דרוש משכין שלום: כמה שהודו ופקיסטן שונאות זו את זו

ישראלים יכירו את המשוואה הפוליטית הזו: ערב בחירות כלליות הסקרים מראים עלייה למפלגות השמאל, מעניקים להן סיכוי כלשהו להרכיב ממשלה - ואז באים המחבלים המתאבדים, מתפוצצים ברחובות, הורגים עשרות. המשוואה מתהפכת על ראשה. ההתגוננות מפני טרור עולה למקום הראשון, הימין מנצח, והשמאל יתלונן עוד שנים רבות על מזלו הרע. ראו 1981, 1984, 1996, 2001.

פעם אחר פעם נשאלה השאלה אם זו אמנם הייתה כוונת האיסלאמיסטים, או רק תוצאת לוואי שלה; האם הם רצו שהימין ינצח, כדי שהחרב תוסיף להתהפך (לשיטתם). אין צורך בתיאוריות קונספירציה מפותלות כדי להסיק שזו אמנם הייתה כוונתם.

השאלה הזו עצמה נשאלת השבוע בהודו. צבא הודו ספג בסוף השבוע שעבר אבדות כבדות בקשמיר, חבל המריבה סמוך להימלאיה, המחולק זה שבעים שנה בין הודו לפקיסטן. "צבא מוחמד", ארגון טרור שמנהיגיו נהנים מחופש תנועה בתחומי פקיסטן, קיבל עליו את האחריות להריגת 44 חיילים הודיים. זה שיעור האבדות הכבד ביותר של הצבא באקט יחיד בשלושים השנה האחרונות.

44 הלוויות בתוך 24 שעות

רק לעתים רחוקות קשמיר היא מקור של חדשות טובות. קו ההפרדה החוצה אותה הוא גבול מלחמה לכל דבר. תקריות אש מתרחשות שם מעשה שיגרה, והפקיסטנים מניחים לטרוריסטים איסלאמים לחצות אותו באין מפריע. הודו אומרת שפקיסטן מעודדת את התנועה הזו. פקיסטן מכחישה. אבל היא בוודאי אינה יוצאת מגדרה למנוע את פעילותם של הקיצונים, ובכללם "צבא מוחמד" הנ"ל.

הלוויותיהם של חללי קשמיר, הן כשלעצמן, אינן חדשות. אבל 44 הלוויות בתוך 24 שעות על פני כל הודו מצטרפות לכלל דרמה אנושית ופוליטית. הן ממלאות את העיתונים, את הטלוויזיה ואת המדיה החברתית. הן מעוררות התרגשות וכעס.

יש ידיעות ספורדיות על התנכלות למוסלמים קשמירים ברחבי הודו. סטודנטים מוסלמים באוניברסיטאות הודיות נענשים על הבעות "אהדה" לפקיסטן, בדרך כלל במדיה החברתית. פה ושם אנחנו שומעים על ניסיונות לינץ'. משטרת הודו אגב אומרת שהידיעות האלה הן "פייק ניוז", אבל העיתונים מפרסמים שמות ומראי-מקומות.

כיוון נשיבת הרוח

הבחירות הכלליות בהודו יתנהלו במהלך אפריל ובתחילת מאי ("יתנהלו", מפני שההצבעה תימשך כמעט שישה שבועות). עד זה לא כבר הן היו מונחות פחות או יותר בכיסה של 'מפלגת העם ההודית' (BJP) השלטת. ראש הממשלה נרנדרה מודי נהנה מפופולריות אישית עצומה. האופוזיציה הייתה מפולגת, ומפלגת הקונגרס ההיסטורית התכוננה לשידור חוזר של תבוסתה האיומה מ-2014.

כיוון נשיבת הרוח השתנה בחודשים האחרונים. מפלגת הקונגרס ניצחה בבחירות לאסיפות המחוקקות של שלוש מדינות חשובות, ומפלגות אזוריות שמנהיגיהן לא דיברו זה עם זה במשך שנים התחילו לכרות בריתות טקטיות ואסטרטגיות נגד מודי. הסקרים עדיין מעמידים את BJP בעמדת ניצחון, אבל הרוב שלה יקוצץ במידה ניכרת, והיא תהיה תלויה בקואליציה. אפשר להעלות על הדעת נסיבות, שבהן היא לא תצליח לכונן קואליציה כזאת.

מודי עבר בשבועות האחרונים להילוך גבוה. הוא חורש את הודו לאורכה ולרוחבה בניסיון לחזור ולעורר את ההתלהבות שעוררו הופעותיו לפני חמש שנים. כל נאום בחירות שלו היה שקול אז כנגד קונצרט רוק. מאות אלפים היו מגיעים להאזין לו. ירידת הפופולריות שלו ושל מפלגתו קשורה גם באכזבה קונקרטית ממדיניות וגם בהרגל הודי רב שנים להצביע נגד הממשלה המכהנת, תהיה אשר תהיה.

"אני לאומן הינדואי"

מודי עומד בראש מפלגת ימין דתית, עם רקורד אנטי מוסלמי ואנטי ליברלי. היא האפוטרופסית הטבעית של הלאומיות ההינדואית. היא מנהלת מערכה להינדואיזציה של תוכנית הלימודים, והיא מוחקת שמות מוסלמיים היסטוריים מן המפה. היא לוחצת כמעט על כל כפתור אפשרי כדי לעורר את ההינדו, בערך שלושה רבעים של האוכלוסייה, ללכד שורות נגד אויבים חיצוניים ופנימיים. טרור איסלאמי בחסותה של אויבת היסטורית הוא תזכורת מועילה על חיוניותה של פטריוטיות. מודי נשאל פעם אם הוא 'לאומן הינדואי'. "אני לאומן", הוא השיב, "ואני הינדואי. ממילא אני לאומן הינדואי".

בין ש'צבא מוחמד' מצביע ביודעים לטובת מודי, ובין שלא, סביר בהחלט להניח שהוא להוט לחמם את הגבול. מה בדיוק חימום כזה יניב, קשה לחזות. לפני 20 שנה הודו ופקיסטן עמדו על סף מלחמה מלאה. נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, הזמין את מנהיגיהן לבית הלבן כדי להציל את השלום. שתיהן כבר היו מדינות גרעיניות. עכשיו יש לכל אחת מהן מאות ראשי חץ, ויכולת מוכחת לשאת אותם זו אל מרכזי האוכלוסייה של זו. זה כמובן לא יקרה בכוונה תחילה, אבל זו עלולה להיות תוצאה של נסיבות לא חזויות.

"גן עדן לטרוריסטים"

אין עכשיו נשיא אמריקאי בבית הלבן המתעניין במידה מספקת בדרום אסיה, או מסוגל לרדת אל עומקו של הסכסוך ההיסטורי הזה. יתר על כן, דונלד טראמפ הכריז פחות או יותר שפקיסטן אוכלת לחם חסד מידי ארה"ב, והיא "לא עשתה שום דבר בשבילנו". לפני שנה, ינואר 2018, טראמפ הכריז ש"פקיסטן היא גן עדן לטרוריסטים", והקפיא את הסיוע הצבאי. הפקיסטנים חרקו שיניים, והשליכו את עצמם עוד יותר עמוק אל חיקה של סין. זו האחרונה הלוותה להם קרוב לארבעים מיליארד דולר במרוצת השנים, ובונה להם נמל עמוק מים בחוף הים הערבי. הוא יתחבר אל סין באמצעות אוטוסטרדה, שתחצה את הרי ההימלאיה.

בתחילת השבוע פקיסטן אירחה את יורש העצר של ערב הסעודית. היא נהגה בו בכבוד מלכים. הוא מציע לה עשרים מיליארד דולר, והיא תיקח כל סנט. מה בדיוק היא תיתן בתמורה, קצת קשה לדעת. משקיפים חדי עין שמו לב שערב בואו של הנסיך נעלמו כל הכרזות הפרו-איראניות שנתלו ברחובות איסלאמבד הבירה שבועיים קודם לכבוד יום השנה הארבעים לרפובליקה האיסלאמית.

ובשעה שהודו התלוננה באוזני העולם החיצון על הקשר בין פקיסטן לבין המחבל המתאבד של 'צבא מוחמד', איראן הודיעה ששלושה אזרחים פקיסטניים היו בין המחבלים המתאבדים שהרגו 27 מחברי המשמרות המהפכניים בחבל בלוצ'יסטן, בדרום מזרח איראן. יש דמיון כמעט מוזר בין תקריות קשמיר ובלוצ'יסטן, אם כי האיראנים אינם מטילים את האשמה על איראן אלא על ארה"ב ועל ישראל.

אכן, חגורה של משברים אמיתיים ופוטנציאליים מקיפה את מותניה העבות של דרום מערב אסיה. הודו ופקיסטן משוכנעות לחלוטין זו ברצונה הרע של זו. לחשד ולאיבה יש לא פעם ביטויים קטנוניים, המוציאים זרים מדעתם. קשה לחשוב על צד שלישי אחד ויחיד ששני האויבים סומכים עליו במידה שתאפשר לו לתווך ביניהם. זה היה יכול דווקא להיות נסיך סעודי, אלמלא היה עסוק מדי בניסור עיתונאים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny