עבירות בנייה הן תופעה רחבת היקף.
ניתן למנות שני סוגים עיקריים של עבירות בנייה - האחת נוגעת לעצם ביצוע בנייה בניגוד להיתר בנייה, היינו בנייה שאינה תואמת את היתר הבנייה שניתן (למשל כאשר ניתן היתר בנייה לבניית בניין בן 3 קומות, אך בפועל נבנו 4 קומות בבניין). לעיתים מרחיקים עברייני הבנייה לכת הרבה יותר ומבצעים בנייה ללא היתר כלל.
הסוג השני של העבירות הן עבירות במישור השימוש. הכוונה היא לעשיית שימוש במבנה מסויים שלא בהתאם לשימוש שנקבע בהיתר או בתוכנית החלה לגבי מבנה זה. למשל כאשר בעלים של מחסן עושה בו שימוש למגורים.
אלה וגם אלה, הינן עבירות בנייה אשר מסבכות את בעלי הנכס בהליך פלילי שבסופו, ככל שימצאו אשמים בעבירה המיוחסת להם, יורשעו, יושת עליהם קנס כספי גבוה ואף ינתן צו להחזרת המצב לקדמותו, היינו הם יאולצו להשיב את הבנייה או השימוש לקדמותם ולהתאימם לאמור בהיתר הבנייה.
השבת המצב לקדמותו עלולה לכלול גם צו הריסה, למשל במקרה של בנייה ללא היתר.
נשאלת השאלה, האם במקרה של מתן צו הריסה עקב עבירת בנייה בנכס בבניין מגורים, רשאי בעל הנכס שהורשע לפעול להכשרת הבנייה הלא חוקית בדרך של ביצוע פרוייקט תמ"א 38 והאם יתיר לו בית המשפט לעשות כן.
מקרה דומה נדון לאחרונה בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים.
בלב הדיון עמדה בנייה לא חוקית בשטח של 22 מ"ר שנבנתה בשנת 2005 בדירת מגורים ברחוב עובדיה 14 ירושלים (הוספת חדר לדירת המגורים) וטרם הוכשרה. משכך הוציא בית המשפט בשנת 2011 צו להריסת הבנייה הלא חוקית.
בעלי הנכס המורשעים עתרו לאחרונה לבית המשפט בבקשה שיורה על עיכוב בביצוע צו ההריסה וטענו, כי בשל העובדה שבבניין בו מצוי הנכס מושא הצו ישנן מספר חריגות בנייה, הרי שהדרך הטובה ביותר להכשיר את העבירה בה הורשעו היא הגשת תכנית לפי תמ"א 38.
נטען על ידי בעלי הנכס כי אדריכל מטעמם החל בהכנת תכנית כאמור.
מנגד, טענה המדינה כי אין לקבל את בקשת בעלי הנכס משום היות העבירה בהיקף לא קטן ולאור הזמן הרב שחלף מאז בוצעה והעובדה כי טרם הוכשרה.
לאחר בחינת טענות הצדדים, מצא בית המשפט לדחות את בקשתם של בעלי הנכס.
נקבע על ידי בית המשפט, כי כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, דחיית מועד ביצוע צו הריסה תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2005, וטרם הוכשרה וחרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, לא הראו בעלי הנכס התקדמות ממשית בהליכי התכנון.
לנוכח הוותק של העבירה, כך נקבע, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבנייה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי.
הכותב, מומחה במקרקעין והתחדשות עירונית, בעל משרד עורכי דין ונוטריון
בבקשה להפנות לאתר האינטרנט של המשרד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
