הבוס לשעבר של נתניהו: "הוא היה ממש שמח אצלנו; טסנו אקונומי"

יותר מ-15 שנה אחרי שהעובד בנימין נתניהו עשה בחברה שלו טופס טיולים ופרש משורותיה חזרה לקריירה פוליטית אינטנסיבית, שכוללת את הכהונה הרציפה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל בתפקיד ראש הממשלה, הבוס שלו לשעבר, ד"ר צבי מרום, עדיין זוכר אותו כיועץ נמרץ ומסור לשיווק בינלאומי, שפתח לחברת ההיי-טק שלו, באטמ, לא מעט דלתות.

"הוא קיבל מאתנו שכר ואופציות, כמו עוד הרבה עובדים אצלנו. השכר היה סביר ביותר והאופציות - בגלל שהחברה היתה שווה הרבה כסף. אני מניח שהוא מימש אותן בצורה טובה ועשה סכום כסף לא מבוטל", אומר מי שהיה הבוס של נתניהו.

- כמה זה יוצא בערך?

"אני באמת לא יודע. אני לא יודע מתי הוא מכר, לא מתעניין בזה, כפי שאני לא מתעניין ולא יודע מה עובדים אחרים שלי עשו עם האופציות שלהם. אבל אין לי ספק שהוא נהנה מזה. חברת באטמ הוציאה הרבה עובדים שמחים בזמנו ואני מקווה שהיא תמשיך כך גם בעתיד".

- אז נתניהו היה עובד שמח?

"לעניות דעתי, אחד הזמנים השמחים בחיים שלו היה כשהוא עבד אצלנו. באמת היה לו זמן לשמוח. איך אני יודע שהוא היה שמח? ראיתי. אצלי היו לו רגעים מאוד שמחים והכישרון שלו יצא החוצה. אגב, יצא לי לטוס איתו כמה פעמים לחו"ל במסגרת נסיעות עבודה: טסנו באקונומי. אני עד היום טס באקונומי. הנה, יש לך סקופ".

"איש מכירות בדם"

בחירות 1999 הסתיימו בניצחון של מפלגת העבודה ובבחירתו של היו"ר שלה דאז, אהוד ברק, לראשות הממשלה. נתניהו, שכיהן בתפקיד משנת 1996, פרש מהעשייה הפוליטית כדי לעשות לביתו והגיע לבאטמ של מרום, שמצדו חיפש "פנים מוכרות", מישהו שמסוגל לקדם את ענייניה של החברה ולפתוח לה דלתות במקומות חשובים: "עלה לי רעיון מטורף: היינו חברה קטנה שרצתה לפרוץ קדימה עם מוצרים מעניינים, ואמרתי לעצמי שאין טוב מראש ממשלתנו כדי לסייע ולקדם. והשאר הוא היסטוריה".

- אז נתניהו בא והדלתות נפתחו?

"כן. הוא פתח דלתות ועבד במרץ. כשהוא בא לבאטמ הוא היה מומחה בינלאומי למלחמה בטרור. כשהוא יצא מבאטמ הוא הפך למומחה בינלאומי לכלכלה והיה שר אוצר. הוא התאהב בכלכלה אהבה אמיתית. אני מקווה שאת האנרגיות שלו הוא עוד יפנה לתחום הזה, בצורה של רפורמות ורוויזיות שיעשו לכלכלה טוב".

- הוא איש מכירות טוב יותר או ראש ממשלה טוב יותר?

"הוא איש עם כישרון. אצלנו הוא עשה עבודה טובה. זה טבוע באופי שלו, להציג, לשווק, והוא אוהב את זה. הוא לא בא לכאן רק בשביל הכסף שהוא שקיבל. הוא איש מכירות בדם, אוהב את ההתחככות הזאת. בגלל זה השכר שלו היה טוב מאוד.

"אבל אצלנו היה לו עוד משהו: תמיד הוא היה מוקף בצוות של אנשים מאוד מקצועיים ונטולי עניין, בלי שיהיה שם את זה שיחשוב איך להשליך אותו מתחת לגלגלי האוטובוס. בצוות הזה תמיד הסתכלו על סיטואציות בצורה מקצועית מאוד".

- אפשר להניח שסביבת עבודה כזאת לא היתה מזיקה לו גם עכשיו.

"לעניות דעתי, אחד הדברים שחסרים לו זו מעין ועדה מייעצת של אנשים שלא רוצים, לא צריכים ולא יכולים לקבל שום דבר מהממשלה: כלום, כלום, כלום. ויש אנשים מוסריים ומורי דרך באקדמיה או בתעשייה שמוכנים לעשות את זה כי הם אוהבים את המדינה. אם היה דבר כזה אצל השרים הבכירים ואולי אפילו אצל ראש הממשלה, יכול להיות שדברים כאן היו נראים אחרת. ישראל עתירה בכישרונות מתאימים".

- תן לי שם אחד בבקשה?

"למשל ישראל אומן. כדאי מאוד לשמוע את דעתו כשאתה הולך לתכנן כמה צעדים קדימה. הרי הוא מגדולי הדור בתורת המשחקים".

- הבעיה היא שמגיעים לשם כאלה שמלקקים ומתלקקים ולא משאירים מקום לאנשים אחרים.

"גם היום, כשאני מנהל חברה יש כאלה שאוהבים להתלקק. אף פעם לא אהבתי אנשים שמתלקקים סביב מישהו, בטח לא כאלה שמתלקקים בשביל לקבל משהו. עכשיו, כשאתה כבר ראש ממשלה או שר, אתה צריך להשתדל להתרחק מאנשים כאלה. הבעיה היא שחלק גדול מהאנשים הפוליטיים לא מתרחקים מהם ואחר כך זה חוזר אליהם בבומבה".

"הפוליטיקאים שלנו אוהבים עשירים"

ימים לפני שהתקיים הראיון שלפניכם במשרדי באטמ שבאזור התעשייה שבהוד השרון, הופיע אחד מאנשי אמונם לשעבר של בני הזוג שרה ובנימין נתניהו, איש העסקים והיזם רוני מאנה, ב"אולפן שישי" שבערוץ 2. הוא סיפר בפירוט אודות יחסיו הקרובים עם משפחת נתניהו. סיפור של קרבה מוגזמת, שהצטננה עם התנערות מצד בני הזוג נתניהו ובהמשך, הפכה להתנכרות כלפיו.

"הנה, זאת שאלה מאוד טובה: מה רוני מאנה עשה שם, ליד ראש הממשלה?", תוהה מרום. "מה, ראש הממשלה התנפל עליו ולקח אותו אליו בכוח? הרי הוא רצה להיות שם. וכך גם אחרים. הם הגיעו לשם. גם אדון מילצ'ן (איש העסקים ארנון מילצ'ן, - י.א). לפוליטיקאים שלנו יש חולשה לאנשים עשירים. לא רק נתניהו. לכל אחד יש את העשירים שלו. גם לאולמרט ולשרון היו את העשירים שלהם".

- אולמרט יושב בגלל זה בכלא.

"נכון. ושרון נמלט מהכלא בשיטה מאוד ערמומית וגם לפואד זה הצליח, אבל זאת לא שיטה טובה. האנשים האלה מחפשים את סביבת המלכות ואת השררה, וזאת עסקת תן וקח שהיא לא טובה לאף אחד. הייתי רוצה לסמוך על נבחרי הציבור שלנו שיידעו מי הם האנשים שמקיפים אותם, בין אם בשביל לנפנף מחר בבוקר בתמונה משותפת ובין אם בשביל לקבל משהו. האנשים האלה לא באו לשם סתם ככה".

- אבל השורה התחתונה מטרידה: אנחנו מדברים על ראש ממשלה ורעיה שלכאורה מפיקים מכל מערכות היחסים הקרובות האלה מתנות ושאר טובות הנאה, נהנתנות בהגדרה.

"יש שני צדדים למטבע: מצד אחד, אין ספק שמצטיירת כאן תמונה של נהנתנות. אף אחד לא רוצה שראש הממשלה שלו יקבל מתנות יקרות. אם זה נכון - אני לא יודע. ולא כל מה שכתוב בעיתון זה נכון. העניין ממילא נמצא בתהליך משפטי ומה לנו יותר מחוקרי המשטרה ומאנשי הפרקליטות? כן, זו לא תמונה טובה".

- והצד השני של המטבע?

"אישית, לא איכפת לי שראש הממשלה ואשתו יאכלו גלידה מהבוקר ועד הערב, יוסיפו לה צימוקים וקצפת וגם יזמינו פיצה, ובלבד שאיכות ההחלטות של ראש הממשלה תהיה יותר טובה. אם הוא צריך לאכול כל יום קילו גלידה בשביל זה - אז שיתנו לו כל יום קילו גלידה. הרי משכורת גבוהה לא נותנים לו, אבל צרות נותנים לו בשפע.

"בפגישות שהיו לי עם נתניהו הוא עבד עד שעות מטורפות בלילה, אז ריבונו של עולם, שיתנו לו מבשלת שתכין לו ארוחת ערב. הרי חיים משוגעים הוא לא עושה. הוא האיש שמקבל את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלנו, אז לפחות שיתנו לו את תנאי המחיה הכי טובים. ואם אשתו רוצה לאכול גלידה - שתאכל גלידה כמה שרק בא לה".

- זאת לא הגלידה. זה סטים של תכשיטים, בקבוקים יקרים של שמפניה, סיגרים משובחים.

"אז אם היא משנוררת מתנות, צריך שמישהו יגיד לה 'תפסיקי'. ויש כל מיני אנשים שיכולים לעשות את זה, בין השאר גם בעלה. אבל בסוף צריך לשאול שאלה ספציפית: האם נתניהו עומד בציפיות שלנו ואם לא - אז מי כן?".

- ומה התשובה שלך?

"שאפשר היה לעשות יותר. האם יש מועמד יותר טוב? אני לא יודע. חלק מהמועמדים הם בטח לא יותר טובים. שמעתי על אנשים ממפלגת העבודה שרוצים להיות ראש ממשלה ולא נעים לי להגיד, אבל צריך גם קצת צניעות: אם מישהו היה אומר לי להיות ראש ממשלה, הייתי עונה שאין לי שום כישרון לזה.

"הרי חלק מהפוליטיקאים שלנו היו תורמים למדינה תרומה גדולה יותר לו היו יושבים בבית, בלי קשר להשקפה פוליטית של ימין ושמאל. אני בעד תחרות, אבל שתהיה תחרות איכותית. אנחנו בבעיה: המערכת הפוליטית הישראלית הרחיקה משורותיה את מיטב הכוחות, גם בימין וגם בשמאל כל מיני אנשים עם מגאפון השתלטו על הבמה הציבורית".

"אני מדבר עם ראש הממשלה"

- הקשר עם נתניהו נשמר?

"אנחנו מדברים. לא פעמיים ביום, אבל מדברים מתי שצריך".

- ואתה אומר לו את מה שאתה חושב?

"כן, מתי שיש צורך אני אומר לו, ואני מקווה שהוא מקשיב לי. הייתה למשל תוכנית שהוא עזר לי מאוד לקדם ועכשיו שר התחבורה ישראל כ"ץ לוקח עליה בעלות - תוכנית האיים. לדעתי זו תוכנית פנומנלית למדינת ישראל וייתכן שבמידה בלתי מבוטלת גם לעתיד האזור כולו, ביחסים שבינינו לבין הפלסטינים.

"ישראל היא מדינה קטנה והכיוון היחיד שאנחנו יכולים להתקדם אליו הוא הים. הרעיון שלי די פשוט: יש לנו כל מיני מתקנים מזיקים על היבשה שמדי יומיים אחד מהשכנים שלנו רוצה לפוצץ לנו אותם. אני מדבר על מתקנים להתפלת מים; לניזול גז טבעי; שדה תעופה או מכל אמוניה. אם אתה עושה אי במרחק של 10 קילומטר מהחוף, ושם את כל המתקנים האלה שם - יאללה, למה לא?. ויש היום מספר בלתי מבוטל של חברות בעולם שמקימות איים כאלה".

- הבעיה היא שחזונות כאלה לא קורים.

"נכון. כמו שדברים אחרים לא קורים ויש מכנה משותף בין תוכנית האיים לבין החינוך הטכנולוגי למשל. הדברים האלה לא קורים בגלל אותן הסיבות. זאת הסיבה שממשלות והמגזר הציבורי בכלל צריכים להישפט על מה שהם לא עושים, ולא על אם הבכירים אוכלים גלידה אחת יותר או פחות ואפילו אם הם מגיעים לעבודה בזמן. לי זה לא משנה כבר אם כן יהיו או לא יהיו איים כאלה מול חופי ישראל, אבל לילדים שלי זה מאוד משנה. ותוכנית האיים יכולה להיות פרויקט לאומי, בדומה למוביל הארצי שתרתום את הסביבה כולה".

"פקידות מנג'סת"

לפני כחודשיים מרום נענה לקריאות מצד התאחדות התעשיינים והתמנה לעמוד בראש איגוד תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה. הוא החליף את היו"ר לשעבר, אלישע ינאי, והוביל את האיגוד למיתוג מחודש: איגוד תעשיות ההיי-טק: "לא רציתי את התפקיד", הוא אומר, "אבל יש לי משנה סדורה, הבטיחו לי עזרה, גם מצד שרים בממשלה שאיתם נפגשתי אז אמרתי שכדאי לנסות. ילך? הולך. לא הולך? נלך".

- והולך?

"לא יודע עוד. אני מניח שסיכויי ההצלחה לא גדולים יותר מסיכויי הכישלון. אני מקבל תגובות טובות אבל השאלה היא כמה כולם יטו שכם ויעבדו לכיוון שאני רוצה".

- איך תדע שזה מצליח?

"אם רואים שינוי במגמה ואם אלה שאומרים שיעזרו, כמו משרדי האוצר והכלכלה, מתכוונים לכך ברצינות, זה אומר שהכיוון הכללי פוזיטיבי. זה אמור להתבטא בין השאר בהקלות ברגולציה, כך שחלק מהרגולטורים ייעלמו כי הם לא רגולטורים טובים. תבין, אני בעד רגולציה, אבל רגולציה אמיתית ולא כזאת שמעצימה פקידים ומנג'סת".

- מה בקנה?

"יש כמה דברים: בחודשיים הקרובים נציג לתעשיות ההיי-טק הסדרי מימון חדשים של מוסדות פיננסיים מחו"ל, שלא היו זמינים להם עד כה. נתגלגל עם זה, תוך בנייה של מכשירי מימון לחברות הישראליות. אולי המדינה גם תירתם להקטנת הסיכון בחלק מהמקרים, ואולי זה יעורר גם את התיאבון של המוסדיים אצלנו.

"דיברנו גם עם שר הכלכלה החדש, אלי כהן. נראה שיש יותר דגש על החינוך הריאלי-טכנולוגי. יש נכונות. בוא נראה מה יעשו. אני רוצה למקסם את ההצלחה של ההיי-טק שלנו לכיוון של תעשיות יצירתיות ויצרניות שמשפיעות על כלל החברה".

- איך עושים את זה?

"תעשיות הלואו-טק לא יכולות להתחרות לבד בעולם, אלא אם אנחנו רוצים שאנשים יעבדו כאן כל חייהם בשכר כמו זה שבהודו. הן צריכות להיות חלק מהאקו-סיסטם של תעשיות ההיי-טק, כתעשיות תמך. זה כרוך בהכשרות מקצועיות ובעוד המון דברים שגם אנחנו וגם הממשלה צריכים לעשות".

- הכשרות מקצועיות זה דבר שלא קורה כאן שנים על גבי שנים.

"כן. לו אני תושב מאדים או סתם דואג לענייני האישיים - לא הייתי תעשיין בישראל. אבל בשורה התחתונה, צריך להביא כסף מאיזה מקום, כי אחרת לא יהיה לאף אחד. הרי מוישל'ה לא יחלק ליענקל'ה את מה שאין לו. אני לא יכול להתייאש מזה ש-20 שנה היה רע, ולכן אני מנסה לשפר את זה. אצליח? יופי טופי. לא אצליח? חבל נורא אבל אולי מישהו אחר יצליח.

