ההייטק חייב להפנים: יש כללים החדשים ביחס לנשים

לאחרונה פורסם שבשנתיים האחרונות פוטרו 48 עובדים בגוגל על רקע הטרדות מיניות, 13 מתוכם מנהלים בכירים. לפי הדוח של ועדת שוויון ההזדמנויות בארצות-הברית לשנת 2016, התקבלו 90,000 תלונות על הטרדה במהלך שנת 2015, שלא דווחו.

אולם מה שבאמת מטריד הוא העובדה שחלק מהבכירים שמטרידים מינית זוכים בהגנה מההאשמות, ואף בסכומי כסף גבוהים (90 מיליון דולר למייסד אנדרואיד, אנדי רובין!) כדי שיעזבו את החברה בשקט ובכבוד.

למה זה קורה?

אולי כי בהנהלת גוגל מנסים למזער את הנזק הפוטנציאלי למוניטין החברה, ומעדיפים להשתיק את הפרשה בדרך של פשרה (ולא פשרה עם הצד המתלונן, חלילה). ואולי כי זמן, אנרגיה ומשאבים רבים דרושים בשביל לטפל במקרי הטרדה מינית בארגון: הפעלת נוהל הטרדה מינית, חקירות, הליכים משפטיים, כל אלה יקרים ועלולים לפגוע במעמד החברה. ובסופם, מי רוצה להיות חשוף לתביעת נגד במקרה שלא תימצא הוכחה לצדקת המתלוננת?

אבל זה לא רק זה. העמקה נוספת, בין היתר בספרה של אמילי צ'אנג, חושפת את תרבות ההייטק בסיליקון ואלי: תרבות גברית של אהדת נפיחות ומסיבות מין שבהן הנשים הן כלי בידי הגברים בעלי המעמד. תרבות שנותנת לגיטימציה לגיוס נשים רק בזכות המראה שלהן והנכונות שלהן לשחק בכללי המשחק הזה.

דובר כבר, למשל, על הריאיון שבו ביקש המראיין מהמרואיינת, ללא בושה, לפשוט את חולצתה, וכשסירבה, נחרץ גורל הריאיון. או על דפוס ההטרדות המיניות שהתגלה באובר, כמו גם דיווחי נשים מהניו-יורק טיימס על הטרדות מצד מנהלים ומשקיעי הון סיכון בכירים.

בתרבות כזו אין פלא שמספר הדיווחים על הטרדות מיניות הוא כזה, ועוד פחות מפליאה העובדה שאין לחברה מוטיבציה לעסוק בתביעות, ושהיא מעדיפה להשתיק ולטייח.

ומה בישראל?

שוק ההייטק כבר היום מושתת על רוב גברי של מהנדסים ותכניתנים צעירים הנחשקים מקצועית על-ידי המגייסים, ולאור המחסור בטובים באמת עושות החברות מאמץ רב לגייס ולשמר כל אחד מהם.

לארגון שווה לרדוף אחריהם ולפנק אותם בהטבות, באירועים, בפינוקים ובליקוקים, וכשהם נדרשים לשעות רבות או לנסיעות לחו"ל, צבא של כוח עזר שמאויש ברובו על-ידי נשים תומך בהם. כוח שהורגל שבניגוד לגברים הוא בר-החלפה, ולפיכך חושש להתלונן.

האם בשוק כזה יכולים סיסמאות ושלטים נגד הטרדות לעצור את כדור השלג המיני? אם מחפשים את התשובה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למשל, הנתונים אינם מרגיעים. מספיק לראות את התמונה העגומה של ההתרחבות הגדלה של פערי השכר ופערי היקפי העובדים משני המינים. השכר הנמוך מצטרף למיעוט הנשים בתפקידים בכירים, לכמות הכספים שמשקיעים (גברים) נאותים להשקיע ביזמות נשית לעומת גברית, ואם חלילה אישה תתפוס עמדה של בטחון עצמי ותדחה בכעס התנהלות סקסיטית - סביר שתזכה להערות ולדחייה לא רק מצד הגברים אלא גם מצד הנשים.

אז כן. למרבה הצער, התשובה לשאלה היא שזה קורה זה זמן רב. אמירות והתנהגויות בעלות אופי מיני בוטה נשלחות ללא היסוס ובתדירות גבוהה גם לעובדות בכירות, כל ולא רק במשרדי גוגל.

די לטאטוא

נחזור רגע למה שגוגל עושה לעצמה כשהיא משלמת למטרידים לטובת ההשתקה. ודאי שמדובר בנזק כלכלי לא מבוטל, וישנם שאר הנזקים הידועים שיש לתרבות ההטרדות המושתקות: מורל, מוטיבציה ושביעות רצון ירודים, ביצועים גרועים, אובדן הפרודוקטיביות, רמות גבוהות יותר של לחץ וסיכון למחלות, חוסר-כבוד כלפי ההנהלה ועוד.

לכך נוסף אובדן אמון מוחלט של העובדים בארגון. סביבה שאנשיה אינם חשים בטוחים כדי לדווח על התנהגות בלתי הולמת (ובמיוחד כשהיא הנורמה), בידיעה שבין כה וכה לא יטפלו בזה כראוי. לא מפתיע לגלות, למשל, שרק 7.6 מהנשים שחוות הטרדה מינית בעבודה בישראל מדווחות על כך לממונה.

לא בכדי אלפי עובדי גוגל ברחבי העולם למחאה. ולא מפתיע שאת המחאה ארגנו נשים. הגברים כנראה חגגו בדיוק במסיבה. נקווה שבישראל נצליח למנוע כזו חגיגה.

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית.