בנק זוכה, קניון בוכה

לאחרונה אישרה ליאורה עופר את הידיעה לפיה היא שוקלת למכור את מניותיה במליסרון, חברת הקניונים השנייה בגודלה בישראל, ולהותיר בידה את ההחזקה במניות גרעין השליטה בבנק מזרחי-טפחות. מדובר בהחלטה לא וולונטרית אותה נדרשת עופר לקבל עד סוף 2019, כפועל יוצא מהוראות רפורמת הריכוזיות. בצורך להכריע איזה נכס כלכלי הוא עדיף - בנק או חברת קניונים, נוטה עופר לטובת הבנק.

הדפרסיה שפקדה את המשקיעים בתחום הקניונים בישראל, על רקע ההתפתחויות השליליות בענף בארה"ב, וחשש כי עתידם של רבים מן הקניונים בישראל עשוי להיות דומה, מתעצמת לכאורה לנוכח ההחלטה המסתמנת של עופר, שנתפסת מתוקף החזקותיה הצולבות בצמד הנכסים כ"אחת שיודעת".

הידיעות בתקשורת שפורסמו לפני מספר שבועות על כניסה צפויה של ענקית המסחר האלקטרוני אמזון לישראל, היו רק טריגר נוסף עבור המשקיעים "לזרוק את המפתחות של הקניון" - אותן מניות שהפכו תוך זמן קצר מיקירות הבורסה בתל-אביב למומלצות ל"החזקה במשקל חסר".

פריחת המסחר האלקטרוני היא בהחלט איום ארוך-טווח על התמהיל הקיים של הקניונים בישראל, ולפיכך אלה יידרשו להתאים עצמם למציאות המתהווה, באמצעות שינוי תמהיל החנויות ועדכון הערכים המוספים של הקניון ביחס לרכישות מקלדת. אבל מכאן ועד לפסימיות מוגזמת באשר לעתידם של הקניונים - המרחק רב.

לאחרונה צוטט ראש ממשלת ישראל במזנון הכנסת, כשהוא מעריך כי בעתיד לא יהיו בנקים. אמירה דומה השמיע בעבר הלא רחוק גם שר האוצר משה כחלון. התפתחות המטבעות הדיגיטליים שקוראים תיגר על המערכת הבנקאית המסורתית, לצד חוסר האהדה הציבורית המובנית כנגד הבנקים, אינם מפחידים יתר על המידה את המשקיעים במניות הבנקים.

החשיפה העצומה של בנק מזרחי-טפחות לשוק הנדל"ן המקומי, אף היא אינה מדירה שינה מעיניה של ליאורה עופר. אולם כאשר מדובר באיום המסחר האלקטרוני על המודל העסקי של הקניונים, ישנה נטייה מוגזמת לראות צל הרים כהרים.

פסימיות מוגזמת

למרות נבואות הזעם בקרב הצמרת הכלכלית של ישראל בנוגע לעתידה של המערכת הבנקאית, מניות הבנקים פורחות ורושמות שיאים חדשים. נשאלת השאלה מדוע בכל האמור במניות הבנקים, המשקיעים אינם מאבדים שלוות-נפש לנוכח האתגרים הטכנולוגיים, ואילו כשהדבר נוגע לעתידם של הקניונים מד הפסימיות בשיאו?

להבנתי, העובדה שבארה"ב רואים כבר היום קניונים שוממים, בעוד שאף בנק עדיין לא נסגר כפועל יוצא מן האתגר הטכנולוגי, מהווה חלק מן התשובה לשאלה זו. החלק השני משתקף בעובדה שבניגוד לסיטואציה שנוצרה בענף הקניונים, הרי שבתחום הבנקאות מחבקים את החידושים הטכנולוגיים ועמלים על פיתוח מודלים, שמטרתם להפוך את הלימון הטכנולוגי ללימונדה המגוונת את היצע השירותים ללקוחות ומקטינה באופן מהותי את עלויות הפעלת הבנק.

הקניונים עדיין לא שם ועדיין לא ברור כיצד הם צפויים לנצל את העולם הטכנולוגי הגועש לייצוב ושיפור המודל העסקי שלהם. כאן בדיוק מונח האתגר של מנהלי הקניונים, שבמשך שנים נהנו מגאות אדירה בצריכה הפרטית ומתור ארוך של שוכרים הנלחמים על כל מטר מסחר פנוי.

חשוב לומר כי בטווח הנראה לעין, מכונת המזומנים האדירה של הקניונים המובילים בישראל תוסיף לייצר הררי מזומנים. עלויות המימון של חברות כגון מליסרון ועזריאלי צונחות בחסות הריבית הנמוכה. התור של שוכרים לקניונים הגדולים ממשיך להשתרך בחסות הגאות בצריכה הפרטית, ולפיכך התשואה על מרבית הנכסים היא אטרקטיבית בעולם של ריבית אפסית.

הפער בין התשואה על הנכסים המסחריים לעלות המימון, לא רק שאינו מתכווץ אלא אף מתרחב, ומכאן שגם שחיקה חזויה בהכנסות מהנכסים המניבים אינה בשורת איוב עבור המשקיעים. בנתונים הנוכחיים לא ברור מתי תעלה הריבית בישראל, בעוד שבעלי הנכסים המניבים מצטיידים במזומנים זולים לשנים ארוכות ומקבעים במידה רבה את האופק המימוני שלהם.

העובדות מלמדות כי בישראל 2018, החזקה בבנק מוצלח היא אמנם הבחירה המועדפת על הכסף הגדול והחכם, אך גם קניונים מוצלחים הם נכסים מעולים אשר לא אבד עליהם הכלח. על כן, איננו מוצאים סיבה לפסימיות מוגברת ביחס לחברות הקניונים הגדולות בישראל.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.