למרות הכול, להייטק הישראלי אין בכלל ייצוג בכנסת

פעמי הבחירות הקרובות, המהדהדים שוב באוזני הציבור הישראלי, מעלים כרגיל את השאלה האם יש מכנה משותף למצביעי ההייטק הישראלי בבואם לבחון עבור מי הם רוצים להצביע. האם יש אוסף של אינטרסים משותפים למי שמהווים פחות מ-10% מכוח העבודה בישראל אבל אחראים לכ-50% מהיצוא שלה ומייצרים הכנסות ממיסוי באופן חסר פרופורציה לחלקם היחסי באוכלוסיית המדינה?

ניסיון העבר מלמד שאנשי ההייטק אינם מצביעים בהכרח כגוש אחד וגם אינם מעמידים תמיד את האינטרסים של הענף, גם כאלה שעשויים להיטיב עימם באופן אישי, מעל שיקולים אחרים, כלליים יותר, המנחים אותם בבחירות לכנסת. בנוסף, תעשיית ההייטק המפוארת, כמעט שאיננה מיוצגת בבית הנבחרים הישראלי.

פרישתו של אראל מרגלית מהחיים הפוליטיים הותירה רק שני אנשי הייטק לשעבר במירוץ לכנסת ה-21: ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים שפרש לא מזמן מתוך שאיפה לקבל תפקיד של שר בכיר בממשלה; ונפתלי בנט, שר החינוך, שהודיע שהוא מייעד את עצמו לתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל. שניהם פוליטיקאים ראויים ומנוסים, שניהם יכולים היו לקדם את האינטרסים של אומת הסטארט-אפ בתחומי החדשנות והיזמות באופן משמעותי, אבל סביר להניח שאם יגשימו את מטרותיהם הפוליטיות, שניהם לא ישימו את ההייטק בראש מעייניהם. לא ברור אם יהיו מועמדים אחרים במפלגות השונות שירימו את כפפת ההייטק ויקחו אחריות על הענף היקר כל כך לליבם של הפוליטיקאים, הענף שמייצר עבורם הזדמנויות כה רבות לגאווה מוצדקת, לאירוח משלחות רמות דרג, לתמונות של חדשנות וקידמה.

דרוש לובי להייטק הישראלי בכנסת

גם אם לא יימצאו המועמדים הנכונים, הנה שלושה נושאים נבחרים - מתוך שלל נושאים אפשריים - שיש צורך לטפל בהם בדחיפות ובאופן מערכתי, על מנת לשמר את ענף ההייטק הישראלי כבסיס איתן של חדשנות ויזמות וכמנוע צמיחה אסטרטגי של הכלכלה הישראלית.

1. הגברת ההשקעה במו"פ ובתמיכה במיזמים חדשניים בענפים בעלי חשיבות אסטרטגית כגון אינטליגנציה מלאכותית, מיחשוב קוונטי, ננו טכנולוגיות ועוד. ההשקעה הממשלתית דרך הרשות לחדשנות ובאמצעות ערוצים אחרים הלכה ופחתה בעשורים האחרונים באופן ריאלי בעוד שמדינות אחרות, המתחרות בחדשנות הישראלית, הגבירו את התמיכה שלהן במו"פ. בהינתן שהיתרון היחסי של ההייטק הישראלי הוא בדרך כלל היכולת לפתח טכנולוגיות חדשניות כבסיס למוצרים פורצי דרך, מדינת ישראל צריכה להיות מחוייבת לשימור היתרון הזה דרך הגברת ההשקעה במחקר האקדמי, בפיתוח ובבניית תשתיות המאפשרות חדשנות ויזמות לטווח ארוך.

2. הסדרה בחוק של נושאי מיסוי המשקיעים הזרים בהייטק הישראלי. מאחר שלמעלה מ-90% מההשקעות בהייטק הישראלי מגיעות ממשקיעים זרים, בין אם ישירות ובין אם דרך קרנות הון סיכון, הגיע הזמן לעגן בחוק ולא בהוראות שעה מזדמנות את כללי המיסוי ודרגות המס של משקיעים זרים. בשנים האחרונות הולך ומתגבר חוסר שביעות הרצון של משקיעים זרים מהיעדר הבהירות וההתחייבות לטווח ארוך של המחוקק הישראלי להקלות המס שאותן הם רגילים לראות במקומות אחרים בעולם. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה נטישה של משקיעים זרים לאור התלות הקריטית של כלכלת ההייטק המקומית בכספים שלהם. הפתרון לכך הוא בחקיקה שתבטיח בהירות ויציבות. בנוסף, הגיע הזמן לרפורמה רגולטורית שתגביר את החשיפה של משקיעים מוסדיים ישראליים להייטק הישראלי. המצב בו למעלה מ-90% מההשקעות בחברות סטארט-אפ ישראליות מקורן במשקיעים זרים, גורם לתלות קריטית בהם, והוא איננו נכון ואין לו אח ורע בכל מדינה אחרת בעולם.

3. חיבור הפריפריה ומגזרים מודרים אל תוך ההייטק הישראלי. רבות דובר בנושא הזה, הרבה נעשה סביבו, אבל בשורה התחתונה: אין די נשים בהייטק הישראלי ומספרן היחסי הולך ופחות ככל שמדובר במשרות רמות יותר; השתתפות הערבים בהייטק היא זניחה יחסית למספרם באוכלוסייה; אין כמעט יוצאי העדה האתיופית בהייטק; יש מעט מדי חרדים בתוך הבועה. הסיכוי של נערה שגדלה והתחנכה בדימונה להשתלב בחברת הייטק מבטיחה בשדרות רוטשילד נמוך בהרבה ממקבילתה שגדלה ברמת השרון. מעבר לחוסר הצדק המשווע והעיוותים החברתיים הנובעים מעובדות אלה, ההייטק הישראלי חסר בכל שנה למעלה מ-10,000 אנשי מקצוע מיומנים. שילובן של אוכלוסיות מודרות בהייטק יטפל בבעיית המשרות הלא מאוישות ובמקביל יתרום ישירות לכלכלה הישראלית ויצמצם פערים ועוולות חברתיים.

ישנם תחומים רבים אחרים בהם ניתן לפעול למען המשכיותה של ישראל כאומת הסטארט-אפ. חלקם מצריכים תכנון ארוך-טווח והנחת תשתיות, שני גורמים שמן הסתם יגרמו לפוליטיקאים הישראלים המורגלים לחשוב במונחים של טווח קצר - כאן ועכשיו - להתרחק מהם. אבל, הנה החדשות הטובות לגבי שלושת התחומים שהוזכרו כאן למעלה בהרחבה: ניתן לתכנן וליישם תכניות מעשיות ולהוכיח הישגים בטווח זמן מעשי, כזה שיעזור לפוליטיקאי שירצה לקדמן לעמוד מול קהל בוחריו כבר בבחירות שאחרי הבאות ולדווח על הצלחות מוכחות ומדידות. אולי אפילו תסכימו אתי שמה שהוצג כאן יותר קל להשגה משלום אזורי, מחיסול חמאס או מהורדת מחירי הדיור. והתוצאות יהיו במובנים מסוימים לא פחות דרמטיות. לאור כל זאת, מה דעתכם, האם מישהו מאלה שחפצים בקולות שלנו ירים את הכפפה? 

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל