העליון בביקורת על ארקיע: "לא שילמה במשך שנים רבות בגין שימוש בנכסי הציבור"

בית המשפט העליון קיבל היום (ה') חלקית את ערעור רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ורשות שדות התעופה (רש"ת), בסוגיhת זכותה של רש"ת לגבות דמי שימוש ודמי שירותים על-פי התעריפים הנוהגים אצלה בשדה דב. לאור קביעות פסק הדין, רש"ת ורמ"י יהיו רשאיות לבקש תיקון והגדלה של סכום התביעה שהגישו בשנת 2012 נגד ארקיע, כך שהתקופה עבורה יוכלו לתבוע תחל כבר מחודש אפריל 2010 ואילך.

השופטת דפנה ברק-ארז ביקרה את ארקיע וציינה כי התמונה שנפרסה בפניה והמסכת העובדתית שהוצגה מראות כי "חברת ארקיע לא שילמה במשך שנים רבות את המגיע ממנה בגין שימוש בנכסי הציבור. חברו לכך גורמים רבים, ובהם משא-ומתן מתמשך, וכן העובדה שמלכתחילה חלק מן התנאים שלהם זכתה ארקיע מקורם בתקופה שקדמה להפרטתה".

מושא המחלוקת בין ארקיע למדינה הוא השימוש שעושה הראשונה במקרקעין של שדה דב. רמ"י היא מנהלת המקרקעין מכוח חוק יסוד: מקרקעי ישראל; ורש"ת היא הרשות מעניקה לשדה דב שירותים מכוח צו רשות שדות התעופה.

במוקד המחלוקת ניצב מסמך שנערך בשנת 1995 על-ידי חשב הרשות, אוריאל רונד (מסמך רונד), ובו צוין הסכום השנתי בו תחוב ארקיע בגין דמי שימוש, ונקבעו בו תנאים מתלים שונים. במסמך רונד הובהר כי אם לא יתקיימו התנאים המתלים (אשר כללו חתימות מול הנהלת רש"ת, היועמ"ש וארקיע עצמה), התשלום מצד ארקיע ייחשב "על חשבון" בלבד. ארקיע הסכימה בהמשך שנת 1995 לאמור במסמך, והחלה בהעברת התשלום השנתי על-פיו - סך של 890,000 שקל צמוד למדד דצמבר 1994. אולם אף לא אחד מהתנאים המתלים לא התקיים, אך הצדדים המשיכו להתנהל במשך שנים על-פי הסכום שנקבע במסמך רונד.

בשנת 2008 הגישה המדינה את התביעה נושא ערעור, לאחר ששלחה מכתב לארקיע ובו דרישה להסדרת דמי השימוש בהם חבה ארקיע, לצד הודעה על ביטול זכות השימוש בנכסי המדינה שבשדה, אם לא ייחתם הסכם הרשאה בתוך 30 יום.

לפי בית המשפט העליון, ה"טריגר" למכתב הביטול היה סירובה של ארקיע לאפשר למודד מטעם הרשות להיכנס לשטחים שבהחזקתה בשדה כדי למדוד אותם.

בשנת 2016 קבע השופט אליהו בכר מבית המשפט המחוזי כי ארקיע תשלם למדינה דמי שימוש בגובה כ-3 מיליון שקל עבור השימוש בחלק מהקרקע בשדה התעופה שדה דב בתל-אביב - וזאת על אף שדרישת המדינה, שהגישה את התביעה נגד החברה, הייתה לתשלום גבוה הרבה יותר של כ-52 מיליון שקל.

היום כאמור החליטו שופטי העליון פה-אחד כי לצורך הסעד ההצהרתי יש לקבל את הערעור של המדינה, במובן זה שרש"ת זכאית לגבות מארקיע דמי שימוש ודמי שירותים על-פי התעריפים הנהוגים אצלה לגבי שדה דב.

אולם בכל הקשור למסמך רונד קבע השופט יצחק עמית כי הוא לא מצא מקום "להתערב במסקנתו של בית משפט קמא ובניתוח המשפטי שערך, ולפיו, במהלך השנים הצדדים התייחסו למסמך רונד כאל הסכם מחייב לגבי הסכום שארקיע נדרשת לשלם כדמי שימוש".

