בגידת המוסדיים

"הגיע הזמן שהגופים המוסדיים יעשו את מה שנכון ולא רק מה שנוח. הרבה יותר קל לקנות אג"ח של חברות אמריקאיות שמגיעות לישראל. הגיע הזמן שהמוסדיים ייכנסו לשוק המשכנתאות ולשוק הנדל"ן ולמגורים, גם באופן ישיר. להשיג היום תשואה ברמת סיכון נמוכה, בתור חוסכים, זה דבר שנרצה לראות בתיקים שלנו"

אלי כהן, שר הכלכלה, בוועידת הנדל"ן של "גלובס" השבוע

1. אין ספק, דברים כדורבנות על המוסדיים. שר הכלכלה אלי כהן הרביץ בהם את תורת ההשקעות. אבל כהן פספס לחלוטין. או.קיי, שוק המשכנתאות חשוב, שוק הנדל"ן למגורים חשוב, חשובות השקעות של גופים מוסדיים שיתרמו לכלכלה, ליצירת עבודה. הוא רק שכח שיש ענף אחד מקופח מאוד, זנוח מאוד, שהגופים המוסדיים אינם מתייחסים אליו בכלל, אף שכל העולם דווקא מתייחס אליו די יפה - ענף ההיי-טק.

הכותרת הראשית של "גלובס" קשה: "בגידת המוסדיים". בגידה היא מילה קשה, שאמורה לזעזע, ובדין לזעזע. כי אם המוסדיים משקיעים פחות מחצי אחוז מתיק ההשקעות שלהם, שעומד על 1.5 טריליון שקל, כלומר 1,500 מיליארד שקל, אז הם בוגדים בעתידה הכלכלי של המדינה.

לכאורה יש לישראל תעשיית היי-טק משגשגת ששמה יצא למרחוק, אבל כאן בדיוק ההחמצה. מצד אחד, קיימת פה תשתית של ידע וחדשנות בלתי ניתנת לערעור שהונחה לאורך שנים ארוכות, ומצד אחר יש "תשתית" של משרות לא איכותיות, שכר נמוך וממדי אי-שוויון מהגדולים בעולם. כיצד קרה שאומת הסטארט-אפ, שמושכת אליה השקעות עצומות (זרות בעיקר), אינה מצליחה לסחוף אחריה את שאר המשק?

ברור שאף משק אינו יכול להתבסס רק על היי-טק ותמיד יהיה צורך בתעשיות מסורתיות ובתעשיות השירותים. גם ברור שאיש אינו משלה את עצמו שאפשר להישען רק על תעשיות מוטות יצוא, אבל הרחבת הבסיס שלהן, בניית בסיסי ייצור ופיתוח כאן, הן המפתח לחלק גדול מהבעיות של המשק הישראלי, שמתחילות בשכר ומסתיימות ברשתות ביטחון חברתיות לאלו שנותרו מאחור. יש פה מנוע צמיחה אדיר, לעזאזל, שצריך רק לדחוף אותו עוד יותר קדימה, בין שבאמצעות מדיניות ממשלתית תומכת ובין שבמדיניות ההשקעה של הגופים המוסדיים, שכיום לא סופרים את התעשייה הישראלית המצליחה ביותר בכל הזמנים בגלל שלל תירוצים (זה מסובך לנו, מסוכן לנו, ולא מניב לנו תשואה). התוצאה של הבגידה הזאת היא שישראל מוכרת או משכירה (הכוונה להשכרת מוחות על ידי מרכזי הפיתוח של חברות הטק הענקיות) את תשתית הידע האדירה שנוצרה פה למשקיעים זרים, חברות זרות ועוד, ורובן גם נהנות ממדינויות מיסוי נדיבה. התוצאה היא שהמשק אמנם נמצא בתעסוקה מלאה, אבל הוא מייצר יותר מדי משרות לא איכותיות עם שכר נמוך מאוד, נמוך בכל קנה מידה, גם למשרות דומות במשקים מערביים.

בישראל מתקוטטים זה שנים על חלוקת העוגה: מדוע מקצים יותר לביטחון ופחות לרווחה, מדוע מזרימים לקבוצת לחץ כזאת או אחרת ולחלשים לא נותר. זה חשוב (ויותר חשוב לדעת לייעל את המערכת הציבורית ולנתב את הכסף שיש בה באופן הטוב ביותר), אבל הדבר החשוב באמת הוא להגדיל את העוגה, והגדלתה תבוא אך ורק ממכירת שירותים ומוצרים ישראליים רבים יותר בשווקים הבינלאומיים. הגדלת יצוא מייצרת משרות יותר איכותיות ומתגמלות ומייצרת מסים, הן ברמה התאגידית (בתנאי שלא מפריזים בהטבות המס) והן ברמת הפרט, וכך גדלה העוגה. הגדלת העוגה הזאת היא בהחלט באחריות הגופים המוסדיים.

2. הבעיה ברורה מאוד וגם פשוטה לפתרון. על כולם מוסכם שיש פה תעשיית היי-טק מפותחת מאוד שמושכת אליה אין-ספור משקיעים מרחבי העולם. כולם חושבים שהיא תעשייה מדהימה, אבל המוסדיים הישראליים החליטו שהיא אינה כזאת. זו תעשייה שבהגדרות הרחבות שלה היא יותר מ-40% מהייצוא, כ-20% מהתל"ג, יותר מ-10%-11% מכוח העבודה במשק. גם כל מקום עבודה יוצר משרות עקיפות. אלה מקומות עבודה של העשירון העליון ולא של שכר מינימום, בעוד תעשיית שירותים שעושקת את עובדיה.

ברגע שמשקיעים זרים למעשה השתלטו על תעשיית ההיי-טק הישראלית, נוצר מומנטום שחייבים למכור את החברות. הם זרים, הם רוצים אקזיט, אז חייבים למכור, כחלק ממדיניות ההשקעה של הקרנות. אם היו משקיעים ישראלים, קרנות ישראליות, אז הבורסה הישראלית הייתה יכולה לעשות את האקזיט לכאורה בבורסה, ואז להחליף ידיים: הקרנות יוצאות, הציבור נכנס, המוסדיים נכנסים, ויש לנו תעשייה ישראלית טהורה שיכולה לבנות חברות סביב המודל הזה. יש עשרות רבות של חברות היי-טק שהיו יכולות להנפיק בבורסה בת"א, אבל צריך להגיד את האמת: זו בורסה של גיוסי אג"ח ובנקים ונדל"ן. אין מה להנפיק שם.

3. אחד השיעורים הראשונים שלומדים בכלכלה וקשור לבורסה הוא שהחסכונות של הציבור אמורים לשמש לבניית חברות תעשייה, כך שיסייעו ביצירת מקומות עבודה, וזה בתורו אמור להביא ערך ותשואות. הציבור אמור להרוויח, וגם המדינה והעובדים. כמובן, אין דבר מושלם בחיים ויש כשלונות עסקיים ויש אובדן ערך ואובדן תשואה, אבל מי כמו המוסדיים יודעים זאת אחרי ששרפו מיליארדים באג"חים של לב לבייב, מוטי זיסר, נוחי דנקנר ויצחק תשובה. במקום לבנות את המדינה, הם בונים, בין היתר, את רוסיה, את מזרח אירופה, את ברלין, את מיאמי וגם בארצות סקנדיבניה (קבוצת כצמן למשל). זו הבגידה בהתגלמותה. במקום לסייע בבניית המדינה, הם מסייעים בבניית מדינות אחרות, מתאמצים להביא חברות נדל"ן אמריקאיות זרות כדי להנפיק אג"ח ועוד אג"ח ועוד אג"ח, שלא ייצר ולו מקום עבודה אחד, ובדרך עושים טיולים לארה"ב על חשבון החברות כדי "לראות את הנכסים מקרוב".

4. מה בסך הכול צריך? למה זה כל כך מסובך? אתם הרי יושבים משני צדי הכביש, מטאפורית. בצד אחד, תעשיית ההיי-טק; בצד השני, תעשיית המוסדיים. כל שנותר הוא לחצות את הכביש, לקחת כמה אנשים שעבדו בהיי-טק במקום כמה מנהלי השקעות שאין להם מושג ירוק על היי-טק, שיסבירו איך העסק העובד וקדימה: במקום בקושי חצי אחוז השקעות, 1%-2% בשלב הראשון ובהמשך 5%. מה כבר יכול לקרות? תפסידו כמעט את כל העסק כמו לבייב וזיסר (לא, זה לא יקרה)? לפחות כך תתרמו מקומות עבודה ומסים בישראל, במקום בשדות החקלאיים של רוסיה, בכל מיני קומבינות שאיש אינו יודע לפצח. לא מדובר בתורת הגרעין ולא בצופן דה וינצ'י, זה אפשרי בהחלט. רק צריך לעבור את הכביש.

5. מדוע יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, ויו"ר הבורסה הישראלית, אמנון נויבך, אינם מנסים לפתח בורסה שמתאימה רגולטורית לחברות היי-טק ובנו בורסה של איגרות חוב? הרי לא מדובר בחברות ממונפות שיש להם חברות בנות פירמיליות. זה גם פשוט: תנו להן לגייס כסף, בנו להן מודל שיכול לעבוד. שוב, זה אפשרי. אפילו עם הבנקים אין כמעט עם מי לדבר, אף שהם מיחצנים את חטיבות ההיי-טק שלהם. טוב, הם, ברפלקס מותנה, מחפשים מה לשעבד. מה אפשר לשעבד בחברות היי-טק? את הקניין הרוחני? הם חושבים על הלוואות, על נכסים ועל שעבודים.

בכלל, התשובות על שאלת ההשקעה האפסית בהיי-טק הן תמיד זהות: עזבו אותנו, זה מסוכן, אנחנו לא מבינים בזה, זה לא התחום שלנו, כל הכסף יילך לאיבוד. תן לנו איזה אג"ח של חברת נדל"ן אמריקאית ועזוב אותנו בשקט. יותר בטוח ויותר תשואה. מה עם בניית תעשיית ישראלית? הם בונים רק על הבונוסים האישיים שלהם.

6. בסופו של דבר נוצר בישראל אקו-סיסטם שלם של תעשיית היי-טק שבנוייה על כסף זר. זה מצוין, אפשר ליהנות מזה, להשתבח בזה, להתפאר בזה, כי אכן: כולם מאמינים בנו, באמת מאמינים בנו; הבעיה היא שישראל לא מאמינה בעצמה. התוואי ברור: אנחנו לא בונים בסופו של דבר תעשייה שמייצרת מקומות עבודה, שיכולה לבנות 10-20-30 צ'ק פוינטים או מספר דומה של נייס-ים. אתה בונה תעשייה שמעצם היותה בבעלות זרה חייבת למכור ולגלגל את עצמה הלאה באקזיטים. ואז מגיעות התלונות: למה תעשיית האקזיטים פורחת, ולא תעשיית בניית החברות? מדוע קומץ של היי-טקיסטים נהנים ולצדם מעגל רואי החשבון ועורכי הדין שטיפלו בעסקה? התשובה היא: הבגידה הגדולה של המוסדיים הישראלים ומדינת ישראל.

7. המוסדיים גם מוסיפים חטא על פשע: במקום להשקיע בהיי-טק, הם משקיעים במי שהם מכירים. למה הכוונה? קחו למשל את רועי ורמוס, לשעבר מנכ"ל פסגות, שהקים קרן גידור שמתמחה באג"חים דיסטרס וכל השמות היפים האלה. הוא גייס כסף ממוסדיים, והקרן נהנית מדמי ניהול מפנקים. האם איש במוסדיים לא שואל את עצמו בשביל מה זה טוב? האם זה מייצר מקומות עבודה? האם זה בונה עסקים? או שמספיק שזה טוב לחברים שלכם.

8. קשה לנו להאמין שמאמר אחד, עם כותרת על בגידת המוסדיים, יטלטל את המוסדיים ויזיז אותם מאזור הנוחות שלהם. לכן אנחנו חוזרים לאלי כהן, שמקורב מאוד לשר האוצר משה כחלון והניע עבורו כמה רפורמות. הרפורמה הכי חשובה כרגע היא חוק שייאלץ את המוסדיים לצאת מאותו אזור נוחות ויכריח אותם להשקיע 5% מנכסיהם בתעשיית ההיי-טק הישראלית. לא צריך יותר מזה. מדובר במשהו כמו 75 מיליארד שקל, וזה יספיק להקפיץ את התעשייה הזאת עוד יותר קדימה. זה יספיק לבנות עוד ועוד חברות מוטות יצוא בישראל. וזה יעזור לייצר עוד יותר מקומות עבודה באיכות של עשירון עליון.

מרים את הכפפה, אלי כהן? ועידת ההיי-טק הקרובה של "גלובס" מחכה להכרזה שלך בנושא.

eli@globes.co.il

 מתרחקים מהסיכון ומפספסים את הסיכוי

תעשיית ההיי-טק מושכת השקעות של כ-5 מיליארד ד' בשנה

85% הן השקעות זרות ורק כ-15% של קרנות ישראליות

בקרנות הישראליות כ-80% לפחות הם משקיעים זרים, ופחות מ-20% מוסדיים ישראליים

המוסדיים הישראלים משקיעות בקושי 0.2% מנכסיהן בקרנות הון סיכון זרות וישראליות (ראו טבלה)

עובדי ההיי-טק נמנים ברובם עם העשירונים העליונים

השקעות גדולות בהרבה של המוסדיים היו מגדילות את מספר המועסקים ומעלות באופן משמעותי את השכר הממוצע במשק

תעשיית האינטרנט בישראל אפשרה להכניס הרבה סוגי עובדים חדשים לתעשיית ההיי-טק ולא רק בוגרי 8200

בניגוד לתעשיית ההיי-טק הישראלית של שנות ה-90', שעסקה בעיקר בפיתוח ו-80% מעובדי החברות היו זרים, חברות האינטרנט היום מעסיקות לפחות שני שלישים מעובדיהם בישראל ומגדילות את מספר העובדים והשכר ואת האפשרות לעבוד גם בפריפריה

היום השקעות הון סיכון בעולם ובישראל הן כ-30% מסך ההשקעות והן הסגמנט הגדול ביותר (ראו גוגל, פייסבוק, סנאפצ'ט שהונפקה הלילה, ווייז, וייבר, אופר, גט טקסי ועוד)

בישראל קיימים מרכזי פיתוח של כל חברות הטק הגדולות בעולם ששואבות כוח אדם וכ-50% מעובדי ההיי-טק עובדים באינטל, מיקרוספוט, פייסבוק, אפל ועוד. המצב הזה לא מאפשר לבנות חברות ישראליות כדוגמת צ'ק פוינט

כיוון שרוב השקעות הון הסיכון נעשות על ידי זרים החברות בסופו של דבר נמכרות לחברות אמריקאיות או סיניות ("אקזיט"), וגם מעבירים את החברות לחו"ל

קרנות הון סיכון נסמכות על אקזיטים כי זה המודל העסקי שלהן

יותר מ-90% מחברות ההיי-טק הישראליות הן חברות של עשרות מיליוני דולרים או מאות בודדות ולכן לא יכולות להנפיק בנאסד"ק. הבורסה הישראלית, שהפכה לבורסת אג"ח שלא תורמת דבר לתעסוקה ולבניית עסקים, סגורה למעשה בפניהן

אף שהמשק צמח יפה בעשור האחרון, השקעות המדינה בתקציב המדען הראשי רק ירדו באופן יחסי

ההטבות מהמדינה ניתנו בעיקר כהטבות מס לטבע ואינטל, בשווי של עשרות מיליארדי שקלים. אם היו משקיעים אותן דרך המדען הראשי, מספר חברות ההיי-טק היה גדל באופן משמעותי

השורה התחתונה: כשל ומשבר מימוני. המוסדיים לא יודעים או לא רוצים להשקיע בהיי-טק, הבנקים לא יודעים ממש לממן היי-טק והבורסה לא מאפשרת הנפקות היי-טק

התוצאה: תעשיית ההיי-טק הישראלית נמכרת לזרים ולא משמשת מנוע צמיחה משמעותי בבניית חברות וביצירת תעסוקה פה בישראל