הגורם - אנושי, הפתרון - קהילתי

חוקרים חוזים שעד שנת 2050 יותר מ-70% מאוכלוסיית העולם תחיה בסביבה עירונית ומספר המכוניות על הכביש יוכפל. המשמעות המיידית היא עוד ועוד פקקים. חושבים שהיום אתם מבלים שעות בדרכים? לפי נתוני משרד האוצר, כבר ב-2030 יבלה הנהג הישראלי שעה נוספת על הכביש בממוצע בכל יום. הניידות האנושית הופכת למשימה קשה ומורכבת יותר במרחב הצפוף.

הפקקים גורמים להרבה יותר מרק בזבוז זמן. יש להם מחירים נפשיים ופסיכולוגיים ברורים, גם אם לעיתים איננו מודעים להם. חוסר האונים והמתח מעצם העמידה בפקק בדרכנו אל היעד מוביל לתחרותיות ותחושה של מרוץ בכביש; היעדר האדיבות ואורך הרוח גורם להיעדר ביטחון אישי וחשש לסכנה שעלולה להופיע בכל פניה; כל אלו יחד יוצרים חוויה אנושית רוויית מתח.

עד לעת האחרונה היה מקובל לחשוב כי הפתרון לבעיית הפקקים טמון בבניית מחלפים וסלילת כבישים חדשים. די להתבונן בתוכניות העבודה הממשלתיות בתחום התחבורה והתעבורה בעשורים האחרונים כדי להבין את הפרדיגמה השולטת. אולם בזמן האחרון אפשר לראות ניצנים של שינוי מגמה - יותר ויותר מקבלי החלטות וגם נהגים הגיעו להבנה כי הפתרון למצוקת הפקקים אינו בקילומטר נוסף של אספלט או בכיכר חדשה, אלא הוא טמון בעיקר בנו, בכולנו.

דוגמה טובה לכך קראנו במאמרו של יובל כרמי בעיתון זה ("Waze מאריך את הפקקים?", "גלובס", 31.7.2018), שהסביר מדוע הנכונות של האנשים לעמוד בפקק היא כשלעצמה מהווה את הגורם המרכזי לעומסי התנועה. זו גישה חדשה ששמה את האנשים במרכז בעיית הפקקים - והתובנה כי המפתח לפתרון בעיית הפקקים נמצא בידינו, נהגים ונוסעים גם יחד, מדויקת להפליא.

חברות הטכנולוגיה הגדולות משקיעות מאמצים מעוררי הערכה במציאת פתרונות שונים ויצירתיים בתחום התחבורה: טסלה, לדוגמה, בונה מנהרות תת-קרקעיות; גוגל שוקדת על פיתוח המכונית האוטונומית; אובר משיקה "רכבים מעופפים" ומשאיות אוטונומיות; פורד מקשרת מכוניות לרמזורים; וקיימות דוגמאות רבות נוספות.

אך על אף ההשקעה מצד ענקיות הטכנולוגיה, הניידות כיום, במרחב העירוני ובכלל, נותרה פגומה מיסודה. אכן, טובי המוחות עובדים על פיתוחים חדשים ומעוררי השראה, אך כדי לייצר שינוי שיתמודד עם האתגרים אנו מחויבים להתגייס ולדרוש את השינוי גם מעצמנו.

בעיית הפקקים, שמקורה כאמור באנשים, בהרגלים, בנורמות ובתרבות - תיפתר בראש ובראשונה באמצעות אנשים. מנהרה תת-קרקעית, מחלף או צומת חדש לצערי לא יפתרו את המצב.

הפתרון מחייב התגייסות של הנהג הבודד למען מטרה חשובה שתיטיב עם היומיום של כולנו. אם נסתכל טוב, באופטימיות זהירה, ניתן להבחין כבר היום בניצנים של שינוי. כל יום, בישראל ובכל העולם, נהגים משתפים פעולה - משתפים מידע וחלקם אף חולקים נסיעות של ממש עם נוסעים, בכדי להעלות את כמות המושבים התפוסים בכל רכב.

תחבורה היא מהכלכלות השיתופיות הגדולות ביותר, ואני מאמין כי אם קהילת הנהגים תאמץ את הפוטנציאל האדיר שבנסיעות משותפות, אנחנו נוכל גם לאתגר הגדול שנקרא "פקקים".

■ הכותב הוא סמנכ"ל ב-Waze