות דווקא נגד פוליטיקאים? הרי אין כל קשר בין הפרשיות השונות המתועדות במסמך, הן לא חלק ממכלול חקירתי אחד.

אם היו מספרים שהמסמך הועבר במלואו ליועץ המשפטי לממשלה בזמן אמת - דיינו. היועץ הוא שמאשר חקירות נגד חברי כנסת, ולכן קיים היגיון בריכוז המידע לצורך העברתו ליועץ. אלא שאף אחד לא טוען את זה. למעשה, אין ויכוח שעיניו של היועץ בזמן הכנת המסמך, יהודה וינשטיין, מעולם לא שזפו את המסמך הזה.

אם כולנו שווים בפני החוק ובפני אלה האמונים על אכיפתו, אז מה שונים נבחרי הציבור מהציבור עצמו? האם בצמרת המשטרה מחזיקים גם ברשימות מלאי של כל החשדות והמידע המודיעיני נגד ספורטאים בכירים? נגד בנקאים? נגד כל קבלני עבודות העפר בישראל? ספק. ספק גדול.

לספק הזה מצטרפים פרטים חדשים ומטרידים, כמו לדוגמה הפרט שלפיו קצין המשטרה ביקש ממוסר ההקלטה בפרשה שנוגעת לטענות בעניין השרה גילה גמליאל, למחוק את ההקלטה מהטלפון שלו - לכאורה כדי שהמשטרה תחזיק בהעתק היחידי של ההקלטה.

גם אם נקבל לחלוטין את גרסת המשטרה ונשתכנע כי "מסמך יצחקי" הוא רשימה ותו לא - גם אז קשה שלא להתפלץ מהטיפשות שבהכנת מסמך שכזה. במציאות של היום - בפרט כשמדובר במשטרה שצמרתה מסוכסכת לחלוטין ושניצביה נמצאים במלחמת חיסולים מתמדת - יש להניח כי כל מסמך עשוי לדלוף לתקשורת.

איך ניצב יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, לא חשב על האפשרות הזאת? זאת באמת חידה - זה מופלא יותר מכל תיאוריית קונספירציה. במקרה הטוב, מסמך יצחקי הוא מופע של קוצר ראייה מחפיר מצד אחד מהבכירים שבקציני המשטרה. במקרה הרע, אנחנו חיים במדינה שמפחיד לחיות בה.

חוק בעייתי

סוגיה נוספת העולה מהפרשה שאנחנו מפרסמים כאן היום נוגעת לחוק המפלגות, המסדיר את התרומות לנבחרי הציבור בישראל. מסתבר כי למועמד לכנסת מותר לקבל תרומות של עד כ-11 אלף שקל, גם מגורם עסקי שמצוי ביחסים מסחריים עם רשות שלטונית המנוהלת על-ידי קרוב משפחתו של אותו פוליטיקאי, וזאת מבלי שהתרומה תיחשב לבלתי כשרה, כשלעצמה.

ללא קשר לשאלה אם הכול היה חוקי וכשר ביחסים בין הקבלן עודד תורג'מן לשרה גילה גמליאל ולאחיה יואל גמליאל, ראש המועצה המקומית גדרה (שאלה שלו הייתה נבדקת בידי המשטרה, אולי הייתה מקבלת גם תשובה) - לא צריך להכביר במילים על כך שהמצב החוקי המאפשר תרומה כזאת (בהנחה שהיא עומדת בכל המגבלות והכללים) הוא בלתי תקין בעליל.