בערב הפתיחה של ועידת ישראל לעסקים 2016, הוכרז סמי סגול כאיש העסקים של השנה מטעם עיתון "גלובס". סגול, 73, חתם ביולי האחרון על עיסקה למכירת 80% בחברת כתר פלסטיק, שאותה ניהל מאז שנות ה-80, לקרן ההשקעות BC Partners. עם השלמת העיסקה, צפויה משפחת סגול להיפגש עם 1.4 מיליארד דולר במזומן - מתוכם כמיליארד דולר יגיעו לכיסו של סמי.
תחת ניהולו של סגול, שרכש ב-1971 את מניות השותפים בחברה שהקים אביו המנוח, צמחה כתר לאימפריה של ממש: לחברה עם יותר מ-25 אלף נקודות מכירה בעולם, 18 מפעלים ומרכזי הפצה ב-9 מדינות. החברה מעסיקה כיום כ-4,000 עובדים, ומתוכם קרוב ל-2,000 בישראל.
עם ההכרזה על זכייתו בתואר "איש השנה", שוחח סגול עם העורך הראשי של "גלובס", חגי גולן.
גולן: מתרגש?
"קצת".
- תאר את ההרגשה ביום שנוחת על שולחנך, על פי הפרסומים, צ'ק של מיליארד ו-350 מיליון דולר, ועוד מעסק שהוא לא היי-טק.
"קודם כול, זה יום מרגש. אחרי 50 שנה של ניהול עבודה ייצורית, מגיע היום שבו פתאום הכול נהפך לכסף, למספר. זה יום מרגש. מספר אחד מבטא את כל הערך של העסק, למעשה זה נהיה סיכום של סך 50 השנים האחרונות. עכשיו זה ה-50 שנה הבאות".
- אני רוצה לשאול, האם בתחילת הדרך חשבת שתגיע להישגים האלו או שמדובר באבולוציה הדרגתית לאורך השנים, שבסופה מצאת עצמך עומד בראש כזו אימפריה עסקית?
"50 שנה אי-אפשר לנבא מראש. אבל דבר אחד היה ברור - מה שהיום, אגב, הופך לנושא מאוד חם - שמדובר בגידול אקספוננציאלי. יש חוקים היום לעולם העסקי. כמו בחוק מור, שקובע כי עם הזמן טרנזיסטורים יקטנו בנפחם ובמחירם, כך יש גם חוקים לכלכלה, לעולם העסקי, והחשיבה האקספוננציאלית עובדת".
- החשיבה הזאת תופסת גם במקרה של כתר?
"ככה אני חשבתי וחושב עד היום. באיזשהו שלב, החוק הזה משתבש, מתחילה להיות אסימפטוטה. וזה הזמן להחליף כיוון".
- דבר כזה קרה גם בכתר פלסטיק?
"אחרי 2008, הייתה הרגשה שמשהו הולך להשתנות בעולם. להפתעתי, ב-2010, התגלה שלא השתנה כלום. (הבנקים המרכזיים - ש"פ) התחילו להדפיס כסף, הדברים חזרו לקדמותם ושוק המניות חזר לעלות. אבל מבחינתי, זה היה האות לשנות כיוון. אז החלטנו למכור את העסק".
- כבר אז, ב-2010?
"ב-2011 נוצרה אצלי ההחלטה לשנות כיוון ולהחליף בעלות והנהלה. לשמחתי, ב-2013 חלה מהפכה. הריבית ירדה וכל הסימנים העידו על צמיחה, שעדיין ממשיכה. יחד עם זה, עדיין חשבתי שהגיע הזמן להחליף כיוון".
- הייתה גם מחשבה, "אני לא ילד"? הייתה מחשבה שהגיע הזמן לממש?
"למעשה, זה מה שקרה. כך זה עם כל עסק - להפוך אותו למספר, למזומן, זה להגיד שכיוון ההתפתחות הוא אחר".
- רבים אומרים שקשה מאוד להצליח בתעשייה בישראל, וכתר פלסטיק זאת תעשייה מצליחה ביותר - בישראל. יש סוד, דרך מסוימת שבוחרים בה ואז מצליחים? או שבאמת קשה להצליח בתעשייה בישראל?
"יש כמה דוגמאות של הצלחות גדולות. בתעשייה נפתחים כיוונים חדשים, והתעשייה הישנה צריכה להחליף כיוונים. עוד נראה שינויים נוספים בעתיד - מקווה שחיוביים".
"מאמין שאראה מהפכות"
- בשנים האחרונות אתה עוסק ותורם הרבה בתחום חקר המוח. האם אלו התוכניות שלך ל-50 השנים הקרובות?
"ההתעניינות שלי במוח, כמו כולם, הגיעה מההורים. אבא מת משבץ, אמא מאלצהיימר, אז ברור לילד לאן הוא הולך. צריך לעשות שינוי, צריך להשקיע בצעירים, בבתי ספר למדעי המוח, בבתי חולים, בתקווה שנזרז את התהליך ונשנה משהו בעתיד. אני רואה, כאן בקהל, חלק מאלה שהולכים לשנות את העתיד שלנו ומקווה שהם יספיקו לעשות זאת בתקופתי".
- איך אתה רואה את התחום הזה? יש בו מספיק משאבים ומחקרים?
"יש משאבים אדירים, אדירים. הבעיה היא לא הכסף, אלא כישורים אישיים - למשוך את האנשים הכי חדשניים, הכי מהפכניים, כדי להגיע לקפיצת דרך מדעית. אני מקווה שחלק מזה יגיע מהארץ. אני מאמין שאני אראה מהפכות בתחום הזה".
- עוד בחייך?
"אני אחכה".
- זה כולל גם התנסות אישית שלך, בתחום ההזדקנות?
"בגיל 75, החלטתי שגם אני צריך להשתתף בתקווה שאנחנו נתחדש. יושב כאן רופא שהציע לי לחדש את המוח המזדקן, נתתי לו הזדמנות. מקווה שלא אתאכזב".
- מה זה אומר, מבחינת התהליכים היומיומיים?
"בתור עצות כלליות, אני יכול להגיד, תתעמלו, תאכלו נכון, אל תעשנו ותהיו חברתיים. עצות שלא השתנו מאז. אני לא מציע שום דבר קונקרטי, מדעי, שיכול לשנות את המצב הקשה שאליו יכול להגיע המוח. אבל אני רואה בקהל אנשים שכדאי לנו להתאמץ בשבילם".
- רבים שואלים: האם התהליכים שעובר המוח הם פונקציה של הסביבה או גנטיקה? אפשר להילחם, בכלל, בגנטיקה?
"ידוע היום שמדובר בגנטיקה, אבל עוד 10-20 שנה גם על זה יהיה אפשר להשפיע".
- התחום הזה כולל מגוון בעיות אתיות. איך מתגברים עליהן?
"לדעתי, בכל תחום טכנולוגי יש בעיות אתיות. הפצצה הגרעינית היא דוגמה קלאסית למצב כזה. עובדה שהחברה התגברה על זה, בינתיים לפחות. אני מקווה שהטיפול בגנטיקה, במוח, לא יביא לשינויים קשים מבחינה חברתית. בינתיים, בכל מקרה, המדע והטכנולוגיה ממשיכים".
- אתה אומר שאתה משקיע משאבים בתחום. הכוונה היא לתרומות או גם להשקעות?
"בינתיים תורם, אולי בעתיד נשקיע".
- הבייבי החדש שלך הוא מזוודות חכמות. תוכל להרחיב?
"כשמכרנו את השליטה בחברה, בא אליי יועץ בן 80 פלוס ואמר שהעובדים המבוגרים מפחדים שאנשים צעירים לא יאהבו אותם. החלטתי להקים מפעל חדש שיקלוט את כל העובדים המבוגרים, אבל לא רציתי שייראה כמו בית אבות. במקום זה, אמרתי שנחדש את תחום החומרים, חומרי הגלם, שהם המרכיב הכי יקר בתעשיית הפלסטיק. הייתי ב-MIT ובטכניון, החלטנו להקים בתי ספר לחומרים חכמים, גם מבחינת החיבור שלהם לאינטרנט וגם מהבחינה הביולוגית. בינתיים, התחלנו לייצר מזוודות שיהיו חכמות בעתיד".
- מה זה אומר?
"כל התהליך שאנחנו עוברים בשדה התעופה, שואלים אותנו, 'איפה היית?', 'מה הכנסת?'. המזוודה צריכה לדעת בעצמה דברים כאלה. האייפון שלנו כבר יודע דברים דומים".
- מדובר על צ'יפ מסוים שיורכב במזוודה?
"למעשה, המזוודה תהיה ביולוגית במידה מסוימת. כמו שהגוף שלנו חש את הסביבה ומגיב לה, החומרים העתידניים הם כאלה. אני מקווה שנראה את זה בקרוב. מדובר על תקופה של שנים, לא של עשרות שנים".
- לסיום, בעוד 100 שנה, כשידברו על סמי סגול, את מי יזכרו - זה ממפעל כיסאות הפלסטיק ביפו או זה שעזר, אולי, לחולל תפנית בחקר המוח?
"לא זה ולא זה. ילד יהודי שלא היה זקוק לעלות לארץ, עלה לארץ ורצה לבנות כאן עולם חדש. לשמחתי, נבנה עולם חדש. עכשיו אני מקווה שהעולם הזה ימשיך לגדול. ככה אני רוצה שיזכרו אותי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