"עתידה של ישראל הוא לא להיות סולטנות גז או יבואנית הרכב הגדולה בעולם. אם לא נבנה כאן חברה יצרנית שמבוססת על טכנולוגיה עילית - העסק לא יחזיק מעמד. בחינוך מתחילים להפנות את המבט לכיוון הנכון, שהוא החינוך הטכנולוגי, וזו סיבה לאופטימיות. זה לא מספיק, צריך לעשות עוד הרבה, אבל לפחות יש התחלה".

מדבריו של מרום ניכר שהוא תולה לא מעט תקווה בשר החדש כהן, שאיתו הוא נפגש באחרונה בניסיון לקדם מהלכים שיטיבו עם ענף ההיי-טק המקומי: "הוא רואה חשבון, הוא לפחות יודע להבדיל בין רווח גולמי לבין גולם רווחי", אומר בספק הלצה, ספק רצינות.

- וזה לעומת שרים אחרים?

"אתה אמרת".

רפאל על אזרחי

חברת ההיי-טק שמרום ייסד לפני 24 שנה היא מחברות ציוד התקשורת והביומד הוותיקות בישראל והייתה מהראשונות שהונפקו בשוק ההון האנגלי. כיום באטמ נסחרת בבורסה של לונדון לפי שווי של 89 מיליון דולר.

לפני כעשור היא החלה לייצר ציוד דיאגנוסטיקה של נוזלי גוף למעבדות קטנות ובינוניות - מה שהיווה את מנוע הצמיחה המרכזי שלה ויצר יותר ממחצית מהכנסותיה: "עושים פה כמו שעושים ברפאל, רק על אזרחי", אומר המייסד מרום בגאווה.

עם זאת, הוא מוטרד מהמצב של ענף ההיי-טק ולא מסתנוור מהאקזיט של מובילאיי "ההיי-טק הישראלי לא מובן מאליו ואני בכלל לא בטוח שהוא יישאר איתנו לאורך זמן. הענף כולו בסטגנציה. כשמדברים על מדיניות תעשייתית מוכרחים לחשוב המון שנים קדימה. כן, הגענו לבשלות מסוימת, קיבלנו מוניטין מסוים ועכשיו השאלה הנשאלת היא מה מכאן? כיצד הופכים את כל זה לשטרות בני קיימא עבור תעשייה טכנולוגית. זו מלאכה לא פשוטה בכלל. זה מחייב המון תכנון, ולרוע מזלנו אנחנו לא כל כך חזקים בתכנון.

"אני שמח שעסקת מובילאיי-אינטל עוררה מחדש את המודעות של הממשלה לעובדה שיש כאן תעשיות היי-טק והן רציניות. אבל רצוי מאוד לזכור שמובילאיי קמה לפני 20 שנה, כמו הרבה חברות היי-טק אחרות וזה לא הודות לממשלה הנוכחית - אלא לממשלות קודמות. תקציבי המו"פ והמדען הראשי לעומת זאת יורדים ונשחקים בהתמדה. אין השקעות של מוסדיים בתעשיית ההיי-טק".

- אתה מצפה שהמדינה תעודד חברות היי-טק בינלאומיות להשקיע כאן בהקמה של מרכזי פיתוח? אולי להנהיג עבורן מערכת מיסוי נוחה יותר?

"המדינה צריכה לעודד את כל מי שרוצה להשקיע פה. אבל הקמה של מרכזי פיתוח, אני לא יודע כמה היא צריכה לעודד. פיתוח ויצור אלה דברים שונים: כשמישהו משלם פה על הקמת מרכז פיתוח אבל מוציא את כל התוצרים מהמדינה, אני לא יודע אם זאת שמחה כזאת גדולה. אולי זה משמח את אותו מהנדס שמרוויח 40% -30% יותר מהשכר הממוצע במשק, אבל בראייה של טובת המשק אני לא בטוח שזה רעיון טוב.

"חברה כזאת לוקחת את הכישרון המקומי וכל הכסף שהיא מרוויחה ממנו יוצא למחוזות אחרים. זו תרומה שלילית לחברה, זה מעלה את השכר הממוצע. זה לא כדאי".

- במשרד ראש הממשלה מדברים על יבוא של מהנדסים כדי למלא את השורות בחברות ההיי-טק.

"קשקוש. את כוח ההנדסה המקומי אנחנו צריכים למצות מכוח האדם שיש לנו כאן. אולי צריך למשוך לכאן מומחים בעלי מיומנויות ייחודיות.

"ראיתי גם את התוכנית להבאת יזמים למדינת ישראל, שהודיעו עליה בקול תרועה גדולה: מאז הסאטירות של קישון זה אחד הדברים הכי משעשעים שקראתי. אם היזם הוא לא בנו של תיאודור הרצל, הוא צריך סיבה מיוחדת מאד לבוא לכאן, כי שנתיים אסור לו בכלל להרוויח כסף. עזוב, יש דברים שיותר טוב לא לעשות אותם".

- אז אתה לא נותן ציון מאד גבוה לממשלה.

"את העובדות אי אפשר להכחיש. התרומה של הממשלה להשכלה הגבוהה ולמחקר בישראל לא הייתה טובה. אפשר למצוא לכך אינספור סיבות, והמספרים לא משקרים. ההידרדרות שלנו במדדים בינלאומיים לא משקרת. אז לרגע אחד יש איזו אתנחתא, כולם מתבשמים מניחוחות ההצלחה של אנשים אחרים. אני מקווה שהממשלה הנוכחית, שיש בה ניצנים של כוונות טובות, תנקוט בצעדים הנכונים. כי עד עכשיו הלכנו אחורנית. אתה יכול לעשות כותרת שתסכם את הכל: גם הג'יניוס היהודי זקוק למימון".

"מהבורסה קיבלנו רק מאסות של רגולציה מטרידה"

לפני כשנתיים, ד"ר צבי מרום מחק את באטמ מהמסחר בבורסה של תל אביב - ויש לו כמה הערות שראוי שמנהלי הבורסה ישמעו: "הבטיחו לנו שיהיה מסחר אלקטרוני בין ישראל לאנגליה, כמו שיש בין ישראל לנאסד"ק. המנכ"לית של הבורסה הייתה אז אסתר לבנון. הבטיחו לנו שזה יקרה בתוך 3 חודשים אבל זה לא קרה, גם לא אחרי שנה וחצי, ובינתיים התחלפה שם ההנהלה, בא לכאן המנכ"ל החדש, ממש לכאן, חזר והבטיח בדיוק את אותן הבטחות שכבר שמענו. "אחרי כמעט 3 שנים כבר נמאס לנו מההבטחות, היה ברור לנו שהכל זה חוכא ואיטלולא והדבר היחיד שקיבלנו כל הזמן מהבורסה בת"א זה מאסות של רגולציה מטרידה, מציקה, חלקה בכלל לא רלוונטית לנו. אפילו כשאנשים רצו לקנות מניות בארץ, הבורסה בת"א לא נתנה להם שום יתרון על הבורסה של לונדון, למשל. הבנו שזה לא ילך, אמרנו יפה שלום ולהתראות".

- איך אתה רואה את הבורסה בת"א כמקור לגיוסי הון לחברות היי-טק?

"אם היא לא תשתפר, אז פשוט חבל על הזמן. בורסה לא יכולה להיות חנות מכולת קטנה. הנה, יש לך בורסה שהיא מקום ללכת ולעשות גיוסי הון רציניים, ולמוסדיים בארץ יש סכומי עתק בידיים, אבל עובדה שהם מרחיקים לארצות אחרות. הרגולטורים השונים כמו הרשות ני"ע, במקום להתמודד באיך לעשות רגולציה עניינית וספציפית במקומות מועדים לפורענות, ממציאים לנו בכל פעם סוג חדש של רגולציות. אי אפשר לנהל ככה עסקים".