סיקור מוטה יכול להיות שוחד, בסימן קריאה

1. ה"מתת" - פנים רבות לו 

משפטנים מדופלמים מתחבטים לאחרונה בפומבי (גם על גבי עיתון זה) בסוגיה המשפטית שכאילו צצה ועולה בתיקי ראש הממשלה, בנימין נתניהו - האם סיקור תקשורתי מוטה יכול להיחשב כשוחד? עכשיו, על כל דבר בעולם אפשר להתפלפל, וכידוע, בכל מקום שבו יש שני יהודים, יש שלוש דעות. אבל דווקא כאן לא מדובר בשאלה משפטית מסובכת או מורכבת. התשובה לשאלה האם סיקור תקשורתי מוטה יכול להיחשב כשוחד, היא ברורה, פשוטה וחד-משמעית - כן.

גם פרשנות תכליתית של הסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין וגם פרשנות לשונית שלהם מביאים למסקנה הזאת שכן סיקור מוטה הוא "מתת", כלומר, טובת הנאה, כמו כל טובת הנאה אחרת. הרציונל מאחורי איסור השוחד בחוק העונשין הוא למנוע מנבחרי ציבור לקבל החלטות שאינן נקיות ושאינן לטובת האינטרס הציבורי בזכות טובת הנאה שקיבלו בתמורה. בעולם שבו הקריירה ועתידו של נבחר הציבור תלויים במידה רבה באופן שבו דמותו ופועלו ישוקפו לציבור באמצעות התקשורת, רק טיפש יתעלם מכך שסיקור תקשורתי מוטה לטובתו שווה-ערך עבורו להרבה מאוד כסף.

עכשיו, זה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שסיקור מוטה לטובת נבחר ציבור כמוהו ככל טובת הנאה אחרת, והוא מהווה כהגדרת החוק "מתת", לא אומר שנתניהו יואשם בקבלת שוחד בתיק 4000. אם נתניהו יוכיח שהוא כלל לא קיבל סיקור אוהד ומוטה באתר וואלה שבבעלות שאול אלוביץ, אלא להפך, כטענתו, שהסיקור היה "עוין" (או לכל הפחות יעלה ספק סביר בחשד הזה), או שכלל לא הובטח לו סיקור כזה - הוא לא יואשם בשוחד בתיק 4000 (אני בספק אם הוא יצליח בכך).

לחלופין, אם נתניהו יוכיח כי אף אם היה סיקור מוטה לטובתו בוואלה, הוא ניתן לו ללא קשר להחלטות שהוא נתן בקשר לקבוצת בזק של אלוביץ, וההחלטות היו ענייניות - הוא לא יואשם בשוחד בתיק 4000 (אני בספק אם הוא יצליח בכך).

2. נזרי משטיח את הדיון על תיקי נתניהו

אחרי שספג בשבועות האחרונים ביקורת מרומזת יותר ומרומזת פחות על עבודתו, עשה ביום רביעי האחרון המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, "מעשה דינה זילבר", ותקף את התנהלות הממשלה. "יש המציגים את הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד, וזו אמירה פופוליסטית. ברור שדמוקרטיה היא גם שמירה על זכויות אדם, מתן זכויות למיעוטים ועצמאות של שומרי הסף מול השלטון", אמר נזרי, שביקר בחריפות יחסית גם את החלטת הממשלה והכנסת שלא לכלול את סעיף השוויון בחוק יסוד: הלאום.

בהתייחסו לחקירות ראש הממשלה, אמר נזרי: "אנחנו רואים שיח קצוות: קבוצה אחת של 'שונאי נתניהו' גורסת שגם אם יזכו אותו, הוא אשם, ותוקפת את היועץ המשפטי לממשלה שכביכול מגן עליו; קבוצה שנייה של 'סוגדי נתניהו', שברור שגם אם יוגש נגדו כתב אישום, והוא יורשע ב-3 ערכאות, עדיין יראו אותו כזכאי. המצב בו יש אמירות בוטות כל-כך משני הצדדים, פוגע בדמוקרטיה".

עם החלק הראשון של דברי נזרי אני מאוד מזדהה, אבל כשנזרי מדבר על שתי קבוצות - של "שונאי נתניהו, ושל סוגדי נתניהו", הוא בעיניי משטיח את הדיון ומשתף פעולה, גם אם לא במתכוון, עם כל אלה שמנסים להסיט את הדיון על השחיתות לכאורה של נתניהו למחוזות אחרים. כשנזרי מדבר רק על "שיח קצוות" הוא נותן לגיטימציה לדמגוגיה של נתניהו שחוזר וטוען שהוא נרדף על-ידי עיתונאים ואנשים אחרים שמבקרים אותו אך ורק בשל הרצון להפילו מהשלטון, ולא מטעמים ענייניים.

כשנזרי מדבר על שיח של "שונאי נתניהו וסוגדי נתניהו", הוא מתעלם מכך שחלק גדול מהשיח הוא ענייני ולעתים עמוק וגם חשוב. שמדובר בפרשות חמורות שחושפות, לראשונה בעוצמה כזאת, את היחסים שלטון-הון-עיתון. וזה עובד גם בכיוון השני - בניגוד למה שיותר מרומז נזרי, חלק גדול מהאנשים שיוצאים להגנת נתניהו לא עושים זאת מטעמים של "סגידה" למנהיג, אלא כי הם באמת חושבים שמעשיו של נתניהו לא חמורים כפי שרואה אותם המשטרה.

3. הנשמה של שקד נעצרת במבקשי המקלט 

הנשמה הסנגוריאלית של שרת המשפטים, איילת שקד, באה לביטוי פעם נוספת בימים האחרונים. אחרי ששקד הכריזה בחודש מאי על רפורמת ההליך ההוגן והקמת ועדה לבחינת הרשעות-שווא, ואחרי ששקד יצאה ביוזמה חשובה למחיקת מרשם פלילי ליוצאי אתיופיה, השבוע היא הלכה צעד אחד נוסף לקידום זכויות של חשודים בפלילים. בשיתוף עם השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, הודיעה שקד על הקמת ועדה ציבורית לבחינת המעצרים לצורכי חקירה ("מעצרי ימים"). תפקיד הוועדה הוא לבדוק כי מתקיים האיזון הנדרש בין הצורך להגיע לחקר האמת בחקירות חשודים לבין ההגנה על זכויות העצורים אשר קיימת להם מ"חזקת החפות".

במידה מסוימת של אירוניה, דווקא שקד, שמתנגדת עקרונית למהפכה החוקתית ויוצאת פעם אחר פעם נגד סמכות בג"ץ לבצע ביקורת חוקתית על חקיקת הכנסת, מגשימה במהלכים הללו שהיא מקדמת את ההלכה שנתן ביהמ"ש העליון באמצע שנות ה-90 ולפיהם את דיני המעצרים יש לפרש לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ב-1995 פסק העליון (בעניין גנימאת) כי "במדינה דמוקרטית, שהציבה בראש חוקתה את הצו כי 'זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין', מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות, המעצר הוא החריג... מעצר לצורכי חקירה צריך להתקיים רק במקרים חריגים של חקירה. מעצר אינו אמצעי חקירה".

שקד ראויה לכל שבח על הרפורמות הללו שהיא מקדמת. חבל רק שכשמדובר היה בזכויות אדם של מבקשי מקלט מאפריקה - להבדיל מזכויות אדם של אזרחי ישראל - איך לומר זאת בעדינות, שקד הייתה הרבה פחות סנגוריאלית בגישתה. היא תמכה בפגיעה בלתי מידתית ובלתי חוקתית במבקשי המקלט באמצעות כליאה שלהם ללא משפט במתקנים שהוקמו לשם כך בדרום הארץ למשך 3 שנים, ואחר-כך למשך שנתיים. אולי היום שקד מתחרטת על כך.

4. רקפת רוסק-עמינח נגד ברק כהן - סיבוב נוסף

בעיצומה של המחאה החברתית הגדולה באוגוסט 2011, פורסם ב"גלובס" ראיון עם עו"ד ברק כהן, שאותו ערך הח"מ במאהל שהוקם בשדרות רוטשילד בתל-אביב. כהן סיפר באותו ראיון כי הוא החליט "לזנוח ב'צו 8 אזרחי'" את משרד עורכי הדין שלו ולהצטרף למחאה. באותו ראיון אמר כהן כי "המחאה החברתית היא 'מהפכה של אהבה'", אבל באותה נשימה הוא הזהיר, "אם המחאה תיכשל - אז בעוד 5 שנים היא תהפוך ל'מהפכה של קליעים'".

7.5 שנים חלפו מאז, למרבה המזל, המחאה הכוללת לא הפכה לאלימה. עם זאת, המחאה של כהן וחבריו היא כבר מזמן לא מהפכה של אהבה. רחוק משם. סתיו שפיר ואיציק שמולי הלכו לכנסת. כהן פנה לדרך רדיקלית וכמעט אנרכיסטית. הפה המלוכלך והזועם הוא כלי הנשק העיקרי שלו.

בימים האחרונים שוב מתחילה מחאה נגד העלייה ביוקר המחיה. ודווקא בעיתוי הזה, מחר (א'), תתייצב מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, בבית משפט השלום בתל-אביב כדי למסור עדות מטעם התביעה שמאשימה את ברק כהן ושותפיו בתנועת "באים לבנקאים", בשורת עבירות שביצעו כלפי רוסק-עמינח ואחרים במסגרת המחאה שלהם. כהן, כמו כהן, ינסה לנצל את ההזדמנות כדי להמשיך ולתקוף את רוסק-עמינח ולהטיף את משנתו. פסיקת בית המשפט בתיק הזה תעצב במידה רבה את גבולות המותר והאסור של מחאה חברתית במדינת ישראל של 2018.