ההשקעה בהעברת משק האנרגיה לגז - טעות

שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ, מנכ"ל משרדו אודי אדירי, יו"ר רשות החשמל ד"ר אסף אילת ועובדי משרד האנרגיה בכלל ראויים לשבח על תוכנית המשרד ליעדי משק האנרגיה לשנת 2030 שפורסמה ב-9 באוקטובר. התוכנית מהווה שיפור רב לעומת מה שהיה עד היום, ומכילה מספר חלקים חשובים ושאפתניים, בעיקר התכנון לחסום כניסת מכוניות שאינן חשמליות לישראל עד ל-2030 - צעד משמעותי המבסס תשתית מעבר לצריכת אנרגיה מתחדשת בשוק הפרטי, אשר יפחית את רמות הזיהום.

לפי השר שטייניץ, זו תוכנית להצלת ישראל, שנועדה למנוע קטסטרופה סביבתית-בריאותית. אנו מסכימים לדעה זו, אך מזכירים שהקטסטרופה הצפויה היא רחבה בהרבה מהמצוין בתוכנית, ולפיכך דורשת נקיטת צעדים משמעותיים יותר. התוכנית של משרד האנרגיה פורסמה בסמיכות לפרסום דוח הוועידה המדעית של האו"ם, שלפיו יש לאנושות חלון צר של 12 שנה לעצור שינויי אקלים קיצוניים. לפי הדוח, כדי למנוע קטסטרופה עולמית יש לחתוך את פליטת גזי החממה בחצי עד 2030 ולהפסיקם לגמרי עד שנת 2050, ולשם כך יש צורך במהפכה אנרגטית כלל-עולמית ובגמילה טוטאלית מדלקים פוסיליים.

מדינות האיחוד האירופי הסכימו על מטרה מחייבת של 32% מייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ב-2030, בעוד שכבר כעת מדינות רבות באיחוד משתמשות במעל 50% אנרגיה מתחדשת. יעד של 32% נועד לחייב מדינות "מאחרות" כמו מלטה ולוקסמבורג. קליפורניה, ניו ג'רזי ומדינות נוספות בארה"ב מתכננות להפיק 50% מהחשמל שלהן ממקורות מתחדשים עד שנת 2030, ומצרים ומרוקו צפויות להגיע ליעדים הגבוהים מ-40% עד שנת 2035.

מאידך, משרד האנרגיה הישראלי בתוכניתו מציב יעד נמוך בתחום החשמל, של 20% בלבד הפקה מאנרגיות מתחדשות ו-80% הפקה מגז עד שנת 2030. הקורא הממוצע עלול לחשוב שאמנם מדובר ביעד נמוך בתחום האנרגיות המתחדשות, אך בשילוב עם הפקת אנרגיה מגז, הנתפס כמקור יחסית "נקי" של אנרגיה, נוצר יעד ראוי - אולם האמת רחוקה מאוד מכך.

הפקת חשמל מגז היא תהליך שריפת דלק פוסילי לכל דבר, והיא מזהמת רק מעט פחות מהפקת חשמל מפחם. ישראל כמדינה לא יכולה להמשיך לבסס את משק האנרגיה שלה על מקורות מזהמים ההורגים את אזרחיה. ברור לכולם, וכך גם הכיוון העולמי, כי יעדו הסופי של המשק הוא להתבסס רובו ככולו על הפקה מאנרגיות מתחדשות. לכן על משרד האנרגיה לתכנן מעבר מהיר למשק המבוסס על לפחות 50% אנרגיות מתחדשות, כמו מדינות מפותחות אחרות וכפי שמתחייב בשעה קריטית זו, במקום להשקיע משאבים רבים בהעברת רוב המשק לגז.

בתוכנית של משרד האנרגיה נכתב כי יש חסם ליישום אנרגיה מתחדשת בהיקפים העולים משמעותית על 17%, וכי "חסם זה עשוי להיות מוסר כפועל יוצא של התפתחות טכנולוגית, בעיקר בתחום אגירת האנרגיה. לפיכך... תיבחן היכולת להרחיב את היקף השימוש באנרגיות מתחדשות אף מעבר ליעד (17%)".

למרות הדעה הפסימית של משרד האנרגיה לגבי תחום אגירת האנרגיה, אחסון חשמל בסוללות תופס כבר היום באוסטרליה, קליפורניה, קוריאה הדרומית ומדינות נוספות, מקום חשוב במערכת ייצור החשמל. ביצועי מערכת הסוללות הגדולה של חברת טסלה באוסטרליה מוכיחים שהטכנולוגיה קיימת כבר היום, ואין צורך לחכות להתפתחויות בטכנולוגיות אגירה כדי להעלות את יעדי האנרגיות המתחדשות בישראל. למעשה, כיום, עשרה חודשים לאחר ההתקנה באוסטרליה, מערכת הסוללות עולה בביצועיה על כל התחזיות - המערכת מהירה, מדויקת, אמינה וגמישה יותר ממה שאפילו המפעיל חשב שאפשרי.

מן הראוי שישראל תיישר קו עם מדינות מפותחות ותציב יעד שאפתני של 50% אנרגיות מתחדשות ל-2030. ראוי שגז, דלק פוסילי מזהם התורם להתחממות הגלובלית, ישמש רק כאנרגיית מעבר. מהפכת האנרגיה צריכה להקיף את כל משרדי הממשלה, בהתאם לחשיבות ולמורכבות התהליך, ולהוות מנוע צמיחה לעתיד נקי ולקיימות. 

■ פרופ' אהרונוב היא ראשת התוכנית לגיאולוגיה של גז ונפט במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית; אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן.