תאגיד חדש, הרגלים ישנים

 התאגיד החדש / איור : גיל ג'י בלי

"על הז** שלי נתניהו ועל הז** שלי ניסנקורן". כך ליהג ברשתות החברתיות אחד ה"טאלנטים" שגויסו על ידי תאגיד השידור הציבורי בעקבות ההחלטה הראשונית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואבי ניסנקורן לדחות את שידורי התאגיד בשנה וחצי - החלטה ששונתה לאחר מכן לדחייה של 7 חודשים.

אם חבר כנסת או שר היו מתבטאים באופן דומה ברשתות החברתיות, אותו "טאלנט" וחבריו ה"נאורים" היו סוקלים אותו באבנים, עושים להם טקס זובור ומארגנים שיימינג - ובצדק. הם היו מכנים אותם "בהמה", אומרים שהם סובלים מחסך בתרבות, שואלים איך הם מעיזים כנבחרי ציבור להתבטא כך וטוענים שמקומם מחוץ למשכן.

וראו זה פלא, איש לא עשה ל"טאלנט" שיימינג או כינה אותו חסר תרבות או בהמה או דרש ממנו לצאת מהתאגיד. וזה למרות שהוא נבחר ציבור, כמעט כמו אותם חברי כנסת, שמקבלים שכר דומה ל"טאלנטים" של התאגיד, בסביבות 30-40 אלף שקל ברוטו בחודש. הוא נבחר על ידי תאגיד ציבורי, כספו משולם מהתאגיד, כלומר מכספי מסים, והוא לא שונה במאום מחברי כנסת.

המשפט הקצר והמכוער שגלש ממקלדתו רק משקף את הצביעות הגדולה של החונטה התקשורתית שמטיפה לאחרים איך להתנהג, אף שהיא מתקשה ליישם אותם כללי התנהגות "נאורים" כביכול. הרי מותר לחונטה הכול: לנבל את הפה באופן הכי ירוד והכי מכוער שאפשר להעלות על הדעת, להתנהג כבריון ובמקביל להציג את עצמה כנאורה, ליברלית וכמי ששומרת על הדמוקרטיה הישראלית ועל חופש הביטוי שלה. אז כן, בדרך היא מקפידה לשמור גם על חופש הביזוי.

"דחיית פתיחת תאגיד השידור מסכנת את הדמוקרטיה"

אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור. טוב, זו כבר הפכה למנטרה של החונטה התקשורתית: אם החלטה ממשלתית כלשהי איננה לרוחה - בין אם היא אכן רעה ובין אם שומו שמים אפילו טובה - היא אוטומטית "מסכנת את הדמוקרטיה". ממתווה הגז, דרך ועדת שטרום (כישלון שברור לכולם שהוא כישלון) ועד תאגיד השידור: אם ההחלטה היא בניגוד לצו השיפוט העליון של החונטה - הדמוקרטיה הישראלית הולכת פייפן, מתרסקת ואנחנו קרובים לחורבן הבית השלישי.

תירגע, מר קובלנץ, תפסיק לאיים ותפסיק לשאת את שם הדמוקרטיה לשווא. הדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת, חיה ונושמת, והיא תמשיך לעשות כך גם בלעדיך וגם בלי תאגיד השידור, שלתפיסתך בא כדי להציל את הדמוקרטיה.

הבעיה היא הפוכה, הבעיה היא דווקא עם קובלנץ: שורת הגיוסים שלו לתאגיד השידור כוללת מה שנקרא באופן מגוחך "טאלנטים" מאותה חונטה תקשורתית, ובקיצור: החברים שלו. זו החונטה של מדינת תל אביב, היהירה, המנותקת, היודעת כול, המזלזלת בפריפריה, שנוהגת לקרוא לעם "טיפש", בזה לאוכלוסיות מסוימות והמגובשת מאוד בדעותיה הפוליטית. היא גם זו שנוטה לחסל את חופש הביטוי שלי מי שאינו חושב כמוה. ואל תעזו לבקר את החונטה! מיד תהפכו למושחתים, אינטרסנטים והם יציגו את עצמם כמי שראשם מותז, כמי שסותמים להם את הפה, אף שהם לא מפסיקים לפתוח אותו.

1.

רשות השידור אכן היה ארגון מסואב, בזבזני ואף מושחת. הוא היה כך לא בגלל עובדיו, שהמשכורת של רובם אינה בשמים, אלא בעיקר בגלל מנהליו, בגלל הניהול הכושל שלו ובגלל הבעלים שלו (מדינת ישראל, על הפוליטיקאים שלה). רשות השידור לא שונה בהרבה מהאוניברסיטה העברית, עוד ארגון מסואב, בזבזני ואף מושחת, אבל עליה איש לא יעז לומר שהיא ארגון בעל דנ"א כושל או יקרא לסגור אותה ולפתוח אותה תחת ניהול חדש. התפיסה כאילו יש עובדים רעים ומנהלים שלא יכולים להשתלט עליהם היא שגויה ביסודה. יש בעיקר מנהלים רעים, שלא יודעים לטפל או להנהיג עובדים, גם אם הם מאורגנים. כשמנהלים מנסים להתרפס, הן בפני הבעלים והן בפני העובדים, כדי לקנות להם שקט - מזה צומחים הריקבון והשחיתות התאגידית.

קובלנץ חושב שהתאגיד בניהולו ישנה את הדנ"א הכושל הזה. אשרי המאמין. בינתיים, הוא וחבריו לניהול התאגיד התחילו ברגל שמאל. זה לא קשור לאיכות העיתונאית שלהם, זה קשור לערכים. הם נהגו בחלק ממפוטרי רשות השידור, אלו שלא שפר גורלם ולא התקבלו לתאגיד שיציל את הדמוקרטיה הישראלית, בגבהות לב, באטימות ובחוסר רגישות.

הם פיטרו את חלקם במייל, ביזו אותם בראיונות עבודה ונתנו להם תחושה שהם חפצים שצריך לזרוק לעזאזל. אדון קובלנץ, עם כל הכבוד לכישוריך כמנהל ולדאגתך לדמוקרטיה הישראלית, להיות בן אדם זה הרבה יותר חשוב ולהיפרד מעובדים ברגישות זה הרבה יותר חשוב. אם זה הדנ"א החדש והנוצץ שאתה ומנהליך רוצים להקנות לתאגיד, אבוי לנו ואבוי לדמוקרטיה שכה יקרה ללבו.

2.

מדוע אנחנו חושבים שתאגיד השידור הוא חדש, אבל הרגליו מאוד ישנים? אפשר ללמוד את זה מסדרת שאלות שהפנינו אליו במהלך השבוע. נציג את השאלות, כפי ששלחנו לתאגיד, את התשובות שקיבלנו במלואן ונוסיף לכל תשובה פרשנות או הבהרות קצרות.

■ שאלה: מה היקף ההוצאות של תאגיד השידור מיום הקמתו והיקף ההוצאות השנתי הצפוי?

■ תשובה: "תקציב ההקמה שסוכם עם האוצר, בהתבסס על יום תחילה בסוף ספטמבר השנה, עומד על 350 מיליון שקל, שרובו המכריע מוקדש לנדל"ן, הצטיידות ותפעול שוטף. לאור הדחייה בתאריך תחילת השידורים, מתקיימים בימים אלו דיונים עם האוצר על הקצאת תקציב נוסף למימון הפעילות לתקופה שעד יום התחילה".

■ הבהרה: האוצר הודיע השבוע שהעלות השוטפת לאחזקת רשות השידור לאחר חודש ינואר 2017 תעמוד על כ-10 מיליון שקל בחודש. בנוסף, האוצר מעריך שעלות המימון של התאגיד בין ספטמבר לאפריל תעלה למשלם המסים עוד 40 מיליון שקל. להערכתנו, הסכומים הללו מוטים מטה. עלות הקמת התאגיד עד תחילת השידורים שלו תעלה למשלם המסים כחצי מיליארד שקל. נו, טוב, מה לא עושים בשביל להציל את הדמוקרטיה.

■ שאלה: מה היקף ההכנסות השנתיות הצפויות לצורך תפעול התאגיד, כולל אגרות, הכנסות מפרסום ותקצוב ממשלתי נוסף?

■ תשובה: "ההכנסות הצפויות כוללת 650 מיליון שקל מהמדינה בשנה וכן הכנסות מתשדירי שירות, פרסום ברדיו וחסויות, אשר יעמדו על עשרות מיליונים נוספים בשנה".

■ פרשנות: רוב הכסף יבוא מאגרת הרדיו, חלק מתקציב המדינה וחלק יחסית קטן מהכנסות מפרסום. נכון, זה אמור להיות יותר זול מהפעלת רשות השידור, אבל תסמכו על התאגיד הממשלתי, כמו כל תאגיד ממשלתי. יהיו חריגות תקציביות, ההכנסות מפרסום לא יהיו מספיק גבוהות, והמימון הממשלתי ילך ויגדל. כך זה עבד תמיד וכך זה יעבוד להבא. 650 מיליון שקל זה מספר על הקרח, בדיוק כמו עשרות מיליונים מפרסום.

■ שאלה: מה שכרו של מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלץ, באלפי שקלים, ברוטו, לחודש?

■ תשובה: "המנכ"ל אינו מקבל שכר מהתאגיד. שכרו ייקבע בהתאם לנהלי הממונה על השכר באוצר על פי סיווג התאגיד".

■ פרשנות: התאגיד מתחמק מתשובה, קובלנץ הרי לא עובד לחינם למען הדמוקרטיה.

■ שאלה: מה שכרו של יו"ר התאגיד, גיל עומר, באלפי שקלים, ברוטו לחודש?

■ תשובה: "שכרו של יו"ר המועצה טרם נקבע. שכרו ייקבע בהתאם לנהלי הממונה על השכר באוצר".

■ פרשנות: כמו זו הקודמת.

■ שאלה: מה היקף החוזה עם משרד יחסי הציבור פרסי-צדוק (אורך החוזה והתשלום החודשי)?

■ תשובה: "משרד יחסי הציבור פרסי צדוק אינו מקבל תשלום מהתאגיד".

■ פרשנות: משרד יחסי הציבור לא עוזר או עזר לתאגיד בחינם. הוא שירת בתשלום את הטלוויזיה החינוכית, שאותה מנהל קובלנץ.

■ שאלה: מה היקף החוזה עם משרד הלובינג של קרסני (אורך החוזה והתשלום החודשי)?

■ תשובה: "החוזה עם חברת פוליסי למתן שירותי ייעוץ אסטרטגי וניהול משברים נחתם לתקופה של 3 חודשים בהיקף שכר של כ-50 אלף שקל לכל התקופה ומתקציב הקמת התאגיד".

■ פרשנות: הנה עוד חולי של תאגידים ממשלתיים. יש להם דובר פנימי ויש להם גם דובר חיצוני ועוד שורת יועצים מן היקב ומן הגורן. וזה לא מספיק: צריך לשכור את שירותי הלובינג כדי שיילחם בגופים ממשלתיים אחרים! על זה מבזבזים מאות אלפי שקלים בשנה.

■ שאלה: מה מספר חוזי ה"טאלנט" שנחתמו עד כה עם עיתונאים (טווח החוזה באלפי שקלים ברוטו לחודש ושמות העיתונאים שקיבלו אותו)?

■ תשובה: "משרד האוצר ותאגיד השידור הציבורי עובדים בתיאום מלא ומסגרות השכר של כלל העובדים והטאלנטים בתאגיד מאושרות על ידי הממונה על השכר באוצר על פי מודל העסקה שסוכם".

■ פרשנות: התחמקות לא ממש אלגנטית מתשובה. אז מה אם הכול מסוכם, מתואם ומאושר. מה עם המספרים? פנינו לאוצר ושם קיבלנו תשובות קצת יותר ברורות: 15 עובדים שיוגדרו "טאלנטים" יקבלו 40 אלף שקל ברוטו בחודש ו-30 עובדים יקבלו כ-25 אלף שקל ברוטו בחודש. התאגיד לא אייש עדיין את כל התקנים - היו בטוחים שכולם יהיו מהחונטה - הרי האוצר לא מתערב בשיקולי בחירת העובדים ולקובלנץ יש מונופול על ההחלטות הללו.

■ שורה תחתונה: "טאלנט" שמנבל את הפה, מנכ"ל שבא להציל את הדמוקרטיה עם תקציב של קרוב ל-700 מיליון שקל, תאגיד ממשלתי ששוכר משרד לובינג בעשרות אלפי שקלים כדי לפעול נגד בעלי המניות שלו (בשם הדמוקרטיה כמובן) ומחסור כרוני בשקיפות. דנ"א כושל? נחכה ונראה.

3.

חכו-חכו, זה לא הכול בנושא הצביעות בשוק התקשורת. למרבית ה"טאלנטים" (מחוץ לתאגיד הפעם), פרצופים מוכרים בכל בית, יש סוכן, כמו סוכן לשחקנים ולאמנים אחרים. הסוכן משדך להם הרצאות ומשדך להם הנחיות באירועים או השתתפות בפאנלים תמורת הסכום הצנוע של אלפי שקלים לפחות אם לא יותר, כי לציבור יש צמא אדיר לשמוע את מוצא פיהם.

חלקם, למרבה הפלא, מזיל דמעה על שכרם ה"נמוך" יחסית ועל עבודתם המפרכת למען הדמוקרטיה הישראלית (בשיווק עצמי הם מצוינים), אבל הם לא מספרים לציבור שיחד עם המאמצים האדירים שלהם לתפארת מדינת ישראל, הם מבלים בחלטורות שמזכות אותם בעשרות אלפי שקלים בחודש. כך הם מגיעים לשכר של מנהל בכיר במשק ואחר כך גם תוקפים אותו על שכרו החזירי וקוראים להגביל את שכרו. הו, הצביעות!

 התאגיד

eli@globes.co.il