אם אתם חולים וזקוקים לניתוח או לטיפול דחוף, אבל איתרע מזלכם להתגורר בנגב, אז המשמעות בטח ברורה לכם: עמידה בתורים בלתי נסבלים בבית החולים סורוקה שבבאר-שבע. בסוף השבוע האחרון למשל, הגיעה נחמה נאוגווקר (32) מנתיבות למיון בסורוקה עם בנה דביר, בן שנה וחודשיים. היא התקבלה במיון בשמונה בערב והשתחררה בשלוש וחצי לפנות בוקר. בדרך כלל היא מוותרת מראש על המיון והולכת ישירות למוקד פרטי בבאר-שבע בשם "בריאותא". שם היא משלמת 80 שקל לביקור - שירות שאמור להיות ציבורי. וזו רק ההתחלה.
עבור בדיקת שמיעה בסורוקה לבנה הבכור איתן, כיום בן שנתיים וחצי, התבשרה בפסח האחרון שתצטרך לחכות כמעט שנה. המוצא היה, שוב, המערכת הפרטית. "עבור ניתוח קטרקט שהייתי צריכה, אמרו לי שאצטרך לחכות שנה. ובאמת חיכיתי, לא הייתה ברירה". כשלאביה התגלה סרטן בכליה, "נתנו לנו תור לעוד חצי שנה בסורוקה. הבנו טוב מאוד מה יהיו ההשלכות אם לא ינותח בזמן. אז הלכנו לפרטי בהדסה (שירות שר"פ, ה"ו). המצב כל כך מבאס, שאנחנו פשוט פונים מראש לפרטי, במיוחד במצבים מסכני חיים".
כך קורה שדווקא תושבים חלשים כלכלית - בנתיבות למשל השכר החודשי הממוצע נמוך בכמעט 30% ביחס לשכר הממוצע בישראל - צריכים להוציא כסף מהכיס על טיפולים פרטיים, כי סורוקה פשוט לא עומד בעומס. "ילדים מהנגב שזקוקים לניתוח להסרת שקדים לדוגמה, יכולים לחכות שנה עד שנתיים בסורוקה, ובינתיים נחנקים בלילה וסובלים מבעיות התפתחות", אמרו לנו גורמים במערכת הבריאות שמכירים את הנושא. לא מפתיע, כשמדובר בבית החולים היחיד המשרת כיום כ-700 אלף איש שחיים בנגב.
סורוקה: המתנה של קרוב לשנה לבדיקת שמיעה
אבל כל זה היה אמור להשתנות ממש בקרוב. למעשה, בעוד שש שנים. 2025 - זה התאריך שבו נקבה "ועדת אפק" להרחבת שירותי הרפואה בדרום (בראשות מנכ"ל משרד הבריאות דאז, והמשנה למנהל בית החולים שיבא כיום, פרופ’ ארנון אפק), להקמת בית חולים שני בנגב. הוועדה פירסמה את מסקנותיה, אשר אומצו בהמשך על-ידי הממשלה, עוד ב-2014.
ההמלצה הייתה ברורה וחד-משמעית: "לצאת לתכנון מיידי להקמת בית חולים ציבורי נוסף בעיר באר-שבע". גם הרציונל היה ברור: "נפת באר-שבע...מסתמכת על בית חולים אחד בלבד (סורוקה), מצב שאין לו אח ורע בארץ. לשם השוואה, באזור הגליל יש ארבעה בתי חולים: נהריה, פוריה, זיו והעמק, ולצדם פועלים עוד שלושה בנצרת". הוועדה קבעה שהוספת עוד מיטות לסורוקה - בית החולים השלישי בגודלו בישראל, עם כ-1,100 מיטות - תפגע ביעילותו, ולכן צריך להקים בית חולים ציבורי חדש שבו 300-400 מיטות, ושיכלול מרכז גריאטרי ובית חולים פסיכיאטרי.
הדיבורים על בית חולים נוסף בדרום החלו עוד בשנות ה-70
דוח הוועדה התייחס גם לעניין נוסף. סורוקה, השייך לכללית, והקופה עצמה - הם מונופול בנגב. כללית מבטחת כ-70% מתושבי הנגב, והיא גם רוכש שירותים עיקרי בו, מה שמכונה "מונופסון". במצב כזה, לסורוקה ולכללית אין תמריץ מספיק חזק לשפר את השירות למבוטחים. "רופאים מסורוקה עולים על רכבת ב-16:00 לנתח באופן פרטי במרכז. תחרות שתבוא מבית חולים נוסף, חדש, תועיל לתושבים", הסביר גורם בכיר במשרד הבריאות.
פרופ’ אפק מסכים שחסרה תחרות באזור. "לא הגיוני שלא יהיה בנגב אלמנט של תחרות. העובדה שמערבה לנו (לשיבא, תל-השומר) שוכנים בתי החולים איכילוב ובילינסון, דוחפת את כולם להיות יותר טובים, ואני מאמין שכולם מרוויחים מזה. בירושלים, לבד מהדסה, יש את שערי צדק. בחיפה - יש כמה בתי חולים. הקופות בנגב כיום שבויות בידי מקום אחד. זה לא טוב".
גם ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ’, חושב שתחרות באזור בתחום שירותי הבריאות היא הכרחית. "תחרות קיימת בגוש דן, וגן בצפון, וכשהיא לא קיימת - היא פוגעת באיכות החיים של התושבים. במציאות הקיימת אנו עדים לתורים ארוכים והמתנות אין קץ לניתוחים, לרופאים מומחים ולשירותי רפואה תומכים, שלא אחת עולים בחיי אדם".
נחמה נאוגווקר ובנה. / צילום: פרטי
מחפשים מודל עסקי מצליח לבית החולים
חשיבות הקמת בית החולים ברורה לכולם. אבל מכאן ועד להקמתו - המרחק גדול. לא רק שברור לגמרי כיום שבית החולים לא יקום ב-2025, אלא שגם שנת 2030 היא בגדר תרחיש אופטימי. אם בית החולים יקום בעוד כ-15 שנה, כפי שצופים כיום, הרי שמשך הקמתו יעקוף אפילו את אסותא-אשדוד, שייסודו (ממועד חקיקת החוק ועד לפתיחתו) ארך 16 שנה. ועדת אפק דיברה על יציאה למכרז ב-2016, דבר שעוד לא קרה, וצפוי להתרחש רק עוד שנתיים.
בינתיים מי שמתריעים בשער על העיכובים המפליגים בלוחות הזמנים ועל הסחבת בעניין בית החולים הם הארגונים החברתיים - קואליציית ארגוני הבריאות בנגב (בהובלת "מועצת הנגב" ובשיתוף עם שתי"ל) והמרכז להעצמת האזרח. "השלמת התיכנון מתעכבת כבר ארבע שנים", נכתב בנייר עמדה של הקואליצייה מהקיץ. "זהו מחדל מתמשך, הפוגע בבריאות תושבי הנגב - ומשקף זלזול עמוק בהחלטות הממשלה".
אז מה בעצם הסטטוס שבו נמצא כיום בית החולים? מזה ארבע שנים דנים בו בוועדת היגוי שבה נציגי משרדי הבריאות והאוצר, ורק באחרונה היא הגישה טיוטה למסקנותיה. אלא שהוועדה בכלל עוד לא יודעת מה יהיה המודל הכלכלי של בית החולים, ולכן תפרסם בקרוב בקשה למידע - RFI (Request For Information). כלומר, רק כעת היא תשאל את "השוק" אילו מודלים כלכליים להפעלת בית החולים הוא מציע לה. כן, יותר מארבע שנים אחרי ההחלטה להקים בית חולים, לממשלה עדיין אין מושג מה יהיה המודל הכלכלי שלו.
מה בדיוק המשמעות של RFI? המדינה מבקשת מגופים שיכולים להיות רלוונטיים להקמה של בית חולים בישראל - המדינה, קופות חולים, עמותות - להציג בפניה מודלים להקמה של בית החולים, שיכולים להיות משתלמים בעבורם. אבל גם אם יימצא מודל כזה, תקציב בית החולים - כמיליארד שקל לצורך ההקמה ועוד כחצי מיליארד להפעלה שוטפת, מדי שנה - יצטרך לעבור דרך עוד החלטת ממשלה.
דרום הארץ - בחסך הכי גדול בתשתיות בריאות
ועם "טראומת אסותא-אשדוד" שמרחפת ברקע (בית החולים, שהוקם רק לפני שנה, מצוי בגירעון של 170 מיליון שקל, מה שהוביל את האוצר להזרים לו באחרונה 240 מיליון שקל), הגורמים שיתעניינו בפרויקט, אם בכלל, יהיו זהירים מאוד, וידרשו מהמדינה להבטיח להם שלא יקרסו. "אולי יוכל לעבוד כאן מודל עסקי בשיתוף חברת נדל"ן", מסביר בכיר במערכת הבריאות, "שיאפשר להביא הכנסות שאינן בהכרח משירותים רפואיים, למשל מהשכרת משרדים לחברות ביו-טכנולוגיה".
מה בכל זאת כן התקדם בגזרת בית החולים? הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בבאר-שבע המליצה החודש על שינוי תוכנית המתאר המחוזית הקובעת את השטח כמיועד לבית החולים. מדובר בשטח המצוי בעמק-שרה, כלומר בדרום-מזרח באר-שבע, מרחק של כחמישה ק"מ מסורוקה. אבי בן זקן, סמנכ"ל בינוי במשרד הבריאות הסביר כי "בינתיים התקדם תהליך תכנוני המשותף לעיריית באר-שבע, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבריאות, שכולל הכנת תוכנית בינוי, תוכנית תחבורתית וכן בחינת היבט איכות הסביבה". אלא שברור מאליו שגם אם נראה בחודשים הקרובים טקס הנחת אבן פינה - בתקופת הבחירות הקרובה הוא לא יתקדם באופן משמעותי, והממשלה הבאה היא זו שתחרוץ את גורלו.
האוצר מתנגד להקמת בית חולים עצמאי
ובינתיים, מה קורה מאחורי הקלעים של ועדת ההיגוי? בנייר העמדה של הקואליצייה נכתב: "עולה חשד, כי הסחבת נובעת מעמדת משרד האוצר, שהסתייג בעבר מהקמת המוסד והתנגד להמלצת ועדת אפק". הקואליציה חושדת, ולא סתם. משרד האוצר אפילו לא מנסה להסתיר את העובדה שהוא פשוט לא מסכים עם ההחלטה להקים מאפס בית חולים חדש, שייתן פייט לסורוקה. למרות שהוועדה דנה באפשרות להרחיב את סורוקה, או לבנות בית חולים המסונף לה (במודל הדסה עין-כרם-הדסה הר-הצופים) - ופסלה אותה - באוצר עדיין סבורים שסינוף הוא האופציה הנכונה.
הסיבה לכך ברורה: זה עולה פחות כסף. "צריך להקים בית חולים נוסף כשלוחה של סורוקה, כי אז נחסכות הרבה מעלויות ההנהלה ונפתרות חלק מהבעיות", הסביר גורם באוצר. זה גם הפתרון המועדף על מנכ"ל כללית פרופ’ אהוד דודסון, מי שהיה עד לאחרונה ובמשך חמש שנים מנהל סורוקה.
באוצר, וגם דודסון, מדברים על חשש מפני "קניבליזציה" של רופאים ואחיות מסורוקה לבית החולים החדש, כפי שקרה עם אסותא-אשדוד, שגייס לשורותיו רופאים ואחיות מבתי חולים בסביבותיו, כמו קפלן, אסף-הרופא, ואפילו שיבא (תל-השומר). "גם ככה יש מחסור בכוח אדם רפואי בדרום, ותיווצר תחרות על שכר", אומרים באוצר. "צריך לחשוב על אלטרנטיבות שלא יוצרות סחרור שכר באזור הדרום. לוקח זמן להכשיר רופאים ואחיות. אנחנו לא יודעים להמציא אותם".
"לא ניטיב את שירותי הבריאות בישראל אם שיפור במקום אחד יבוא על חשבון קלקול במקום אחר", אומר דודסון. "אסותא-אשדוד היה בגדר תקלה של חוסר תכנון לאומי בכוח אדם, ואסור שזה יקרה שוב. בדרום זה עלול להיות יותר גרוע, כי יש בית חולים אחד שממנו ייקחו את כולם. צריך לשדרג את שירותי הבריאות בנגב, אבל לא בידי קלקול או פגיעה בסורוקה".
מה לגבי הטענה שסורוקה היא מונופול בנגב ודרושה בו תחרות?
"אני מבין את הטיעון הזה, השאלה היא - האם תחרות היא מעל הכל ושימות העולם. לדעתי היא תגרום יותר נזק מתועלת. אפשר לקדם תחרות למשל מול מרכזים פרטיים שמתפתחים בנגב. שלא יהיה מצב שבו יש שני בתי חולים, ושניהם בינוניים. סורוקה חייב להמשיך להיות מרכזי ועיקרי".
התשובות הללו מקומות את פרופ’ גבי בן נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון. "תשובת האוצר, שצריך להקים בית חולים מסונף לסורוקה, היא הוכחה לניסיון שלו למסמס את זה. סינוף זו מילה מכובסת ל’אני לא רוצה בית חולים’", הוא אומר. "בקצב הזה, ב-20 השנים הקרובות מיליון איש (הצפי למספר התושבים בנגב ב-2025, ה"ו) בנגב יהיו עם בית חולים אחד. במקום שזה ייקח 10 שנים, זה ייקח 20 שנה. האוצר מנסה להחזיר אותנו שוב לנקודת ההתחלה. הטיעון הזה, ‘זה עולה כסף’, פשוט לא מחזיק. נכון שזה עולה כסף, גם אנשים מתים - עולים כסף".
לגבי הנימוקים שמעלים באוצר, כמו גם דודסון, שבית חולים נוסף יגרור קטסטרופה מבחינת כוח אדם, בן נון ואפק טוענים שאפשר בהחלט להכשיר ולהוסיף עוד מספיק רופאים ואחיות לנגב בטווח של עשור. "יש כבר כיום תורי המתנה של רופאים כדי להתקבל להתמחות במחלקות. אם מתחילים להתארגן כעת, כוח אדם לא יהיה בעיה. האוצר - תפקידו לשלוט על ההוצאה הלאומית לבריאות (שכאחוז מהתמ"ג - 7.3% - היא מהנמוכות ביותר ב-OECD, ה"ו). אם לא נוסיף תחרות לנגב, אז בטווח הארוך נשלם על זה בריבית דה ריבית, כי אוכלוסיית הנגב כל הזמן גדלה, במיוחד לאור מעבר בסיסי צה"ל לדרום בשנים האחרונות, והפזורה הבדואית מזדקנת. בסופו של דבר יצטרכו את בית החולים הזה, והיינו כבר צריכים לצאת לדרך. חבל שנתעורר עוד 5 שנים ונגיד, ‘אוי טעינו’".
"צריך להוסיף משאבים לבית החולים סורוקה"
מנכ"ל כללית, פרופ’ אהוד דודסון, אמר ביחס לתורים הארוכים בסורוקה: "כדי לקצר את ההמתנות צריך להוסיף להוסיף משאבים לסורוקה. בטווח הקצר צריך לתמוך בסורוקה כלכלית, להוסיף רופאים ואחיות, ובמקביל לדאוג גם לפיתוח של רפואה פרטית באזור. בטווח הארוך צריך לבנות מרכז רפואי נוסף כשלוחה של סורוקה".
ד"ר שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי סורוקה, מסר בתגובה:
"נעשתה מהפכה במיון סורוקה בשנים האחרונות, שהוא המיון עם מספר הפניות הגבוה ביותר בארץ: הוא מוביל במדינה בסקר שביעות רצון מטופלים וזמן ההמתנה הממוצע בו הוא הנמוך ביותר מבין המיונים בבתי החולים הגדולים בישראל. זמינות שירותים ותורים לניתוחים במערכת הבריאות מהווה אתגר משמעותי בכל הארץ. בשעות אחר הצהריים מבצע הצוות הרפואי ניתוחים במסגרת המשאבים שעומדים לרשותנו, ויש מקום לחיזוק סורוקה באמצעות הקצאת משאבים ייעודיים לקיצור התורים".
במשרד הבריאות הסבירו כי במהלך השנה הקרובה יידונו יעדים חדשים מול כללית, לקראת הסכמי הייצוב של 2020, שיכללו גם את סוגיית התורים בסורוקה. ¿