לא צריך מילון ערבי-עברי בשביל להבין את המילה "צביעות"

"עברית היא שפת המדינה" נקבע ביום האחרון לכנס הקיץ של הכנסת בחוק יסוד הלאום. "לשפה הערבית מעמד מיוחד. הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק. אין בכך בכדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני חוק היסוד".

אז מה היה מעמדה של השפה הערבית לפני חוק היסוד? צדקני חוק יסוד הלאום טוענים בתוקף שמעמד השפה הערבית היה שווה למעמדה אחרי החוק.

נושא העברית והערבית (וגם האנגלית) בישראל הוסדר לפני קום המדינה בפקודה מנדטורית. במשך השנים, באמצעות תקנות ועתירות לבג"ץ, נקבע בשנת 2002 שהשפה הערבית צריכה להיכלל בשלטי רחוב עירוניים במקומות בהם חי מיעוט ערבי. עם השנים גם פרסומים רשמיים של המדינה, כמו הודעות, טפסים ומסמכים נוספים שהמדינה מנפיקה, כללו את השפה הערבית, למרות שהחוק לא חייב זאת. למרות הכל, הערבית לא הגיעה למעמדה של העברית. החיים במדינה עם רוב של דוברי עברית, הכפיף את הערבית לצרכי הכלל.

שורה של פוליטיקאים בישראל, כולל שר החינוך נפתלי בנט, דיברו בנאומים לאורך השנים על חשיבות למידת השפה הערבית. אך הפער בין הדיבורים בעברית למעשים בערבית נותר תהומי. עמותת סיכוי, לשיתוף פעולה ערבי-יהודי וקידום שוויון, ריכזה החודש נתונים מתוך השנתון הסטטיסטי של הלמ"ס, לפיהם 8.6% מהיהודים הבוגרים במדינה מסוגל לנהל שיחה בסיסית בערבית. רק 1.6% רכשו את השפה בבתי הספר. לשם השוואה, כ-60% מן היהודים הבוגרים הם בעלי ידע בסיסי באנגלית, 40% רכשו את הידע הזה בבתי הספר.

השפה הערבית, אשר אנשים רבים חשבו (אולי בטעות, אולי בשל הבג"ץ) שהיתה רשמית עד לשבוע שעבר, לא נלמדת כמעט בבתי הספר. לפני יותר מ-20 שנה למדו 35% מן הילדים בגילאי כיתה ז' ומעלה את השפה. אך תחום הלימודים צומצם בשליש. לפני עשור הוא עמד על כ-23%, מאז ירד עוד.

בצד השני, של דוברי השפה הערבית שהם כ-20% מאזרחי המדינה, גם חלו שינויים עצומים. לפני כשנתיים קראתי את ספרו של הבלשן ד"ר עבד אלרחמן מרעי "ואללה בסדר: דיוקן לשוני של הערבים בישראל" ( הוצאת כתר, 2014), שכתוב בעברית. ואללה, זה ברור מאליו. מרעי מסביר לציבור הכללי בישראל, רובו קורא עברית, כיצד הערבית התערבבה, התפתלה והשתנתה בעשורים האחרונים.

מרעי מאזכר את המונח החדש-יחסית עבור השפה המשלבת: "ערברבית" או "עברבייה". זו היא השפה של צעירים ישראלים-ערבים. אחת מן התכונות של התפתחות ה"ערברבית" הוא המרה למילים או מונחים בשפה העברית, כך שישאו עמם את המשמעות או הצליל האופייני בשפה הערבית (את המהלך ההפוך, נטילת מילה והפיכתה לניתנת לשימוש בשפה העברית, אנחנו מכנים 'עִיבְרוּת').

לדוגמה, בעברית מיבאים מלים מהאנגלית - "בוא נדסקס את זה" מלשון Discuss או "נירמול היחסים" מלשון Normal. בחברה הערבית, כך מספר מרעי, מתבצע ייבוא שגרתי מעברית לערבית . זאהר אבו-אלנסאר, ידיד בן 25 וסטודנט למדע המדינה, סיפק לי דוגמאות: "חוט אלחגורה" זה "תחגור את החגורה", "מפיש קליטה" - "אין קליטה", "האת אלמטען" - "תביא את המטען", "אלרמזוראת" - "הרמזורים", "עבי אלטופס" - "תמלא את הטופס".

התיזה של ד"ר מרעי היא ששפת הרחוב הערבית, של הצעירים, העובדים והסטודנטים, קלטה פנימה, מכורח החיים המשולבים והשלטון המרכזי בעברית, את כל מה שהייתה צריכה לקלוט כדי שהצעירים ימשיכו להתקדם, להשתלב, לעבוד וללמוד. באוניברסיטאות הראשיות במדינה לא מוצעים קורסים בשפה הערבית (למעט לימודי שפה), במשרדי הממשלה לא ניתן להשיג עבודה ללא עברית טובה, וכל מי שרוצה לעבוד בקניונים, חברות הייטק ובתי המרקחת חייב לדעת את הסלנג העברי על בוריו.

הספר של מרעי מציג את ההכלה, שיתוף הפעולה והמוכנות של הערבית לקבל את העברית.

אבל חוק יסוד הלאום החדש שם לכך סוף. אין הדדיות. בעברית, שפת החוקים של המדינה, לא מוכנים אפילו לראות את הערבית. היא קיבלה מעמד משני, משפיל. הרי שפה היא גם תרבות ומסורת, היא אורח חיים, היא היסטוריה, היא משפט והיא משפחה.

כשהיהודים נזכרו בדרוזים

חוק יסוד הלאום מרעיש עולמות בקרב יהודי ארה"ב, בשל סעיף השפה, סעיף פיתוח ההתיישבות היהודית וגם סעיפי הקשר עם התפוצות. אבל לא רק הם. גם הדרוזים התעוררו.

לא סתם פנו השבוע שלושה חברי כנסת דרוזים - אכרם חסון (כולנו), חמד עמאר (ישראל ביתנו) וסאלח סעד (המחנה הציוני) - יחד עם שורה של אישי ציבור דרוזים, כמו הח"כים לשעבר אמל נסראלדין (ליכוד) ושכיב שנאן (העבודה, העצמאות), שניהם הורים שכולים, ותא"ל במיל’ אמל אסעד (הצטרף למפלגת המרכז, לאחר מכן ליכוד) - בעתירה לביטול חוק היסוד.

יהיה להם קשה להביא לביטול החוק, שעבר לאחר ברוב הנדרש לאחר דיונים ארוכים. בג"ץ ממעט לבטל חוקים, לא כל שכן חוק יסוד.

נושא השפה הערבית אינו היחיד בעתירה, אלא גם העדפת הציבור היהודי בנושא של קידום ההתיישבות.

לאור הזעקה הציבורית, התחילו פוליטיקאים מן הימין להשיב אז. לא לכבודם להתמודד עם טענות האפליה והפגיעה של הציבור המוסלמי, נוצרי, בדואי, צ'רקסי (וחסרי השיוך) ולכן מיקדו את המענה הפוליטי שלהם בדרוזים בלבד. פגשתם אי פעם פוליטקאים שיצאו מאיזור הנוחות שלהם? הדרוזים הם חברים פעילים במפלגות הימין וגם משרתים בצבא.

באיחור רב, ולאור התסכול והזעם של חברי העדה הדרוזית, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שייפגש בימים הקרובים עם נציגי הציבור הדרוזי. על מה הוא ישוחח עמם? הוא זה שלחץ ודחף וביקש שחוק יסוד הלאום יעבור. "חוקקנו היום בחוק שזהו ההמנון שלנו, זוהי השפה שלנו, וזוהו הדגל שלנו. תחי מדינת ישראל", אמר נתניהו ביום חמישי שעבר בשעה 3 לפנות בוקר, בסיום ההצבעה.

שר האוצר משה כחלון אמר ביום ה' בגלי צה"ל בראיון לעמית סגל וירון דקל: "החוק הזה חוקק בפזיזות. צריך לתקן את החקיקה". הוא הוסיף שהוא תומך בעתירתו של ח"כ ממפלגתו אכרם חסון - "היה לחץ להעביר את החקיקה הפזיזה. עשינו טעות וצריך לתקן".

שר החינוך נפתלי בנט, בציוץ שכולו דמעות תנין, כתב ביום ד': "לאחר שיחות עם רבים מאחינו הדרוזים, עולה שאופן החקיקה של חוק הלאום פגע מאוד דווקא בהם ובמי שקשר גורלו למדינה היהודית. זו כמובן לא כוונת ממשלת ישראל. אלו אחינו לדם העומדים עימנו כתף לכתף בשדה הקרב וכרתו עמנו ברית חיים. עלינו, ממשלת ישראל, מוטלת האחריות למצוא את הדרך לאחות את הקרע."

משחקי הצביעות, אפשר לכנות זאת. החוק נמצא בפני המחוקקים מאז 2011. את נתניהו מייצגים בוועדות הכנסת חברי הכנסת אמיר אוחנה, דוד אמסלם ודוד ביטן. בנט מפעיל בוועדה הרלבטנית את ח"כ ניסן סלומינסקי. את כחלון ייצגה ח"כ טלי פלוסקוב (להגנתה החלקית יצוין, שהיא דיברה נגד החוק, אך הצביעה בעדו).

היכן היו נתניהו, בנט וכחלון עד אתמול? הם לא היו, כי הם דחפו לחקיקה הזו.

אולי הם תמימים ואולי בנט וכחלון פשוט "שכחו" את הדרוזים או שלא הקשיבו למה שנאמר במליאה ובוועדה. רפרוף מהיר בפרוטוקולים של הדיונים, סיכומי הישיבות ונאומי המליאה - מגלה שהמילה "דרוזים" חוזרת אינספור פעמים. שלא לדבר על הפגיעה בציבור המוסלמי. כל האישים הדרוזים החתומים על העתירה הופיעו בעצמם בכנסת.

ואם אנחנו כבר דנים בהתעוררות הפתאומית נגד החוק, אז כדאי להתעדכן שהוא פוגע גם במוסלמים. הוא פוגע בשפה הערבית. הוא גם פוגע בתדמיתה של ישראל בעולם.

האם עוד אפשר לתקן

איזה תיקון ירצו להציע עכשיו? הרי איש לא חושב לבטל את החוק, חלילה. מוביליו רק רוצים להוסיף התייחסות ספציפית לדרוזים. 'סוכנות הדירוג לשוויון', כפי שכינה זאת עמיתי העיתונאי יאיר נבות.

הנה כך, ח"כ ביטן, שלוחו של נתניהו, כבר מפיץ את הדירוגים הללו בתקשורת. בראיון ל'כאן' הוא אמר "לערביי ישראל צריך להיות שוויון זכויות, לדרוזים שוויון זכויות פלוס" ובראיון אחר הוא תבע מן הדרוזים להתחשב ברוב היהודי. "אין שום סיבה שקבוצה, שמיעוט של 120 אלף איש, תקבל זכויות מיוחדות בחוק הלאום. הדרוזים הם 150-120 אלף איש. יש להם העדפה מתקנת, אני לא מבין אותם. גם הדרוזים צריכים לכבד את הרוב".

חוק יסוד הלאום, הוא לא סיבוב הפרסה הראשון. זה קרה רק לפני כמה שבועיים עם חוק יסוד הממשלה (הכרזה על מלחמה), וחוקי גיוס, חוק הספרים, חוק המלצות משטרה ועוד. איך אומרים "סיבוב פרסה" בערבית?

אולי כדאי שבנט וכחלון יתחילו לשנן. המילה "פרסה" משמשת את שתי השפות. פרסה, פרסה.