השופט עמית, שכתב את פסק הדין העיקרי, ציין כי בנקודה זו הוא מקבל את טענת רש"ת, הסוברת כי "אין משמעות לסמכות למתן הרשאה אם אין בצדה היכולת להתנות את ההרשאה ובין היתר לגבות דמי הרשאה, שימוש ושירותים".

ולכן הוא קבע כי "התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא מאיינת הלכה למעשה את יכולתה של רש"ת לגבות תשלומים מזכייניות אחרות בשדה דב ובשדה עובדה מכוח הסכמי ההרשאה והתנאים הכספיים הנלווים להם".

כעת כאמור, תורחב התקופה, כאשר לאור פסק דין זה, רשאיות רש"ת ורמ"י לבקש תיקון והגדלה של סכום התביעה החדשה, כך שהתקופה תחל מיום 1.4.2010 ואילך. וזאת, בשונה מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין המחוזי, שקבע כי לסוף שנת 2011 חבה ארקיע בתשלומים לפי האמור במסמך רונד; ומיום 1.1.2012 ועד לפינוי שדה דב בפועל, תחוב ארקיע בדמי שימוש ראויים.

השופטת ברק-ארז, שהצטרפה יחד עם השופט עופר גרוסקופף לפסק דינו של השופט עמית, חתמה את פסק דינה בכך שהיא רואה צורך "לחזור ולהביע צער על כך שהשימוש במקרקעי הציבור אינו זוכה במקרים רבים לכבוד ולזהירות שלהם הוא ראוי".

למרות הביקורת, בית המשפט העליון הדגיש בפסק דינו כי אין בקביעות פסק הדין כדי לחסום את ארקיע מלהעלות טענות שונות הנוגעות לגובה התעריפים שנקבעו על-ידי רש"ת, ככל שהם מתייחסים לארקיע. זאת, נקבע, בין היתר לאור טענותיה של חברת ארקיע להשקעות בהיקף נכבד שהשקיעה בשדב דב עוד משנות ה-50, לטענתה. בנוסף טענה ארקיע עוד מספר טענות בנושא ובאלה כי היא זו ש"בנתה את שדה דב", תרומתה לפיתוח התעופה האזרחית בישראל.

כמו כן, לארקיע גם עומדות טענות קיזוז שונות. בית המשפט ציין כי הוא לא קובע מסמרות בנושים אלה, והטענות יישמרו לארקיע במסגרת בירור התביעה החדשה שהגישה המדינה כנגדה בעניין זה.

העליון קבע כי נושא הבעלות בשטח של 3.044 מ"ר לא הוכרע במסגרת התיק שלפנינו, והוא תלוי ועומד בהליך אחר. עוד קבע השופט עמית כי מעמדה של ארקיע בשדה דב אינו טעון הכרעה בהליך זה, "באשר אינו מהווה הגנה לצורך חיובה בדמי שימוש ודמי שירותים על-פי תעריפי רש"ת".

את רמ"י ורש"ת ייצגה עו"ד שרון מן אורין מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. את ארקיע ייצגו עו"ד משה בלטר, עו"ד אייל בר אליעזר ועו"ד ענבל אלקיים ממשרד בלטר גוט אלוני ושות'.

רשות שדות התעופה מסרו בתגובה: "אנו למדים מפסק הדין שהתקבל היום כי בית המשפט העליון דחה את טענות ארקיע וקבע כי לרש"ת עומדת הזכות לגבות דמי שימוש בשדה דב על-פי התעריפים הנהוגים אצלה, כמו בכל שדה אחר, וזאת החל מאפריל 2010, גם בהיעדר חוזה הרשאה חתום. באשר לשאלת זכויותיה של ארקיע בשדה דב, בית המשפט קבע כי שאלה זו ממילא אינה רלוונטית לאור מועד הפינוי הצפוי ביולי 2019, וכי אין בה כדי למנוע דרישת התשלום מצד רש״ת".